האומר לשפחתו הכנענית שהיתה מעוברת: "הרי את בת חורין, וולדך יישאר עבד" — הולד כמותה, שכאשר היא משתחררת — גם הוולד משתחרר, אלו דברי ר' יוסי הגלילי. וחכמים אומרים: דבריו קיימים, משום שנאמר "האשה וילדיה תהיה לאדניה" (שמות כא, ד).

ותוהים: מאי תלמודא [מה הלימוד], כיצד חכמים למדים מכאן שוולד שפחה משוחררת יכול להיות עבד? אמר רבא: ראיה זו מהפסוק "האשה וילדיה" לא לדברי חכמים היא אלא אדר' [על דברי ר'] יוסי הגלילי האומר שהוולדות הולכים אחר האם, ולכן אם האם משוחררת — גם הוולדות אינם עבדים.

א משנה ר' טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר, שצאצאיהם לא יהיו ממזרים. כיצד? ממזר שנשא שפחה כנענית, הרי הולד הנולד להם — עבד, אם שיחררו — נמצא אותו הבן בן חורין, ואינו ממזר. ר' אליעזר אומר: אין הדבר מועיל, אלא הרי זה עבד ממזר.

ב גמרא איבעיא להו [נשאלה להם] לחכמים: ר' טרפון לכתחילה קאמר [אומר] שלדעתו הממזר יכול לכתחילה לשאת שפחה, או רק בדיעבד קאמר [אמר], שאם נשא שפחה ונולדו לו בנים, שהם אינם ממזרים, אך לכתחילה אסור לו לשאת שפחה כמו לבן ישראל רגיל? ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו אמרו לו לר' טרפון: טיהרת את צאצאי הממזרים הזכרים על ידי כך, ולא טיהרת את צאצאי הנקיבות הממזרות שאף לדבריך אין להם תקנה.

ואי אמרת [ואם אומר אתה] שלכתחילה קאמר [אמר] שמותר לממזר לשאת שפחה, ממזרת נמי תינסיב לעבדא [גם כן תנשא לעבד] ואחר כך ישתחרר הוולד ויהיה כשר! ומשיבים: עבד אין לו חייס [ייחוס], ואף אם היא נשאת לעבד — אין הוולד הולך אחריו אלא הולך אחריה והוא ישראל ממזר כמותה. ועל כל פנים אין מכאן ראיה לבעיה שהעלינו.

ומציעים עוד תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: דאושפזיכניה [שמארחו] של ר' שמלאי ממזר הוה [היה], ואמר ליה [לו] ר' שמלאי: אי אקדמתך [אם הייתי מקדים] ובא אליך לפני שנשאת אשה וילדה לך ילדים — טהרתינהו לבנך [הייתי מטהר את בנך], שהייתי נותן לך עצה כר' טרפון לשאת שפחה. אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שדברי ר' טרפון הם לכתחילה — שפיר [יפה], אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שרק אם בדיעבד אמר שכן הוא, מאי ניהו [מה הוא] הדבר שיכול היה לייעץ לו לעשות?

ומשיבים: דמנסיב ליה [שהיה נותן לו] עצה ואמר ליה [לו]: זיל [לך] גנוב ואיזדבן [והמכר] בעבד עברי ואז תהיה מותר בשפחה, והוולד יהיה עבד. ושואלים: ובשני [ובשנותיו, בימיו] של ר' שמלאי דין עבד עברי מי הוה [האם היה] נוהג? והאמר מר [והרי אמר החכם]: אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ור' שמלאי חי שנים רבות לאחר שבטל היובל! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי ר' טרפון לכתחילה קאמר [אומר] שיכול ממזר לישא שפחה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' טרפון.

ג שנינו במשנה שר' אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר. אמר ר' אלעזר: מאי טעמיה [מה הטעם] של ר' אליעזר — שאמר קרא [הכתוב] לגבי ממזר "גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'" (דברים כג, ג), שכוונתו שגם במקרה כזה שוולד שפחה מישראל כשר, הוולד כמותה. וכשהוא ממזר הלך [לך] אחר פסולו, שהוולד נחשב כמוהו.

ורבנן [וחכמים], כלומר, ר' טרפון, מה הם אומרים: הכתוב ההוא מדבר בישראל שנשא ממזרת. סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] הלא "למשפחתם לבית אבתם" (במדבר ד, ב) כתיב [נאמר], ולכן ילך הוולד אחרי אביו ולא אחרי אמו, אתא [באה] המלה "לו" אפקיה [והוציאה אותו] מכלל יחוס האב, שהוא הולך אחרי אמו הפסולה לענין זה.

ור' אליעזר מה הוא אומר על כך: לאו אף על גב [האם לא אף על פי] שכתב המקרא "למשפחתם לבית אבתם" בכל זאת אתא [באה] המלה "לו" אפקיה [והוציאה אותו], הכא נמי [כאן גם כן] אף על גב דכתיב [אף על פי שנאמר] "האשה וילדיה תהיה לאדניה" (שמות כא, ד) ומכאן למדנו שוולד השפחה כמותה, בכל זאת אתא [באה] המלה "לו" אפקיה [והוציאה אותו]. ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים כנגד זה: כל ולד במעי שפחה כנענית כולד במעי בהמה דמי [נחשב], ולכן אין מקום לחשוב שהוולדות ילכו אחר האב.

א משנה עשרה סוגי יוחסים עלו בעליית עזרא מבבל, כלומר, שחלוקים הם זה מזה לכמה דברים. והם: כהני (כהנים), לויי (לויים), ישראלי (ישראלים), חללי (חללים), גירי (גרים), וחרורי (עבדים משוחררים), ממזירי (ממזרים), נתיני (נתינים), מבני הגבעונים שנימולו בימי יהושע, שתוקי (שתוקים), ואסופי (אסופים).

ומפרטים את דיניהם: כהני לויי וישראלי — מותרין לבא זה בזה, שמותר להם לכתחילה להינשא זה עם זה. לויי (אבל לא כהנים) ישראלי חללי גירי וחרורי (גרים ועבדים משוחררים) — מותרין לבא זה בזה.

גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי — כולם מותרין לבא זה בזה. ואלו הם: שתוקי הוא כל אדם שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, שאינו יודע מיהו אביו, שנולד לפנויה ולא נתברר מי אביו, אסופי — כל שנאסף מן השוק, ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו והרי הם ספק ממזרים. אבא שאול היה קורא לשתוקי שם אחר: "בדוקי".

ב גמרא על מה ששנינו במשנה שעשרה יוחסין עלו מבבל, שואלים: מאי איריא [מה שייך] דתני [ששנה] בלשון "עלו מבבל"? ניתני [שישנה] הלכו לארץ ישראל! ומדוע חשוב היה לומר מהיכן באו? ומשיבים: מילתא אגב אורחיה קא משמע לן [דבר נוסף בדרך אגב השמיע לנו] בכך, כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: נאמר "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך" (דברים יז, ח) מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, ולכן מדובר על עליה אל המקדש, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות ולכן אומרים שאנשים עולים לארץ ישראל.

ושואלים: בשלמא [נניח] מה שאמרנו שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל — היינו דכתיב [הוא שנאמר]