שוה שש בחמש, מי נתאנה (מי רומה) בכך — המוכר, במקרה זה יד המוכר על העליונה. רצה המוכר — אומר לו לקונה: "תן לי מקחי", או "תן לי מה שאוניתני" [שרימית אותי בו].

א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים שאלה זו]: אונאה בפחות משתות לרבנן [מששית לדעת חכמים], האם לאלתר הויא [מיד היא] מחילה [מחילה] וחל המקח מיד בזמן המכירה, או גם זה הוא בכדי הזמן שיראה לתגר או לקרובו? ואם תמצי לומר [ואם תמצא לומר] ותחליט כי הכוונה היא שזמנו בכדי שיראה לתגר או לקרובו, אם כן מאי איכא [מה יש, מה ההבדל] בין שתות [ששית] לפחות משתות [מששית]?

ומשיבים: איכא [יש] הבדל: שאלו שתות — ידו על העליונה, רצה — חוזר, רצה — קונה ומחזיר אונאה. ואילו אם היתה ההונאה פחות משתות — קנה מקח ודאי, ומחזיר את סכום האונאה, אבל איננו יכול להחזיר את המקח.

ואם כן, מאי [מה] התשובה לשאלה הראשונה בדבר זמן המחילה? ומציעים, תא שמע [בא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במשנתנו: חזרו לדברי חכמים.

וכדי להבין כיצד הוכיחו מכאן, מסבירים: סברוה [סברו] הלומדים שאמרו זאת כי פחות משליש לדעת ר' טרפון הרי זה כפחות משתות לרבנן דמי [מששית לדעת חכמים נחשב]. ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] כי פחות משתות לרבנן [מששית לדעת חכמים] זמנו בכדי שיראה לתגר או לקרובו, ולדעת ר' טרפון זמנו כל היום, משום הכי [כך] חזרו, שהרי לפי זה אינם מרויחים דבר. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כי פחות משתות [מששית] לרבנן לאלתר הויא [לדעת חכמים מיד היא] מחילה,