דניחא ליה [שנוח לו, לבעל העבד] בכך כדי שלא נסתרי עבדיה [יתקלקל עבדו], שיתרגל ללכת בטל בלא עבודה.

אמר ליה [לו] רבא: הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא היכא דלא מסיק ביה זוזי [שאינו נושה בו כספים], אבל מר [אדוני] כיון דמסיק בהו זוזי מחזי [שהוא נושה בהם כספים, נראה הדבר] כרבית. שהרי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו — אינו צריך להעלות לו שכר, בכל זאת אם הלוהו ודר בחצירו — צריך להעלות לו שכר. משמע, שאפילו דבר המותר באופן אחר, במקרה של הלוואה, אסור מפני חשש ריבית. אמר ליה [לו]: הדרי בי [חוזר אני בי] ולא אעשה כן עוד.

א אמר אביי: האי מאן דמסיק זוזי דריביתא בחבריה [מי שנושה כספים של ריבית בחבירו], וקא אזלי חטי [והולכים, נמכרים, חיטים] בארבעה גריוי בזוזא בשוקא [סאים בזוז בשוק], ויהיב ליה איהו [ונותן לו הוא, הלווה] חמשה סאים בסלע כתשלום הריבית, כי מפקינן מיניה [כאשר מוציאים אנו בבית דין ממנו] את הריבית שלקח — ארבעה סאים מפקינן מיניה — [אנחנו מוציאים, לוקחים ממנו] כי אידך [השאר], הסאה הנוספת — אוזולי [הוזלה] הוא דקא מוזיל גביה [שהוזיל לו] ואם כי עשה לו טובה, אין לראות בזה חלק מן הריבית. ואילו רבא אמר: חמשה סאים] מפקינן מיניה [מוציאים אנו ממנו], דמעיקרא בתורת ריביתא אתאי לידיה [שמתחילה בתורת ריבית בא הדבר לידו] ואם כן הכל ריבית.

ועוד אמר אביי: האי מאן דמסיק [מי שנושא] ארבעה זוזי דריביתא בחבריה [זוזים של ריבית בחבירו] ויהיב ליה [ונותן לו] גלימא בגוייהו [יחד אתם], כי מפקינן מיניה [כאשר מוציאים אנו ממנו] את הריבית שקיבל שלא כדין — ארבעה זוזים מפקינן מיניה [מוציאים אנו ממנו], את הגלימא לא מפקינן מיניה [אין אנו מוציאים ממנו], ורואים זאת כעיסקה של מכירה. רבא אמר: את הגלימא מפקינן מיניה [מוציאים אנו ממנו]. מאי טעמא [מה טעם] — כי היכי [כדי] שלא לימרו [יאמרו] שהגלימא דמכסי וקאי [שפלוני מתכסה והולך] בה גלימא דריביתא הוא [של ריבית היא].

אמר רבא: האי מאן דמסיק תריסר זוזי דריביתא בחבריה [מי שנושה שנים עשר זוזים של ריבית בחבירו] ואגר ליה [והשכיר לו] הלווה חצר דמתגרא [שנשכרת כרגיל] בעשרה זוזים ואוגריה נהליה בתריסר [והשכירה לו בתריסר] וסכום זה היווה את תשלום הריבית, כי מפקינן מיניה [כאשר מוציאים אנו ממנו, מן המלווה] את הריבית — תריסר מפקינן מיניה [שנים עשר זוזים מוציאים אנו ממנו], שהרי זה היה סכום הריבית שנתחייב לו.

אמר ליה [לו] רב אחא מדפתי לרבינא: ולימא ליה [ושיאמר לו] המלווה ללווה: אם הייתי שוכר אותה עכשיו הייתי מוכן לוותר לו, כי אגרא הכי [כששכרתי כך] במחיר גבוה יותר כיון דהוה קא משתרשי לי [שהיה לי רווח בה] משום הריבית, השתא דלא משתרשי לי כדאגרי כולי עלמא הוא דאגרנא [עכשיו שאינני מרוויח בריבית, כמו ששוכרים כל העולם הוא שאני שוכר], והרי הכל שוכרים בעשרה! ודוחים: משום שאמר ליה [שאומרים לו] ללוה : הרי סברת וקבלת [משום שאומרים לו ללווה: הרי סברת וקבלת] על עצמך, ומדעתך, להחשיב זאת בתריסר.

ב משנה מרבין על השכר ומוסיפים כסף אם משלמים את דמי השכירות במאוחר ואין מרבין על המכר. כיצד? השכיר לו את חצרו, ואמר לו המשכיר: "אם מעכשיו אתה נותן לי את דמי השכירות — הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש אתה משלם לי סלע לחודש", שנמצא מקבל במשך השנה שנים עשר סלעים הרי זה מותר, אף שהוא מקבל יותר בשל איחור בתשלום. ואולם אם מכר לו את שדהו, ואמר לו: "אם מעכשיו אתה נותן לי — הרי היא שלך באלף זוז, ואם לשעת הגורן אתה נותן לי הרי היא בשנים עשר מנה (אלף ומאתיים זוז) "— אסור משום ריבית.

ג גמרא שואלים: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא [במה שונה ההתחלה ובמה שונה הסוף], מדוע בשכירות הדבר מותר, ובמכר נחשב הדבר לריבית? ומשיבים: רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: כלל הוא ששכירות אינה משתלמת אלא בסוף, שמעיקר הדין זמן תשלום עבור שכירות הוא בסוף לאחר שגומרים את השכירות, והאי [וזה] כיון שלא מטא זמניה למיגבא [הגיע זמנו לגבות] בתחילה ההשכרה — לאו אגר נטר ליה [לא שכר של המתנה לו] הוא שמקבל, אלא להיפך, משווא הוא דהכי שויא [זה הוא השווי שהוא שווה] כפי המחיר הגבוה יותר, והאי דקאמר ליה [וזה שאומר לו] "אם מעכשיו אתה נותן לי — הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה" — אוזולי [הוזלה] הוא דקא מוזיל גביה [שמוזיל אצלו], משום שמקבל כסף הרבה לפני הזמן, ואין זו ריבית.

ואילו סיפא [בסוף], כיון דזביני נינהו [שמכר הוא] ובעי למשקל דמי [וצריך לקחת כסף] מעכשיו אם משלם לו יותר לאחר זמן, הלכך אגר נטר ליה [שכר המתנה לו] הוא, ואסור. אמר רבא: דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא [דקדקו חכמים בדבר זה והעמידוהו, למדוהו, מן הכתוב], שנאמר: "כשכיר שנה בשנה" (ויקרא כה, נג), ללמד: שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת, הרי שיש בכתוב ראיה למה שאמרנו קודם.

ד שנינו במשנה שאם ימתין וישלם לו בשעת הגורן בשנים עשר מנה — אסור. אמר רב נחמן: טרשא שרי [הסכם מכירה מותר]. כלומר, מותר לעשות חוזה מכירה שתהיה בו תוספת מחיר עבור תשלום מאוחר, אם איננו מפרש שבשכר המתנת הכסף הוא מקבל יותר, אלא קוצב סתם מחיר וזמן פרעון.

איתיביה [הקשה לו] רמי בר חמא לרב נחמן, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה זה רב עוקבא בר חמא שהקשה לרב נחמן, שנינו: ואם לגורן בשנים עשר מנה — אסור! אמר ליה [לו]: יש להבדיל; התם [שם] — קץ ליה [קצץ לו], שהרי פירש ואמר שלאחר זמן יהא מחיר גבוה יותר, והרי זו ריבית, הכא [כאן] — לא קץ ליה [קצץ לו] ויש בכך תוספת בלא ריבית ברורה.

אמר רב פפא: טרשא דידי שרי [הסכם מחירה שלי שאני עושה בשיכר בוודאי מותר], מאי טעמא [מה טעם] הדבר — שכראי לא פסיד [השיכר שלי איננו נפסד] אם הייתי משאיר אותו ברשותי למשך זמן ומוכר אותו אז ביוקר, זוזי לא צריכנא [כסף אין אני צריך] כעת, אלא אנא [אני] הוא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח [שעושה דבר, טובה, לקונה] שאני מוכר לו בלא לקבל כסף מיד. ואם כן, בעצם אין כאן רווח של ריבית.

אמר ליה [לו] רב ששת בריה [בנו] של רב אידי לרב פפא: מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך [מה רואה אדוני שאתה הולך אחרי עצמך] אחרי הצד שלך בנושא, שמבחינתך אין בכך רווח של ריבית?! זיל בתר דידהו [לך אחר הצד שלהם] של הקונים ממך, שאילו הוו להו זוזי [היו להם זוזים, כסף] — הוו שקלי כי השתא [היו לוקחים כפי המחיר של עכשיו], השתא דלית להו זוזי [עכשיו שאין להם זוזי, כסף] — שקלי כיוקרא דלקמיה [הם לוקחים לפי היוקר שיהיה בעתיד], ונמצא שהם משלמים ריבית עבור ההמתנה בפרעון הכסף!

אמר רב חמא: טרשא דידי [הסכם המכירה שלי] ודאי שרי [מותר], שהיה עושה הסכמי מכירה במקום שבו הסחורה בזול, והיה מוכר אותה לפי השער של מקום שהיא עולה ביוקר, והקונים היו מביאים את סחורתם למקום בו היא עולה ביוקר ומוכרים אותה שם במחיר הגבוה ביותר, והוא היה מקבל עליו אחריות מסויימת עבור הסיכונים שבדרך, ומשום כך יש בכך משום עיסקת שותפות מכירה ולא ריבית.

מאי טעמא [מה טעם] הדבר — ניחא להו דליקו ברשותי [נוח להם שתהא הסחורה נחשבת כעומדת ברשותי], שבכל היכא דקא אזלי [מקום שהם הולכים] — שבקי להו מכסא ונקוט להו שוקא [מניחים להם מן המכס ומחזיקים להם את השוק], שנותנים להם זכות קדימה במכירה, לפי שהיה רב חמא מחכמי בית ראש הגולה, והיו הכל מסייעים בידו. ונמצא שהם מרוויחים בעיסקה זו, ואף שהם משלמים יותר — הרי הם משלמים עבור הרווח שיש להם על ידי העיסקה אתו.