וניחזי זוזי ממאן נקט [ונראה את הכסף ממי לקח]? ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לאופן דנקט מתרוייהו [שלקח משניהם] ואמר המוכר: חד מדעתאי [אחד קיבלתי מדעתי], שרציתי למכור לו וחד [ואחד מהם] נתן לי בעל כורחי, שלא רציתי לקבל ממנו. ולא ידיע [ידוע] לבית דין הי [איזה] מדעתו והי [ואיזה] לא מדעתו, ובזה אין אנו סומכים על עדותו ממי קיבל בעל כרחו.

וממשיכה הברייתא, וכן נאמן הדיין לומר: לזה זכיתי ולזה חייבתי. במה דברים אמורים — שבעלי דינים עדיין עומדים לפניו, אבל אם אין בעלי דינים עומדים לפניו, אלא הלכו להם — אינו נאמן. ושואלים: וניחזי זכותא מאן נקיט [ונראה את כתב הזכות, מי מחזיק בו]? ולשם מה צריך את נאמנותו של הדיין!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לאופן דקריע זכותייהו [שנקרעו כתבי הזכויות שלהם] ואי אפשר לברר מתוכם. ושואלים: אם כן וניהדר ונידיינינהו [ויחזור וידון אותם] שנית! ומשיבים: שהיה זה בשודא דדייני [בהכרעת הדיינים], שיש מקרים שבהם אין פסק הדין תלוי אלא בהכרעת הדיינים שמחליטים לפי הרגשתם. ובמקרה זה אין ודאות שבפעם השניה יחליטו כבראשונה.

ועוד בענין נאמנות על הבכור, אמר רב נחמן: שלשה נאמנין על הבכור, אלו הן: חיה (המיילדת), אביו, ואמו. חיה נאמנת רק לאלתר (מיד), אמו נאמנת כל שבעה ימים ראשונים ללידתו, אביו נאמן לעולם. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] על הכתוב "כי את הבכור... יכיר לתת לו פי שניים" (דברים כא, יז), ואמרו: יכירנו לאחרים. כלומר, הוא נאמן לומר לאחרים שזה בכורו.

מכאן אמר ר' יהודה: נאמן אדם לומר "זה בני בכור". וכשם שנאמן לומר "זה בני בכור" כך נאמן לומר על בנו "זה בן גרושה", או "זה בן חלוצה". וחכמים אומרים: בזה אינו נאמן, אלא לבכורה בלבד.

א שנינו במשנה שאבא שאול היה קורא לשתוקי "בדוקי". שואלים: מאי [מה פירוש] "בדוקי"? אילימא [אם תאמר] שבודקין את אמו והיא אומרת: לכשר נבעלתי, ואז נאמנת, ואם כן הלכה זו כמאן [כשיטת מי] — כשיטת רבן גמליאל היא, ואולם תנינא חדא זימנא [כבר שנינו דבר זה פעם אחת]! דתנן [שכן שנינו במשנה]: היתה אשה פנויה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? אמרה להם: מאיש פלוני שנבעלתי לו וכהן הוא. רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים: נאמנת, ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין ואין סומכים עליה. ואמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל. ומה הוסיף איפוא אבא שאול בדבריו?

ומשיבים: בכל זאת נצרכו דברי אבא שאול, משום שחדא [הלכה אחת] נאמרה כדי להכשיר בה, אותה עצמה, שלא תיחשב כנבעלת לפסול ושהיא עצמה כשירה לכהונה, וחדא [ואחת] להכשיר בבתה, שאם נולדה לה בת, אף היא נחשבת לכשירה על פי דברי האם, ומותרת להינשא לכהונה. ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שלדברי המכשיר בה וסומך על דבריה — פוסל בבתה שאין נאמנותה מספיקה להכשיר גם את בתה הנולדת לה, שאין לה חזקת כשרות, ואם כן יש חידוש בדבר שכשאמרה לכשר נבעלתי נאמנת גם על בתה.

אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שלדברי המכשיר בה מכשיר גם בבתה, לפי זה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן [מה בא להשמיענו]? הרי כבר ידוע הדבר!

ומשיבים: ההלכה של אבא שאול עדיפא ומרחיקה לכת יותר מזו של רבן גמליאל. דאי מהתם הוה אמינא [שאילו משם בלבד, ענין הפנויה, הייתי אומר]: התם [שם] מדובר שרוב כשרין הם אצלה, כגון שרוב אנשי העיר כשרים לקהל וראויים להשיא בנותיהם לכהונה, אבל היכא [במקום] שרוב פסולין אצלה — אימא [אמור] שלא תהיה נאמנת לומר שנבעלה לכשר, ולכן צריכא [צריכה] הלכה זו של אבא שאול להיאמר גם ברוב פסולים. אמר רבא: הלכה כאבא שאול.

ב משנה כל האסורין לבא בקהל — מותרים לבא זה בזה. ר' יהודה אוסר להם להתחתן אלא מבני אותו סוג של פסול.

ר' אליעזר אומר: ודאן בודאן [וודאים בוודאים], כלומר, ודאי פסולים בודאי פסולים, כגון ממזרים ונתינים — מותר, אבל ודאן [וודאים], אלה שפסולים בודאי, כגון ממזרים בספיקן [בספיקות], כגון שתוקי ואסופי, או ספיקן בודאן [ספיקות בוודאים], וכן ספיקן בספיקן [ספיקות בספיקות], כגון שתוקי באסופית — אסור. ואלו הן הספיקות: שתוקי, אסופי, וכותי (שומרוני).

ג גמרא מאי [מה פירוש] כל האסורין לבא בקהל? אילימא [אם תאמר] ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי [ממזרים, ונתינים שתוקים ואסופים] — הא תנא ליה רישא [הרי שנה כבר דבר זה מתחילה], בתחילת הפרק, שממזירי ונתיני שתוקי ואסופי [ממזרים, ונתינים שתוקים ואסופים] מותרים לבא זה בזה!

ותו [ועוד] מה שאמרנו שר' יהודה אוסר, אהייא [על איזה] דבר אמר? אילימא אודאן בספיקן [אם תאמר על וודאים בספיקות], שהוא אוסר אותם — הא מדקתני סיפא [הרי ממה ששנה בסוף] ר' אליעזר אומר: ודאן בודאן [וודאים בוודאים] — מותר, ודאן בספיקן, וספיקן בספיקן [וודאים בספיקות וספיקות בספיקות] — אסור, מכלל הדברים אתה לומד שר' יהודה לא סבירא ליה [אינו סבור כן]!

וכי תימא [ואם תאמר] שר' יהודה אוסר כוונתו אגר [על גר] שהוא אסור בממזרת, אולם מידי [וכי] גר בממזרת קתני [שנה] שם? הלא כל האסורין לבא בקהל קתני [שנה] וגר אינו בכלל האסורים לבוא בקהל!

אמר רב יהודה: