ופוטרים את הנשואות מן החליצה. ומסבירים: מאי דרשי [מה היו דורשים] במקרא שהגיעו למסקנה זו — ממה שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" (דברים כה, ה), ופירשו "החוצה" כתואר לאשה: הך דיתבה חוצה [זו שיושבת בחוץ], כלומר, שעדיין היא ארוסה — היא לא תהיה לאיש זר, ועליה יש חובת יבום. אבל הך דלא יתבה חוצה [זו שאינה יושבת בחוץ], שכבר נישאה — תהיה לאיש זר. ואם כן החשש בכותים הוא מפני שיש ביניהם ילדים בני יבמה שנישאה לזר שלא כדין.

ור' עקיבא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר: יש ממזר מחייבי לאוין, ולפיכך בני יבמה זו שעברה על "לא תהיה אשת המת" — הם ממזרים.

ויש אומרים שיטה שלישית, למה פסלום: לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. ושואלים: מאן [מי הם] יש אומרים אלה? אמר רב אידי בר אבין: דעת ר' אליעזר היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מצת כותי מותרת באכילה בפסח, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, ור' אליעזר אוסר, לפי שאין הכותים בקיאים בדקדוקי מצות ויש חשש שמצה זאת היא חמץ. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שאין לחשוש לכך, כי כל מצוה שהחזיקו בה כותים ומקיימים אותה — הרבה מדקדקים בה, יותר מישראל.

ושואלים: ואלא הכי [כך] בענין נישואין, מאי [מה] ענין אין בקיאין? ומשיבים: לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין ואינם יודעים את דיניהם, יש איפוא לחשוש שגירושיהם אינם כשרים או שנתקדשה האשה והם פוטרים אותה בלא גט שאז הוולד ממזר.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כותים פסולים משום שממזר מאחותו וממזר מאשת אח נתערבו בהן ולפיכך כולם ספק ממזרים. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בזה שאמר בדיוק איזה ממזרים היו? אם כדי ללמדנו אגב כך את ההלכה שיש ממזר מחייבי כריתות — ניתני חדא [שישנה רק אחת], כגון ממזר מאחותו! ומשיבים: לא לצורך הלכה אמר אלא מעשה שהיה כך היה שכך אירע בהם, ומפני כן פסלום.

ואילו רבא אמר: עבד ושפחה נתערבו בהן. ושואלים: איסורא [האיסור] שיש בהם משום מאי [מה] הוא? הלא הוא רק משום שפחה שולדותיה הם עבדים, ואם כן ניתני חדא [שישנה רק אחת] ולמה לשנות עבד, שהרי ולד העבד מישראלית אינו פסול! ומשיבים: מעשה שהיה כך היה, שהיו גם עבד וגם שפחה.

א משנה כהן הנושא אשה כהנת — צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות, כלומר, בדורות שקדמו לה הן מצד אמה הן מצד אביה, שהן שמנה. שבודק הן מצד אביה והן מצד אמה בדורות שמעליהן. כיצד: בודק ביוחסין של אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה, ואמה של אם אבי אמה, ואם אביה של הכלה ואמה של אם אביה, ואם אבי אביה ואמה של זו. ואם נשא לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד בדיקה של אם אחת, דור נוסף למעלה.

ולענין בדיקה זו, אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, כלומר, אם היה בין אבותיה אדם כהן שעבד עבודה על גבי המזבח, אין צריכים לבדוק עוד את ייחוסו שכבר בדקוהו בית דין בשעתו כדי להכשירו לשמש בכהונה, ולא מן הדוכן ולמעלה, במי שהיה לוי, והוכח ששר עם הלויים בדוכן, ולא מן הסנהדרין ולמעלה, שאין מושיבים בסנהדרין אלא מי שאין בו פגם יוחסין. וכן כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים (שהיה בעל תפקיד של שררה על הציבור) או מגבאי צדקה — משיאין אותם לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן, שחזקה שאין ממנים פסול לתפקידים אלה.

ר' יוסי אומר: אף מי שהיה חתום כעד בערכי (בית הדין) הישנה של ציפורי. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב כתוב ורשום ברשימות באסטרטיא (צבא) של מלך ישראל.

ב גמרא שואלים: מאי שנא בנשי בדקינן ומאי שנא בגברי לא בדקו [מה שונה שבנשים אנו בודקים ומה שונה שבגברים אין בודקין]? ומדוע לא יבדקו גם את האבות של הכלה אם אין בהם פסול? ומשיבים: נשי דכי מינצו בהדי הדדי [נשים כאשר הן רבות זו עם זו] — בהאשמה של עריות הוא דמינצו [שהן רבות], כלומר, בשעת מריבה מאשימה אחת את חברתה בזנות, ואם איתא דאיכא מילתא [ואם יש מציאות שהיה באשה דבר] של פסול משפחה — לא אית ליה קלא [אין לו קול], משום שנשים אינן מגנות זו את זו בענין היוחסין, ולעומת זאת גברי דכי מינצו בהדי הדדי [גברים שכאשר הם רבים זה עם זה] — ביוחסין הוא דמינצי [שרבים], שאחד מגנה את חבירו שיש בו פסול יוחסין — אם איתא דאיכא מילתא [אם יש מקום שבאמת היה דבר] של פגם יוחסין, אית ליה קלא [יש לו קול] והיה הדבר נודע לרבים גם לפני בדיקה.

ושואלים מצד אחר: כשם שאמרנו שהאיש בודק אחר ארבע אמהות אחר אשתו, ואיהי נמי תבדוק ביה בדידיה [והיא גם כן שתבדוק בו] בבעלה ביחס לייחוסו? ומעירים: מסייע ליה [לו] הדבר לרב, שאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כהנות כשרות לינשא לפסולים, כגון חללים או גרים ועבדים משוחררים, ולכן אין חובה על הנשים לעשות בדיקה כזו.

רב אדא בר אהבה תני [שנה]: ארבע אמהות שהם שתים עשרה, כלומר, בכל אחד מהורי האשה שאמרו בודק עוד שתי אמהות למעלה. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: ארבע אמהות שהם שש עשרה. ושואלים: בשלמא [נניח] לדעת רב אדא בר אהבה