ואם היתה בת לוי — הריהי נפסלת בכך מן המעשר הניתן ללויים, ואם היתה בת כהן — הריהי נפסלת מן התרומה אף כשחוזרת לבית אביה הכהן.

ואין יורשין של בעל זה ויורשין של בעל זה יורשים את כתובתה אם מתה. ואם מתו הבעלים — אחד מאחיו של זה ואחד מאחיו של זה חולצין לה, שהרי היו בה קידושין מן השני, ולא מייבמין.

ועוד הלכה דומה הקשורה בכתיבה לא נכונה של גט: אם שינה את שמו וכתב שם אחר בגט, או שינה את שמה, או שינה את שם עירו או את שם עירה והלכה ונישאה לאחר על סמך גט זה — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו של קנסות שמנינו שייכות בה גם בגט שכזה.

א אגב כך מביאים עוד דין אחר: כל עריות שאמרו שאם מת אחיו בלא בנים, והניח אלמנה האסורה עליו באיסור ערווה (כגון שהיא אחות אשתו), לא זו בלבד שלא חלה עליה חובת יבום, אלא גם צרותיהן (נשותיו האחרות של האח שמת) מותרות ואין בהן דין יבום וחליצה.

אם הלכו הצרות האלו ונישאו לאחר בלא חליצה, ונמצאו אלו העריות איילונית, ובכך נתברר למפרע שלא היו נישואיהן לאחיו נישואין מתחילה, ומשום כך צרות אלה לא נפטרו מן היבום (משום "צרת ערוה") אלא היתה עליהן חובת יבום, והיו אסורות להינשא לאדם אחר בלא חליצה — תצא מזה, מן הבעל שנישאה לו ומזה, שאסורה ליבם, וכל הדרכים האלו ששנינו לעיל, שייכות בה.

וכן הכונס (נושא) את יבמתו, והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו היבמה שכנסוה שהיתה איילונית, שלא חל עליה כלל דין יבום וממילא אין יבומה פוטר את צרתה — תצא הצרה מזה מבעלה ומזה, שאסורה ליבם, וכל הדרכים האלו ששנינו לעיל, שייכות בה.

ועוד דין דומה, כתב סופר גט לאיש (עבור האיש) שיתן אותו לאשתו בגירושיה, ושובר (קבלה) לאשה, שכאשר תקבל מבעלה את כתובתה תיתן לו שובר שקיבלה ממנו את הכתובה, וטעה הסופר ונתן את הגט לאשה ואת השובר לאיש, והם לא ידעו מה היה כתוב בשטרות שבידיהם ונתנו זה לזה את מה שקיבלו מהסופר, ונמצא שהאשה נתנה לבעלה את הגט, והבעל נתן לאשה את השובר, ואם כן לא היו כאן גירושין כלל,

ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה, אם נישאה האשה לאחר — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

ר' אלעזר אומר: אם לאלתר (מייד) יצא הגט מתחת ידי הבעל — אין זה גט, שהרי ברור שלא נתנו לה, אבל אם לאחר זמן יצא — הרי זה גט, לא כל הימנו (אין זה בכוחו) מן (של) הבעל הראשון לאבד זכותו של הבעל השני, ואנו אומרים שמן הסתם מסר לה את הגט כדינו, ואחר כך נזדמן שחזר ולקחו ממנה.

ב גמרא שנינו במשנה שאחד מן הדברים הפוסלים את הגט הוא אם כתבו לשם מלכות שאינה הוגנת. ושואלים: מאי [מה פירוש] "מלכות שאינה הוגנת"? ומשיבים: מלכות הרומיים, והוא כתב את הגט במדינה כגון בבל, שאין הרומאים מושלים בה. ואמאי קרי לה [ומדוע קוראים לה] "מלכות שאינה הוגנת"? — משום שאין להם לא כתב משלהם ולא לשון משלהם, אלא לקחו אותם מאומות אחרות.

אמר עולא: מפני מה תקינו [תיקנו] חכמים שיכתבו בזמן הגט את שנות המלכות בגיטין — משום שלום מלכות, שהמלכות מקפידה שהשטרות החשובים הניתנים בה יהיו כתובים בתאריך של אותה מלכות.

ותוהים: וכי בגלל תקנה שתיקנו חכמים רק משום שלום מלכות, ואירע שלא כתב כהוגן, יחמירו כל כך שתצא האשה מן הבעל והולד ממזר?!

ומשיבים: אין [כן], ר' מאיר (שסתם משנה היא שיטת ר' מאיר) הולך בענין זה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רב המנונא משמיה [משמו] של עולא: אומר היה ר' מאיר: כל המשנה ממטבע (מתבנית, נוסח) שטבעו חכמים בגיטין, אפילו אם עשה שינוי בלתי חשוב — אינו גט, ואם נישאה האשה על סמך גט כזה — הולד ממזר.

ג שנינו במשנה: אם כתב גט לשום מלכות יון וכו' — הגט פסול. ומעירים: וצריכא [ונצרכה] להיאמר גם הלכה זו וגם שאר ההלכות, דאי אשמועינן [שאם היה משמיע לנו] דין זה רק בשינה לשם מלכות שאינה הוגנת, היינו אומרים שהגט נפסל משום דמליכא [שמלכות זו מולכת] כעת, והמלכות שהוא נמצא בה מקפידה על כך. אבל מלכות מדי ומלכות יון — אין להחמיר בדבר, משום שמאי דהוה הוה [מה שהיה היה] שבטלו מלכויות אלה ואין השלטונות מקפידים על הזכרתן בשטר.

ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] דין זה רק במלכות מדי ומלכות יון, יש להבין את ההקפדה שבדבר משום דמלכותא הוו [שמלכויות היו], ומקפידים השלטונות על איזכור בשטר של מלכות אחרת, אבל אם כתב בגט את התאריך מזמן בנין הבית היינו אומרים מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] ואין מקפידים על כך, ולכן השמיע שאף בזה יש להחמיר.

ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] רק במקרה שכתב לבנין הבית, היינו סבורים שגם על כך מקפידים, משום דאמרי [שאומרים] השלטונות: קמדכרי שבחייהו [מזכירים את שיבחם] של ישראל, במקום כבוד המלכות המושלת, אבל חורבן הבית דצערא [שצער] הוא לנו — אימא [אמור] שלא מקפידה מלכות על כך, על כן צריכא [צריך] שתיאמרנה כל הדוגמאות הללו.

ד שנינו במשנה בין הגיטין הפסולים: היה במזרח וכתב הסופר בגט במערב. ושואלים: מאן [מיהו] זה שמדובר בו? אילימא [אם תאמר] ששינה את מקומו של בעל, היינו [הרי זה] כמו שמפרש הלאה במשנה: שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה!

אלא לאו [האם לא] מדובר בסופר ששינה את מקום כתיבת הגט, ולא כתב מקום שהיה בו בזמן כתיבתו. כדאמר להו [כמו שהיה אומר להם] רב לספריה [לסופריו], וכן אמר להו [היה אומר להם] רב הונא לספריה [לסופריו]: כי יתביתו [כאשר אתם יושבים] במקום הנקרא שילי, כתובו [כתבו] את מקום השטר בשילי, ואף על גב דמימסרן לכו מילי [ואף על פי שנמסרו לכם הדברים] במקום אחר, כגון במקום הנקרא היני, וכי יתביתו [וכאשר אתם יושבים] בהיני כתובו [כתבו] בהיני, ואף על גב דמימסרן לכו מילי [ואף על פי שנמסרו לכם הדברים] בשילי, שיש להקפיד ולכתוב את מקום השטר בדיוק במקום שנכתב, ולא במקום אחר, שאם לא כן נחשב הדבר כשינוי.

אמר רב יהודה אמר שמואל: