אף בראשונה, שלא רק על משנתנו זו חלק אלא גם על המשנה הראשונה בפרק כשהשומר שילם ולא רצה להישבע אין ר' יוסי מסכים שהשומר מקבל את הכפל, ומאחר שכן ברצוני לברר האם הלכה כמותו אף בראשונה או אין הלכה כמותו? אמר ליה [לו] חלוק היה ר' יוסי אף בראשונה, והלכה כמותו אף בראשונה.

אתמר נמי [נאמר גם כן] שחלקו אמוראים בארץ ישראל בשאלה זו. אמר ר' אלעזר: חלוק היה ר' יוסי אף בראשונה והלכה כמותו אף בראשונה. ור' יוחנן אמר: מודה היה ר' יוסי בראשונה לפי שכבר שילם ונקנתה לו הבהמה.

על לשונו של ר' יוחנן תוהים: שילם — אין [כן] לא שילם — לא? והאמר [והרי אמר] ר' חייא רב אבא שאמר ר' יוחנן עצמו: מה שנאמר במשנה שם "שילם", לא "שילם" שילם ממש, אלא כיון שאמר "הריני משלם", אף על פי שלא שילם. ואם כן לדעת ר' יוחנן אינו צריך לשלם ממש! ומשיבים: אימא [אמור] ותקן את הלשון שנאמר בשם ר' יוחנן כך: מודה היה ר' יוסי בראשונה שכבר אמר "הריני משלם".

א משנה אמר לשנים: גזלתי לאחד מכם מנה (מאה דינרים) ואיני יודע מאיזה מכם גזלתי. או אמר לשניים: אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא — הרי זה נותן לזה מנה ולזה מנה, כיון שאין דרך לברר הדבר, והואיל שהודה מפי עצמו.

ואולם אם אירע באופן אחר, וכגון בשנים שהפקידו כסף אצל אדם אחד, זה הפקיד מנה, וזה, האחר, הפקיד בידו מאתים. ואחר כך חזרו ובאו, זה אומר: שלי היו המאתים, וזה אומר שלי היו המאתים. מה יעשה? נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר, מנה ששניהם תובעים, יהא מונח עד שיבא אליהו ויברר האמת בנבואתו.

אמר ר' יוסי: אם כן הוא עושה מה הפסיד הרמאי? וכיון שהרמאי אינו מפסיד דבר יבוא לטעון לממון חבירו שמא יקבל משהו, והוא לא יודה על האמת. אלא כך יעשה: הכל, כל סכום הפקדון כולו, יהא מונח עד שיבא אליהו, שכיון שמכחישים זה את זה ואין דרך לברר את האמת, שישאר הכל מונח, ומשום כך שמא יודה הרמאי כדי לקבל לפחות את שלו.

וכן, אם הפקידו אצל אדם שני כלים, אחד יפה (שווה) מנה, ואחד יפה אלף זוז, זה אומר: יפה שלי, וזה אומר: יפה שלי — נותן את הקטן לאחד מהם, ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אף כאן אמר ר' יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? אלא, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו או שיודה אחד מהם.

ב גמרא ממה שנאמר במשנה שנותן לזה מנה ולזה מנה, אלמא [מכאן כי] מספיקא מפקינן ממונא [מספק מוציאים אנו ממון], ולא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה [ואין אנו אומרים: העמד את הממון בחזקת בעליו] הראשונים, ולא יתן עד שיוכיחו לו למי חייב.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] שהרי שנינו בהמשך: שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר "שלי מאתים" וזה אומר "שלי מאתים" — נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.

אמרו לו לשואל: מפקדון על גזל קא רמית [אתה משליך, מקשה], אין הדברים דומים; בענין גזל דעבד איסורא [שעשה איסור] — קנסוהו רבנן [חכמים] שיתן לכל אחד, בפקדון שלא עבד איסורא [עשה איסור] — לא קנסוהו רבנן [חכמים].

ורמי [משליכים, ומראים סתירה] מדין פקדון לפקדון, ורמי [משליכים, ומראים סתירה] מדין גזל לגזל, פקדון על פקדון , דקתני רישא — [ששנינו בתחילת משנתנו:] או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה, ואיני יודע איזה הוא — נותן לזה מנה ולזה מנה. ורמינהי [השלכנו והקשינו על כך] ממה שנאמר בסוף שנים שהפקידו אצל אחד נותן רק מנה לכל אחד מן התובעים!

אמר רבא יש לתרץ כך: רישא [בתחילה] נעשה, הרי זה במקרה, כמי שהפקידו לו בשני כריכות, שכל אחד מפקיד בחבילה לעצמו, דהוה ליה למידק [משהיה לו למחזיק הפקדון לדקדק] מי נתן לו איזו חבילה, ואם התרשל ושכח — משלם הכל. וסיפא [וסופה] נעשה כמי שהפקידו לו שניהם בכרך (בחבילה) אחד. דלא הוה ליה למידק [שלא היה לו לדקדק בדבר], כגון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא [כגון שהפקידו שניהם יחד בפעם אחת] דאמר להו [שאומר להם] מחזיק הפקדון: אנת גופייכו לא קפדיתו אהדדי, אנא קפידנא [אתם עצמכם אינכם מקפידים זה על זה, וכי אני אקפיד על כך]? ומשום כך אינו חייב לשלם יותר ממה שיכולים הצדדים להוציא בראיה.

ומצד אחר רמי [משליך, מראים סתירה] בין גזל לגזל, קתני הכא [שנה פה]: אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם, או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא — נותן לזה מנה ולזה מנה.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: גזל כסף מאיש אחד מתוך חמשה, ואינו יודע איזה מהן מן החמשה גזל, זה אומר: אותי גזל, וזה אומר: אותי גזל, מניח הגזילה ביניהם ומסתלק ושיסתדרו הם ביניהם, אלו דברי ר' טרפון. אלמא [מכאן כי] מספקא לא מפקינן ממונא [מספק אין אנו מוציאים ממון] מבעליו, ואמרינן [ואומרים אנו] ככלל: אוקים ממונא בחזקת מריה [העמד את הממון בחזקת בעליו].

לפני שבאים לישב את הסתירה שואלים לגבי עיקר הקושיה וממאי דמתניתין דהכא ר' טרפון היא [ומנין שמשנתנו כאן כשיטת ר' טרפון היא] שמא משנתנו כדעת ר' עקיבא החולק עליו שם! ומסבירים: דקתני עלה דההיא [ששנויה ברייתא נוספת על המשנה ההיא] מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם — שנותן לזה מנה ולזה מנה. ואם כן יש מפה לשם לכאורה סתירה!

ומשיבים: התם דקא תבעי ליה [שם שמחזיר רק לאחד מחמישה מדובר כאשר הם תובעים אותו] ומצד הדין אינו צריך לתת אלא מנה אחד, לפי שעליהם חובת הראיה. אבל הכא [כאן] במשנתנו מדובר בבא לצאת ידי שמים שרצונו לחזור בתשובה לצאת גם ידי שמים, שתמחל לו הגזילה, ומשום כך נוהג לפנים משורת הדין כדי להיות בטוח שהחזיר לנגזל. ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון המשנה, שכן נאמר פה בהסבר: שהודה מפי עצמו, ומסכמים: אכן, שמע מינה שכך יש להבין.

ב בהמשך לבעיה לגבי מחזיר גזלה, מבררים, אמר מר [החכם]: התם דקא תבעי ליה [שם מדובר שתובעים אותו]. ושואלים: והלה הגזלן מה טוען על התביעות הללו? רב יהודה אמר בשם רב: הלה שותק לפי שאינו יודע. רב מתנה אמר בשם רב: הלה