"את" כלשון ריבוי והוספה לא דריש [אינו דורש]. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] שמעון העמסוני, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה זה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתין שבתורה כמלה של ריבוי להוסיף דבר. כיון שהגיע ל"את ה' אלהיך תירא" (דברים ו, יג) פירש, הפסיק, לדרוש באופן זה כיון שחשש להוסיף דבר שיש לירוא ממנו כמו מן הקדוש ברוך הוא. ולכן נמנע מלדרוש עוד לשון זו.

אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהם? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה שדרשתי עד כה, כך קבלתי על הפרישה שאני מפסיק לדרוש כדי שלא לבוא לחשש מינות. עד שבא ר' עקיבא ולימד: "את ה' אלהיך תירא" אף כאן יש מקום לדרוש זאת כלשון ריבוי — לרבות תלמידי חכמים ואם כן יש תנא (שמעון העמסוני) שאינו דורש "את" לרבות.

א שנינו במשנה שהמקדש אשה בעגלה ערופה אינה מקודשת משום שהיא אסורה בהנאה. ומבררים: מנלן [מניין לנו] שעגלה ערופה אסורה בהנאה? אמרי דבי [אמרו בבית מדרשו של] ר' ינאי: לשון "כפרה" כתיב [נאמר] בה ("כפר לעמך ישראל". דברים כא, ח) כמו בקדשים, וכמו קדשים — אף היא אסורה בהנאה.

ב "ציפורי מצורע" מנלן [מניין לנו] שהן אסורות בהנאה? דתנא דבי [ששנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: נאמר בענין מצורע ציווי על מכשיר, היינו אשם מצורע שתפקידו להכשיר את המצורע לבוא בקהל ולאכול קדשים, ומכפר מבפנים אלו שאר הקרבנות הנעשים בפנים המקדש, ונאמר מכשיר — ציפורי מצורע המכשירים אותו לבוא למחנה, ומכפר — עגלה ערופה הבאה מבחוץ למקדש המכפרת על אנשי העיר הקרובה שממנה יצא הרוצח.

מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר (אשם מצורע) כמכפר ואסור בהנאה, אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר (ציפורי מצורע) כמכפר ואסורים בהנאה.

איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה הבאה: ציפורי מצורע מאימתי אסורים בהנאה? ר' יוחנן אמר: משעת שחיטה ששוחט את הציפור הריהם נאסרות בהנאה, וריש לקיש אמר: משעת לקיחה (קניה) לצורך זה. ומבארים את טעם החולקים: ר' יוחנן אמר משעת שחיטה, ומדוע — כי שחיטה הוא דאסרה לה [היא שאוסרת אותה], שאין עליה קדושה לפני השחיטה. ריש לקיש אמר: משעת לקיחה, כי מעגלה ערופה נפקא [יוצאת, נלמדת] הלכה זו, מה עגלה ערופה אסורה בהנאה מחיים — אף ציפורי מצורע נאסרות מחיים.

ושואלים: ועגלה ערופה גופה [עצמה] מאימתי היא נאסרת בהנאה? אמר ר' ינאי: גבול שמעתי בה, שקיבלתי שיש שלב קובע לענין זה, ושכחתי מהו, ונסבין חבריא [והיו נוטים בני החבורה של חכמים] לומר שירידתה לנחל איתן כדי לעורפה שם היא אוסרתה. ומקשים: אי [אם כך] מה עגלה ערופה משעת לקיחה שלוקחים אותה לצורך העריפה לא מיתסרא [נאסרת] אלא רק לאחר מכן, אף ציפורי מצורע נמי [גם כן] משעת לקיחה לא מיתסרי [אינן נאסרות]! ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! התם אית ליה [שם יש לו] גבול אחרינא [אחר], של מעשה מסויים שממנו ואילך תהיה אסורה, דהיינו ירידתה לנחל איתן, הכא מי אית ליה [כאן, בציפורי מצורע, האם יש לו] גבול אחרינא [אחר]?!

איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לריש לקיש ממה ששנינו: נאמר "כל צפור טהרה תאכלו" (שם יד, יא) ולמדו כי ריבוי זה ("כל") בא לרבות את המשולחת, אותה ציפור שהשתמשו בה לטהרת המצורע שמשלחים אותה לחופשי, ומה שנאמר "וזה אשר לא תאכלו מהם" (שם, יב) — לרבות את ציפור המצורע השניה, השחוטה שהיא אסורה. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שמחיים אסורה הציפור, אם כן לאחר שחיטה מיבעיא [נצרכה] לומר?! ולשם מה צריך ריבוי מיוחד לאסור לאחר שחיטה! ודוחים: בכל זאת יש צורך בריבוי, שכן מהו דתימא [שתאמר] מידי דהוה [כשם שהדבר הוא] בדין קדשים, דמחיים אסירי [שבחייהם אסורים] בהנאה, ואתיא [ובא] שחיטה ומכשרה להו [ומכשירה אותם] באכילה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] הייתור שציפור המצורע אינה כן, ואף לאחר שחיטה אסורה היא.

איתיביה [הקשה לו] עוד ר' יוחנן: שנינו אם שחטה את הציפור האחת של המצורע ונמצאת טריפה — יקח זוג, כלומר, ציפור אחרת לשניה והראשונה שנמצאה טריפה מותרת בהנאה. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] שציפור מצורע מחיים אסורה — הראשונה אמאי [מדוע] מותרת בהנאה? הרי כבר נאסרה לפני השחיטה! אמר ליה [לו] ריש לקיש: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] כגון שנמצאת הציפור השחוטה טריפה בבני מעיה, שלא חל עלה [חלה עליה] קדושה כלל מתחילה, עוד לפני השחיטה, שהתברר שהיה זה הקדש בטעות.

איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן עוד ממה ששנינו: שחטה את הציפור שלא באזוב ושלא בעץ ארז ושלא בשני תולעת, ר' יעקב אומר: הואיל והוקצה למצותה אסורה גם כך, ר' שמעון אומר: הואיל ונשחטה שלא כמצותה — מותרת.

ונדייק: עד כאן לא שמענו כי פליגי [שנחלקו] אלא שמר סבר [שחכם זה סבור]: שחיטה שאינה ראויה למצותה בכל זאת שמה (נחשבת) שחיטה ואוסרת, ומר סבר [וחכם זה סבור]: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה. ואולם דכולי עלמא מיהא [על כל פנים לדעת הכל] מחיים לא מיתסרא [אינה נאסרת], אלא רק לאחר שחיטה!

ענה לו ריש לקיש: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בנושא זה; דתנא דבי ר' [ששנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: נאמר מכשיר ומכפר מבפנים, ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ.

מה מכשיר ומכפר האמור בפנים — עשה בו מכשיר כמכפר, אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ — עשה בו מכשיר כמכפר. הרי שיש תנא המשווה ציפורי מצורע לעגלה ערופה, ונאסרות מחיים, וריש לקיש סובר גם כן כאותו תנא.

גופא [לגופה] של הלכה שהזכרנו קודם, שנינו שם: מה שנאמר "כל צפור טהרה תאכלו" (דברים יד, יא), הרי זה בא לרבות את המשולחת, "וזה אשר לא תאכלו מהם" (שם, יב) — לרבות את השחוטה. ויש לשאול: מדוע דורשים דווקא כך?

ואיפוך אנא [ואהפוך אני] ואומר להיפך, שהרי לא נאמרו הדברים במפורש! אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי: יש סברה בדבר; לא מצינו בעלי חיים כשרים שיהיו אסורים לעולם באכילה, ואם כן בודאי בא הריבוי לאסור את השחוטה ולא את החיה. מתקיף לה [מקשה על כך] על הסברה הזו רב שמואל בר רב יצחק: והאם לא מצאנו בעלי חיים אסורים?! הרי