שמונה פונדיונות (פונדיונים), שני פונדיונות לדינר, והוא כדי ששית מן הערך.

עד מתי מותר להחזיר מטבע שחוקה? בכרכים — עד כדי שיראה לשולחני (מחליף כספים) שהוא בקי בכך, ובכפרים שאין בהם שולחני — עד ערבי שבתות, שאז כרגיל קונים אנשים צרכי שבת ואז יכול להיות שלא ירצו למכור לו במטבע זו. אם היה נותן המטבע מכירה, את המטבע — אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו אם יתברר שהיא פחותה מעט, ואין לו עליו, על הלוקח, אלא תרעומת, על כך שהוא מטריד אותו להחליף לו מטבע הראויה למסחר.

ונותנה את המטבע השחוקה לפדיון מעשר שני ואינו חושש, שכל המחזיר דבר כגון זה אינו אלא נפש רעה, ומטבע זו כשרה לכל שימוש.

א גמרא במשנה שנינו עד כמה אין בה אונאה, ורמינהי [משליכים, מראים סתירה] לכך ממה ששנינו במקום אחר: "עד כמה תהא הסלע חסירה ויהיה בה אונאה", ומונה כמו במשנתנו, משמע שבשיעורים ששנינו יש אונאה, היפך דברי המשנה!

אמר רב פפא: לא קשיא [אינו קשה]; התנא דידן [שלנו, במשנתנו] קא חשיב [מונה] ממטה למעלה, ומונה עד היכן אין בו הונאה, ואילו התנא ברא קא חשיב [החיצון, של הברייתא, מונה] מלמעלה למטה עד היכן הוא גבול האונאה, אבל בגופו של דבר לא נחלקו.

לעצם המחלוקת בדבר ההונאה בסלע שואלים: מאי שנא [מה שונה] בענין סלע דפליגי [שהם חלוקים] כמה שיעור האונאה, ומאי שנא [ומה שונה] בענין טלית שלא פליגי [נחלקו] אם האונאה היא שתות או פחות משתות?

אמר רבא: מאן תנא [מי הוא החכם ששנה] טלית, כלומר, שנה את המשניות הקודמות — שיטת ר' שמעון היא, שלדעתו כל אונאה בשתות. ואילו אביי אמר יש הבדל בין הדברים: טלית — עד שתות [ששית] מחיל איניש [אדם עשוי למחול], דאמרי אינשי [שאומרים אנשים] בפתגם עממי: עשיק לגביך ושוי לכרסיך [צמצם וקמץ מרכושך וקנה דבר עבור גבך בגד להתכסות בו, וקנה רק במחיר שווה עבור כרסך, לאכול], וכיון שכדאי לאדם לקנות לעצמו בגדים הגונים, אין הטעות בענין זה נחשבת כל כך. ואילו סלע, כיון דלא סגי ליה [שאינה מהלכת לה], שאינה נסחרת — הריהו לא מחיל [מוחל] אף בשיעור פחות.

ב גופא [לגופה] של ההלכה מביאים מן התוספתא: עד כמה תהא הסלע חסירה ויהא בה אונאה? ר' מאיר אומר: ארבעה איסרות (איסרים), איסר לדינר. ר' יהודה אומר: ארבעה פונדיונות, פונדיון לדינר. ר' שמעון אומר: שמונה פונדיונות, שני פונדיון לדינר. אם היתה חסרה יתר על כן — מוכרה בשויה, כשווי המתכת היקרה שבה, ולא לפי ערכה הנקוב.

עד כמה תיפחת המטבע ויהא רשאי לקיימה כמטבע? בסלע אם פחת ערכה — עד שקל שהוא מחצית הסלע. בדינר — עד רובע, ואם פחתה יותר מחצי ערכה פחות מכן איסר — אסור להוציאה להשתמש בה למסחר. והרי זה לא ימכרנה לא לתגר ולא לחרם (אדם אלים) ולא להרג (לרוצח) — מפני שמרמין בה את אחרים או כופים אחרים לקבל מהם. אלא יקבנה (יעשה בה נקב) ויתלנה כתכשיט בצואר בנו או בצואר בתו.

ובביאור הדברים, אמר מר [החכם]: בסלע — עד שקל, בדינר — עד רובע. ושואלים: מאי שנא [מה מדוע, שונה] הדין שסלע עד שקל שהוא מחצית, ומאי שנא [במה שונה] שאומר בדינר עד רובע?

אמר אביי: מאי [מה הוא] "רובע" דקתני [ששנה] — נמי [גם כן] רובע שקל שהוא מחצית הדינר ולא רבע ממנו. אמר רבא: דיקא נמי [מדוייק גם כן] דבר זה מן הלשון, דקא תני [ששנה] "רובע", ולא קתני [שנה] "רביע". ומעירים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

ושואלים: למה ליה למתלייה [לו לתלות] את הדין של הדינר שחסר בדין השקל, ולומר "עד רובע" שמשמעו רבע שקל, ומדוע אינו אומר בפשטות: חצי דינר? ומשיבים: מלתא אגב אורחיה קא משמע לן [דבר בדרך אגב השמיע לנו], דאיכא [שפעמים יש] דינר דאתי [שהוא בא] משקל, כלומר, שהיה דינר זה שקל, ופחת עד מחציתו ואינו אלא דינר.

ומעירים: מסייע לו הדבר לר' אמי. שאמר ר' אמי: דינר הבא משקל — מותר לקיימו ולהשתמש בו כדינר, לפי שלא יבואו לטעות בו, שלפי גודלו וצורתו אין בו מקום לטעות. ואולם דינר הבא מסלע שפחת הסלע עד כדי רבע משקלו — אסור לקיימו כדינר, שלפי שהיה קודם מטבע בגודל של כסלע עלולים לטעות בו ולחשוב שהוא גדול מדינר.

ג שנינו שאם היה פחות מכן איסר — אסור להוציאה. ושואלים: מאי קאמר [מה אמר], מה פירוש הדברים? אמר אביי, הכי קאמר [כך אמר]: פחתה סלע יותר מכדי אונאה כדי איסר — אסור. אמר לו רבא: אי הכי [אם כך] שהיה זה יותר מכדי אונאה — אפילו משהו נמי [גם כן] אסור, ולא רק איסר! אלא אמר רבא, כך יש להבין: פחתה סלע כדי שיעור של איסר לדינר — אסור, וסתמא [סתם] ברייתא זו היא כדעת ר' מאיר שאונאה היא באיסר לדינר.

תנן התם [שנינו שם במשנה]: סלע שנפסלה מלשמש כמטבע והתקינה שיהא שוקל בה משקלות — טמאה משום שהיא כלי כשאר המשקלות ומקבלת טומאה. עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה? לסלע — שני דינרים (מחצית מערכה), פחתה פחות מכן — יקוץ (יקצוץ) וישתמש במתכת, אבל לא במטבע.

ושואלים: אם פחתה יתר על כן מאי [מה יהא הדין]? אמר רב הונא: פחות מכן — יקוץ. יתר על כן — גם כן יקוץ. ר' אמי אמר: פחות מכן — יקוץ, יתר על כן — יקיים, מפני שאי אפשר לטעות עוד במטבע זו שהתקטנה עד כדי כך.

מיתיבי [מקשים]: