בפמליא של מעלה בין מלאכי מרום שכל אחד מהם הוא שר של אומה מיוחדת (עיין דניאל י), והמריבה ביניהם גורמת למלחמה למטה. וכן שיהיה שלום בפמליא של מטה בין תלמידי החכמים, ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין שהם עוסקין לשמה ובין עוסקין שלא לשמה. וכל העוסקין בתורה שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין בה לשמה".

ר' אלכסנדרי בתר צלותיה [אחר תפילתו] היה מבקש ואמר הכי [כך]: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתעמידנו בקרן אורה, בפינה במקום אור, ואל תעמידנו בקרן חשכה, ואל ידוה (יכאב) לבנו, ואל יחשכו עינינו". איכא דאמרי [יש שאומרים] כי הא [תפילה זו] רב המנונא מצלי לה [היה מתפלל אותה]. ור' אלכסנדרי בתר דמצלי [אחר שהתפלל] אמר הכי [כך]: "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? — שאור שבעיסה (החמץ שבבצק), כלומר, היצר הרע בתוכנו מצד אחד, ושעבוד מלכיות מן הצד השני. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, מיד שני אלה וממילא נשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם".

רבא בתר צלותיה [אחר תפילתו] היה מבקש ואמר הכי [כך]: "אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, כלומר, לא היה לי כל ערך, ואולם עכשיו שכבר נוצרתי — כאלו לא נוצרתי ולא נוספה לי חשיבות. עפר אני אף בחיי, קל וחומר שאהיה עפר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך — מרק ונקה ברחמיך הרבים, אבל שלא יהיה מירוק העוונות על ידי יסורין וחלאים רעים כי אם בדרך שקל יהיה לסובלה ". והיינו [וזהו], דברים אלה היו הוידוי של רב המנונא זוטי (הקטן) ביומא דכפורי [ביום הכיפורים].

מר בריה [בנו] של רבינא כי הוה [כאשר היה] מסיים צלותיה [תפילתו] אמר הכי [כך]: "אלהי, נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה. פתח לבי בתורתך, ובמצותיך תרדוף נפשי. ותצילני מפגע רע, מיצר הרע, ומאשה רעה, ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם. וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".

א על רב ששת מסופר כי הוה יתיב בתעניתא, בתר דמצלי [כאשר היה יושב בתענית, לאחר שהתפלל] אמר הכי [כך]: "רבון העולמים, גלוי לפניך בזמן שבית המקדש היה קיים, אם היה אדם חוטא — היה מקריב קרבן. ואין מקריבין ממנו, מן הקרבן על המזבח, אלא את חלבו ודמו, ועל ידי זה מתכפר לו לחוטא. ועכשיו כאשר ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי שלי על ידי כך, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח, ותרצני". מאחר שהוזכרו כאן דברי חכמים בסוף תפילותיהם מביאים דברים נוספים שהיו חכמים אומרים בהזדמנויות שונות.

ר' יוחנן כי הוה [כאשר היה] מסיים את ספרא [ספר] איוב, אמר הכי [כך]: סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים. ואם כן לא המות עצמו הוא הכאב הגדול כי אם עיקר הוא אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, שחי את חייו בשלימות האפשרית, ועליו אמר שלמה: "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו" (קהלת ז, א), שאדם שהיה שלם בחייו מגיע ביום מותו לשלב גבוה יותר מראשיתו.

ב מרגלא בפומיה [רגיל היה בפיו] של ר' מאיר פתגם זה: "גמור (למד) בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי, ולשקוד על דלתי תורתי. נצור תורתי בלבך, ונגד עיניך תהיה יראתי. שמור פיך מכל חטא, וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון. ואם תעשה כך אני (ה') אהיה עמך בכל מקום".

מרגלא בפומייהו דרבנן [רגיל היה בפיהם של החכמים] ביבנה לומר כך: "אני הלומד תורה בריה, וחברי העוסק בעבודה אחרת אף הוא בריה. אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. אני משכים למלאכתי, ואף הוא משכים למלאכתו. וכשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי ואינו יכול לעסוק בה, הרי כך אני איני מתגדר ועוסק במלאכתו שלו, ואין לי איפוא יתרון עליו. ושמא תאמר: אני מרבה לעסוק בתורה, והוא ממעיט ולכן מעולה אני ממנו — על כך כבר שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים" (רה"ג, ערוך).

מרגלא בפומיה [רגיל היה בפיו] של אביי: "לעולם יהא אדם ערום ביראה, כלומר, שיעשה בכל דרך של חכמה כדי להגיע ליראת ה' ולמצוות, ויקיים בעצמו מאמר הכתוב: "מענה רך משיב חמה" (משלי טו, א). ויהא מרבה שלום באמירה ובמעשה עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם גוי בשוק, אף על פי שאינו חשוב לו ואינו מכירו כלל (מאירי), כדי שעל ידי כך יהא אהוב למעלה בעיני ה' ונחמד למטה בעיני הבריות, ויהא מקובל על הבריות". ומסופר בדרך אגב כי

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם לומר לו שלום מעולם, ואפילו גוי בשוק היה רבן יוחנן מקדים לו שלום.

מרגלא בפומיה [רגיל היה בפיו] של רבא: "תכלית חכמה בתורה — להגיע לתשובה ומעשים טובים, כדי שלא יקרה שיהא אדם קורא בתורה ושונה במשנה ומתוך כך מגיע לגאווה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה או במנין (במנין התלמידים הבאים אליו) שנאמר: "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" (תהלים קיא, י), "לעושים" סתם לא נאמר, אלא "לעושיהם" — לעושים את הדברים כמו שהם צריכים להיות, והכוונה: לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה. ועוד אמר: וכל העושה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא".

מרגלא בפומיה [רגיל היה בפיו] של רב: "לא כעולם הזה העולם הבא. כי העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" (שמות כד, יא), כלומר, שראיית פני ה' היא להם כאכילה ושתיה.

ג אמרו: גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים לעתי ד לבוא יותר מן האנשים, שנאמר: "נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי" (ישעיהו לב, ט), והבטחה זו של שאננות ובטחה לא נאמרה לאנשים.

אמר ליה [לו] רב לר' חייא: נשים במאי זכיין [במה הן זוכות] לקבלת שכר זה? ענה לו: באקרויי בנייהו לבי כנישתא [בהבאת בניהן לקרוא במקרא בבית הכנסת], ובאתנויי גברייהו בי רבנן [ובשליחת בעליהן לשנות בבית החכמים, בית המדרש], ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן [והמתנה לבעליהן עד שהם באים מבית החכמים, בית המדרש ].

ד כי הוו מפטרי רבנן מבי [כאשר היו נפטרים החכמים, הלומדים בבית מדרשו, מבית] מדרשו של ר' אמי, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה זה מבי [מבית מדרשו] של ר' חנינא, אמרי ליה הכי [היו אומרים לו כך] ברכה זו: "עולמך תראה בחייך, כלומר, שיהיה לך כל טוב המצוי בעולם, ואחריתך תהיה לחיי העולם הבא, ותקותך תשאר לדור דורים. לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע, שפתותיך יביעו דעת, וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין, הוא הקדוש ברוך הוא " (עיין דניאל ז).

כי הוו מפטרי רבנן מבי [כאשר היו נפטרים, נפרדים החכמים מבית מדרשו] של רב חסדא, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה זה מבית מדרשו של ר' שמואל בר נחמני, אמרו ליה הכי [היו אומרים לו כך] כדברי הפסוק: "אלופינו מסבלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו" (תהלים קמד יד).

בפירוש הלשון "אלופינו מסבלים" נחלקו רב ושמואל, ואמרי לה [ויש אומרים] שנחלקו בכך ר' יוחנן ור' אלעזר, חד [אחד מהם] אמר: "אלופינו" — בתורה, ו"מסבלים" — במצות. וחד [אחד מהם] אמר: "אלופינו" — בתורה ובמצות, ו"מסבלים" — ביסורים.