גר שנשא ממזרת שיש קידושין, שקידושיו תופסים בה ואין עבירה בדבר, שכן הם מותרים זה לזו ובכל זאת הולד הולך אחר הפגום, והוא ממזר, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: גר שנשא ממזרת — הולד ממזר, אלו דברי ר' יוסי! אמר ליה [לו] ר' יוחנן: מי סברת [האם סבור אתה] כי מתניתין [משנתנו] כשיטת ר' יוסי היא? — לא, מתניתין [משנתנו] כשיטת ר' יהודה היא, שאמר: גר לא ישא ממזרת, ואם כן לדעתו זהו מקרה שיש קידושין ויש עבירה, ולכן הולד הולך אחר הפגום.

ושואלים: אם כן וניתנייה [ושישנה אותה] במשנה בתוך הדוגמאות שהביא! ומשיבים: תנא [מה ששנה] במשנה את הכלל "כל מקום שיש קידושין ויש עבירה "דסיפא [ששנינו בסוף], הרי זה בא לאתויי [להביא להוסיף] גם מקרה זה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: לעולם משנתנו כשיטת ר' יוסי היא, ותנא [ושנה] "איזו זו" למעוטי [למעט], שרק המקרים שמנה שיש בהם קידושין ואין עבירה, הם המקרים שבהם הולד הולך אחר האב.

ושואלים: וכי "איזו זו" ותו לא [ואין עוד] מקרים שהם בכלל זה? והרי חלל שנשא בת ישראל, שיש קידושין ואין עבירה בכך, ובכל זאת הולד הולך אחר הזכר והוא חלל! ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], שאפשר לומר שהתנא של משנתנו כדעת ר' דוסתאי בן ר' יהודה סבירא ליה [סבור הוא], שלדעתו הולד כשר לגמרי.

ומקשים: והרי ישראל שנשא חללה, שיש קידושין ואין עבירה בכך ועם כל זה הולד הולך אחר הזכר ובכל זאת לא נשנה הדבר במפורש! ומשיבים: תנא [שנה] "כל מקום שיש קידושין ואין עבירה "דרישא [שנאמר בראש המשנה] לאתויי [להביא, לרבות] גם מקרה זה.

ומקשים: וניתנייה בהדיא [ושישנה זאת במפורש]! ומשיבים: משום שלא מתני [נשנית] לה. כלומר, אינו יכול להכניס הלכה זו בקיצור בתוך ניסוחי הדברים של המשנה. כי היכי ניתני [כיצד ישנה]? אם ישנה כהנת, ולויה, וישראלית, וחללה, שנשאת לכהן לוי וישראל — אולם אי אפשר לומר את המשפט כך, כי וחללה לכהן מי חזיא [האם היא ראויה], הרי יש בקידושין אלו עבירה? ולכן לא שנה בדרך זו.

ומקשים: והאיכא [והרי יש] גם ההלכה של רבה בר בר חנה. שאמר רבה בר בר חנה, אמר ר' יוחנן: מצרי שני (בנו של גר מצרי) שנשא מצרית ראשונה (שהיא עצמה התגיירה) — בנה שלישי הוי [הוא] וכשר לבוא בקהל. והוא דוגמא שיש קידושין ואין עבירה והולד הולך אחר האב!

ומשיבים: תנא [שנה] "כל מקום" דרישא [שבראש המשנה] לאתויי [להביא, לרבות] גם מקרה זה. ומעירים: ולדעת רב דימי, שאמר שולד זה מצרי שני הוי [הוא], אם כן לדעתו תנא [שנה] "איזו זו" בראש המשנה (יש קידושין ואין עבירה) למעוטי [למעט] מקרה זה (שהרי לדעתו עדיין בן זה אסור לבוא בקהל).

ומקשים: והאיכא [והרי יש] מקרה הסותר לדין משנתנו, דכי אתא [שכאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר' יוחנן: באומות, אם בני שתי אומות, בהיותם גויים, התחתנו זה בזה — הלך [לך] לענין דינו של הולד הנולד להם אחר הזכר, בין שהוא גוי סתם וראוי לבוא בקהל ישראל מיד לכשיתגייר או שהוא עמוני או מצרי ואינו ראוי לבוא בקהל, שהולד מתייחס לענין הלכה אחר האב.

אם נתגיירו שניהם, בני שתי האומות — הלך [לך] אחר הפגום שבשניהם. והרי גרים אלה מותרים זה בזה ויש להם קידושין, ואם היו האב או האם מצרי — הולד הולך אחר ההורה הפגום ונחשב כמצרי, ולפי המשנה — הלך אחר הזכר! ומשיבים: תנא [שנה] "איזו זו" למעוטי [למעט] מקרה זה.

ודוחים: האי מאי [זה שהסברנו לעיל את משנתנו לפי ר' יוסי מהו]? אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] כי מתניתין [משנתנו] כשיטת ר' יהודה היא, אפשר לפרש ש"כל מקום" ששנה דרישא [בתחילה] לאתויי [להביא, לרבות] ישראל שנשא חללה, שגם בזה הולד הולך אחר האב, ולהביא גם מה שאמר רבה בר בר חנה שמצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה הריהו שלישי, ומה שאמר "איזו זו" שבא למעט — הרי זה למעוטי [למעט] את מה שאמר רב דימי שבנה שני, או רק את מה שאמר רבין בשם ר' יוחנן