א משנה האשה נקנית לבעלה להיות אשתו בשלש דרכים, וקונה את עצמה, כלומר, משתחררת מקשר הנישואין, בשתי דרכים. ומפרטים: נקנית בכסף, בשטר, ובביאה. ולגבי הקנין שבכסף נחלקו הדעות: בית שמאי אומרים שהוא מתקיים לפחות בדינר או בכל דבר השוה דינר. ובית הלל אומרים: גם בפרוטה (מטבע קטנה של נחושת) או בשוה פרוטה. מבררים: וכמה היא (מהו ערכה) של פרוטה על פי בסיס הערך הקבוע של כסף — אחד משמנה (שמינית) באיסר האיטלקי שהוא מטבע קטנה של כסף.

וקונה האשה את עצמה בגט או במיתת הבעל. היבמה אינה נקנית קנין גמור ליבם בכל הדרכים שאשה נקנית, אלא בביאה בלבד, וקונה לשחרר את עצמה מן הקשר ליבם בחליצה או במיתת היבם.

ב גמרא שנינו במשנה: "האשה נקנית", ושואלים: מאי שנא הכא [במה שונה כאן] במשנתנו דתני [ששנה] בה "האשה נקנית", בלשון קנין ומאי שנא התם [ומה שונה שם] בתחילת הפרק הבא דתני [ששנה] "האיש מקדש" בלשון קידושין? ומסבירים: במשנתנו שנה התנא לשון קנין משום דקא בעי למיתני [שרצה התנא לשנות] בהמשך קנין כסף,

וכסף מנא לן [מנין לנו] שאשה נקנית בו — גמר [למד] מגזירה שווה של לשונות "קיחה" "קיחה" משדה עפרון. כיצד? — כתיב הכא [נאמר כאן] בענין נישואין "כי יקח איש אשה" (דברים כד, א) וכתיב התם [ונאמר שם] בקנין השדה מעפרון החתי "נתתי כסף השדה קח ממני" (בראשית כג, יג) והגזירה השווה מלמדת שכשם שלקיחת שדה עפרון היתה בכסף, גם לקיחת אשה היא בכסף.

וקיחה זו של שדה עפרון איקרי [נקראת] במקרא "קנין", דכתיב [שנאמר]: באותו ענין "השדה אשר קנה אברהם" (שם כה, י).