לא תאכל".

א שנינו במשנה שעלו מבבל "גירי וחרורי" [גרים ומשוחררים], ושואלים: מנלן [מניין לנו]? אמר רב חסדא, שאמר קרא [הכתוב] על אכילת הפסח בזמן שיבת ציון: "ויאכלו בני ישראל השבים מהגולה וכל הנבדל מטמאת גויי הארץ אלהם" (עזרא ו, כא), כלומר, הגרים והמשוחררים שנבדלו מעבודה זרה ("טומאת גויי הארץ").

על מה ששנינו במשנה ממזרי (ממזרים), שואלים: מנלן [מניין] שהיו ממזרים בין העולים מבבל? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] "וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני" (נחמיה ב, יט), וכתיב [ונאמר] על טוביה העמוני במקום אחר: "כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה" (שם ו, יח). ומסבירים: קסבר [סבור] חכם זה כי גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר, וכיון שטוביה שהיה עמוני נשא אשה ישראלית, וכן בנו — הרי שהיו שם ממזרים.

ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שבמקרה זה הולד ממזר, אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שהולד כשר ומתייחס אחרי אמו, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ותו [ועוד] אפשר לשאול: ממאי דהוו ליה בני [מניין שהיו לו בנים] מאשתו זו ליהוחנן? דילמא [שמא] לא הוו ליה בני [היו לו בנים], ואם כן לא היו ממזרים! ותו: ממאי דהכא הוו להו וסליקו [ועוד, ממה אתה יודע שכאן בבבל היו, נולדו, להם בנים ועלו] לארץ ישראל? דילמא התם הוו [שמא שם בארץ ישראל היו], שהיו מן המשפחות שלא גלו לבבל ואי אפשר להכניסם ברשימת היוחסין שעלו מבבל!

אלא הראיה היא מהכא [מכאן], שנאמר: "ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר, ולא יכלו להגיד בית אבתם וזרעם אם מישראל הם" (שם ז, סא). ומסבירים שיש לדרוש את השמות הללו כך: "תל מלח" — אלו בני אדם שדומים מעשיהם בגילוי עריות למעשה סדום שנהפכה לתל מלח. "תל חרשא" — רמז הוא לזה שקורא "אבא" למישהו ואמו משתקתו ("חרשא" — מחרישתו), שאינו יודע מי אביו.

"ולא יכלו להגיד בית אבתם וזרעם אם מישראל הם" — זה הוא אסופי שנאסף מן השוק שאינו יודע כלל אם הוא מזרע ישראל — שאינו יודע מי הוריו. "כרוב אדון ואמר" אמר ר' אבהו, כך יש לדרוש: אמר אדון, הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב (מלאך) והם שמו עצמם כנמר בעזות מצח. איכא דאמרי [יש שאומרים] שדרשה אחרת אמר ר' אבהו — אמר אדון: אף על פי ששמו עצמם כנמר — הן חשובים לפני ככרוב. ומכאן שעלו מבבל גם ממזרים.

ב על אותו פסוק עצמו אמר רבה בר בר חנה: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כלומר, שיש בה פסול יוחסין לגביו — מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו, וזרעו מלח, שנאמר על פסולי יוחסין שעלו מבבל: "ואלה העולים מתל מלח תל חרשא".

אמר רבה בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה פסולה לשום (לשם) ממון ולא מטעמים אחרים — הויין [יהיו] לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר: "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו" (הושע ה, ז), כלומר, כשנושא אשה שלא לשם שמים ("בה' בגדו").

ושמא תאמר ממון פלט, שלפחות הממון שקיבלו בנדוניה נשאר להם אף שיש להם בנים לא מהוגנים — תלמוד לומר: "עתה יאכלם חדש את חלקיהם" (שם), כלומר, את רכושם יאכלו בחודש אחד. ושמא תאמר חלקו ולא חלקה של אשתו — תלמוד לומר "חלקיהם" בלשון רבים — שלו ושלה. ושמא תאמר שיקרה הדבר לזמן מרובה ובינתיים ייהנה מן הממון — תלמוד לומר "חדש". ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות] כיצד מובן הדבר מכתוב זה? אמר רב נחמן בר יצחק: חדש נכנס וחדש יצא וכבר ממונם אבד.

ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' סלא אמר רב המנונא: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו (קושר אותו) כדרך שעושים לחייבי מלקות והקדוש ברוך הוא רוצעו, מכה אותו ברצועה. ותנא [ושנה] החכם: על כולם אליהו כותב והקדוש ברוך הוא חותם דברים אלה: אוי לו לפוסל את זרעו, ולפוגם את משפחתו, ולנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו והקדוש ברוך הוא רוצעו.

ועוד אמרו: וכל הפוסל אחרים בפגם יוחסין — סימן שהוא עצמו פסול, וסימן יש לו: ואינו מדבר בשבחא [בשבח] אנשים אחרים לעולם, ואמר שמואל: אדם שרגיל לכנות אנשים באיזשהו פסול — במומו שלו פוסל.

ג מסופר: ההוא גברא [אדם אחד] מנהרדעא דעל לבי מטבחיא [שנכנס לבית המטבחיים] בפומבדיתא. אמר להו [להם]: הבו לי בישרא [תנו לי בשר]. אמרו ליה [לו]: נטר עד דשקיל לשמעיה [חכה עד שיקח שמשו] של רב יהודה בר יחזקאל וניתי ב לך [ואז ניתן לך]. כעס אותו איש ואמר: מאן [מיהו] יהודה בר שויסקאל שכינהו בשם גנאי: גרגרן, דקדים [שקודם] לי, דשקל מן קמאי [שיבוא ויקח לפני]?! אזלו אמרו ליה [הלכו אמרו לו] לרב יהודה מה שאמר אותו האיש. שמתיה [נידה אותו], כדין המבזה תלמיד חכם. אמרו לו שאותו אדם גם רגיל דקרי אינשי [שקורא, מכנה לאנשים] בלשון גנאי "עבדי" [עבדים]. אכריז עליה דעבדא הוא [הכריז עליו שעבד הוא] ואסור להתחתן בו.

אזל ההוא [הלך אותו האיש] אזמניה לדינא לקמיה [הזמין אותו, את רב יהודה, לדין לפני] רב נחמן בנהרדעא. אייתי פיתקא דהזמנא [בא פתק כתב ההזמנה] לפומבדיתא. אזל [הלך] רב יהודה לקמיה [לפני] רב הונא להתייעץ עימו. אמר ליה [לו]: איזיל [אלך] או לא איזיל [אלך]? אמר ליה [לו]: מיזל לא מיבעי לך למיזל [ללכת אין אתה צריך ללכת] משום דגברא רבה את [שאדם גדול אתה] ואינך כפוף לבית דינו של רב נחמן, אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל [כבוד בית הנשיא שרב נחמן היה חתנו קום ולך].

אתא [בא] רב יהודה לנהרדעא אשכחיה [מצא אותו] את רב נחמן דקעביד [שעושה] מעקה. אמר ליה [לו] רב יהודה לרב נחמן: לא סבר לה מר [האם אין אדוני סבור] להא [להלכה זו] שאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה, שלא יזלזל בכבודו? אמר ליה [לו] רב נחמן: פורתא דגונדריתא [משהו של מעקה] הוא דקא עבידנא [שאני עושה]. אמר ליה [לו] רב יהודה: מי סניא [האם שנוא, מאוס] לשון "מעקה" דכתיב באורייתא [שכתוב בתורה], או לשון "מחיצה" דאמור רבנן [שאומרים חכמים] ומדוע אתה משתמש בלשון שאינה לא לשון תורה ולא לשון חכמים?

אחר כך אמר ליה [לו] רב נחמן: יתיב מר אקרפיטא [יישב אדוני על הספסל]. אמר ליה [לו]: ומי סני [האם שנוא, מאוס] ספסל דאמור רבנן [שאומרים חכמים], או איצטבא דאמרי אינשי [שאומרים אנשים בדיבור רגיל]? מדוע אתה משתמש במילים בלתי רגילות? אחר כך אמר ליה [לו] רב נחמן: ליכול מר אתרונגא [יאכל אדוני אתרוג]. אמר ליה [לו], הכי [כך] אמר שמואל: כל האומר "אתרונגא" הרי זה תילתא ברמות רוחא [שליש של גסות הרוח], ומדוע? או שיאמר "אתרוג" כדקריוה רבנן [כפי שקוראים אותו חכמים] בלשונם, או "אתרוגא" דאמרי אינשי [כפי שאומרים אנשים בארמית] אבל כשהוא אומר "אתרונגא" אין זה אלא משום גסות הרוח. אחר כך אמר ליה [לו]: לישתי מר אנבגא [ישתה אדוני כוס יין]. אמר ליה [לו]: מי סני [האם מאוס] "איספרגוס" דקריוה רבנן [שקוראים אותה רבנן] או "אנפק" דאמרי אינשי [שאומרים אנשים]?

אחר כך אמר ליה [לו]: תיתי [תבוא] בתי דונג תשקינן [ותשקה אותנו]. אמר ליה [לו] רב יהודה: הכי [כך] אמר שמואל: אין משתמשים באשה לשירות שיש בו קירבה, כגון זה. אמר לו רב נחמן: קטנה היא. אמר לו: בפירוש אמר שמואל: אין משתמשים באשה כלל, בין גדולה בין קטנה.

אחר כך הציע לו רב נחמן: נשדר ליה מר שלמא [ישלח אדוני דרישת שלום] לאשתי ילתא. אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר שמואל: קול באשה ערוה, ואין לשוחח איתה. אמר לו: אפשר לעשות זאת על ידי שליח. אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר שמואל: