מסתברא [מסתבר], בין לשיטת ר' אליעזר בין לשיטת רבנן [חכמים], כיון דפסקה [שניתקה] — פסקה [ניתקה], שלאחר שהתירה היתר גמור ליום אחד, הרי ניתק לגמרי את הקשר ביניהם, וחל הגט.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: האומר לאשה "הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני" — הרי זו לא תנשא, ואם נשאת — לא תצא.

ושואלים: מאי קאמר [מה אמר] בברייתא זו? למי הכוונה שאסורה להינשא לו? אמר רב נחמן, הכי קאמר [כך אמר]: הרי זו לא תנשא לו, לאותו אדם שהתנה עליו בעלה, וטעם הדבר — גזירה שמא יאמרו הבריות: את נשיהן נותנין זה לזה במתנה, ואם נשאת לאחר — לא תצא ממנו.

ושואלים: ומשום גזרה "שמא יאמרו" לא מפקינן מיניה [מוציאים אנו אותה ממנו], ושרינן [ומתירים אנו] בכך אשת איש לעלמא [לכל]?! שהרי לא קיימה את התנאי שהתנה עמה בעלה שתינשא לאדם מסויים, ואם כן היא עדיין אשת איש!

אלא אמר רב נחמן, יש לדחות את ההסבר הראשון, והכי קאמר [כך אמר], זו כוונת הברייתא: הרי זו לא תנשא לו לאותו אדם שעליו התנה בעלה, שמא יאמרו הבריות שאנשים אלה נשיהם נותנין במתנה, ואם נשאת לו, לאותו אדם — לא תצא, שמשום גזרה "שמא יאמרו" לא מפקינן [אין אנו מוציאים] אשה מבעלה.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: מדבריך אפשר ללמוד שלו לאדם זה שהתנה עמה שתינשא לו הוא שלא תנשא, הא [הרי] לאחר — תנשא לכתחילה? והרי דבר זה אינו אפשרי, והא בעי קיומי לתנאה [והרי צריכה לקיים את התנאי שלה] בגירושין, שהתנה עמה שתינשא לפלוני זה!

וכי תימא [ואם תאמר]: אפשר דמינסבא [שתינשא] היום לאדם אחר ומיגרשה [ותתגרש] ממנו למחר, ותינשא לבסוף לאותו אדם שהתנה עמה בעלה שתינשא לו ומקיימא לתנאה [ותקיים על ידי כך את התנאי], ולהך דפליגת עליה [ולהלכה זו שאתה חולק עליו] על רב יהודה קמדמית ליה [אתה מדמה אותה]. ומהי מחלוקת זו — דאתמר [שנאמר]: מי שאמר "קונם (אסור בנדר, כמו הקדש) עיני בשינה היום, שגוזר על עצמו איסור על שינה היום, אם אישן למחר", אמר רב יהודה: אל יישן היום שמא יישן למחר, ונמצא שעבר על נדרו למפרע.

ורב נחמן אמר: יישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר, ואפשר היה לומר בדרך כוללת: אף שם יש איסור (נדר להיום) ותנאי (אם יישן מחר), שלדעת רב יהודה חל האיסור עליו כל עוד לא קיים את התנאי המתיר. ואילו רב נחמן סבור שכיון שביכולתו לקיים את התנאי מחר — אין האיסור חל מהיום. ולכאורה אף כאן אפשר לומר בדומה לכך, שיכולה האשה להינשא לאחר מפני שהיא יכולה לקיים את התנאי שהתנה עמה בעלה לאחר שתתגרש מבעל זה.

אבל הכי השתא [כך אתה משווה]? התם בדידיה קיימא [שם, בנדר, בו תלוי ועומד הדבר] שלא יישן למחר, דאי בעי מבריז נפשיה בסילואתא [שאם ירצה ידקור עצמו בקוצים] ולא נאים [יישן], אבל הכא [כאן] וכי בדידה קיימא לאיגרושי [בה תלוי הדבר להתגרש]?! והרי הגירושין תלויים ברצון הבעל שתינשא לו, ושמא לא ירצה לגרשה ולא יתקיים התנאי!

אלא אמר רבא, כך יש להבין את הברייתא: הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחר, לו, לאותו אדם שהתנה הבעל שתינשא לו לא תנשא — שמא יאמרו "נשותיהם נותנין במתנה", ולאחר לא תנשא — דבעיא קיומיה לתנאה [שהיא צריכה לקיים את התנאי שלה].

ואם נשאת לו, לאותו אדם שהתנה הבעל שתינשא לו — לא תצא, שמשום גזרה לא מפקינן [אין אנו מוציאים] אשה מבעלה, אבל אם נישאת לאחר — תצא, דבעיא לקיומיה לתנאה [שהרי היא צריכה לקיים את התנאי שלה] וכל עוד לא קיימה אותו — אינה יכולה להינשא לאחר.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחר, ואם נשאת לו — לא תצא, אם נישאת לאחר — תצא.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: האומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע", או "על מנת שתרדי לתהום", או "על מנת שתבלעי קנה של ארבע אמות", או "על מנת שתביאי לי קנה בן מאה אמה", או "על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך" ושאר תנאים שאי אפשר לקיים אותם — אינו גט, כיון שאינה יכולה למלא את התנאי.

ר' יהודה בן תימא אומר: כזה גט. כלומר, גט גמור הוא, והתנאי בטל. כלל אמר ר' יהודה בן תימא: כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו בכל אופן שהוא והתנה עליו מתחילתו — אינו אלא כמפליגה בדברים, כאומר דברים של גוזמה והפלגה שאין בהם ממש, ואין כוונתו לתנאי ממש אלא לצער אותה בלבד, וכשר הגט, אף שלא התקיימו דבריו.

אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כר' יהודה בן תימא. אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת] כשיטה זו, דקתני [ששנה] בה במסכת בבא מציעא: כל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו בתחילתו — תנאו קיים, ומכאן נדייק: הא [הרי] תנאי כזה שאי אפשר לקיימו בסופו — תנאו בטל. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: אם אמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר", מהו שיחול התנאי? אמר אביי: היא היא, כלומר, גם זה הוא תנאי שאי אפשר לקיימו, שהרי אסורה בדבר מן התורה והתנאי בטל. רבא אמר: אפשר דאכלה ולקיא [שתאכל ותלקה] על כך, ואם כן זהו תנאי שאפשר לקיימו, אף שאסור לה לעשות זאת.

ומסבירים: לשיטת אביי מה שאמר ר' יהודה בן תימא בפתיחת דבריו "כלל" הרי זה בא לאתויי [להביא, לרבות] בשר חזיר, שאף הוא תנאי שלא ניתן לקיום. לרבא מה שאמר "כזה גט", שבא להדגיש שרק כזה ולא אחר, הרי זה בא למעוטי [למעט] תנאי של אכילת בשר חזיר שאם לא קיימה אותו — אינו גט

מיתיבי [מקשים] על רבא ממה ששנינו בברייתא: אם אמר "הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לפלוני", אם נתקיים התנאי — הרי זה גט, ואם לאו [לא] נתקיים התנאי — אינו גט. אם אמר לה "על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך" — אין חוששין שמא נבעלה להן.

ואילו התנאי "על מנת שתבעלי לאבא ולאביך" שהיא אסורה להם מן התורה לא קתני [שנה] באותה ברייתא, לאביי ניחא [נוח], שהרי לדעתו אם התנה בדבר שאסור מן התורה לעשותו — אינו תנאי, לרבא קשיא [קשה]!

אמר [יכול היה לומר] לך רבא: בשלמא [נניח] בשר חזיר — אפשר דאכלה ולקיא [שתאכל ותלקה], וכן אם התנה שתיבעל לפלוני — נמי [גם כן] אפשר דמשחדא ביה בממונא [שתשחד אותו בממון] שיבוא עליה, אלא "אבא ואביך" בדידה קיימא [האם בה עצמה תלוי הדבר]? נהי דאיהי עבדא איסורא [אם גם שהיא תעשה איסור] שמפני שרוצה להינשא תחליט לעבור על דברי תורה, אבא ואביך מי עבדי איסורא [האם יעשו איסור]?! ובוודאי לא ישמעו לה בדבר הזה, ואם כן הריהו תנאי שאי אפשר לקיימו, ואינו אלא בגדר של הפלגת דברים בלבד.

ולפי זה לרבא, "כלל" שאמר ר' יהודה בן תימא הרי זה לאתויי [להביא, לרבות] "אבא ואביך" שגם תנאי זה נחשב בלתי אפשרי, ומה שאמר "כזה גט "הרי זה למעוטי [למעט] תנאי של אכילת בשר חזיר, שאינו גט אם אינה מקיימת אותו.