"הלוהו על המשכון" קתני [שנה], שמשמע שבשעת ההלוואה נתן לו משכון! אלא, יש לדחות את מה שאמרנו ולתרץ באופן אחר: לא קשיא [אינו קשה]; כאן בברייתא מדןבר באופן שהלוהו מעות, כאן במשנה — שהלוהו פירות.

ומקשים: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנינו בסופה] של המשנה, ר' יהודה אומר: הלוהו מעות — שומר חנם, הלוהו פירות — שומר שכר. מכלל הדברים אתה למד כי לתנא קמא [הראשון] לא שני ליה [אינו שונה לו], ואין מקום לתירוץ זה!

ומשיבים: כל המשנה כולה כשיטת ר' יהודה היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני [וחסרה המשנה וכך יש לשנות]: הלוהו על המשכון — הריהו שומר שכר, במה דברים אמורים — שהלוהו פירות, אבל אם הלוהו מעות — הריהו שומר חנם. שר' יהודה אומר: אם הלוהו מעות — הריהו שומר חנם, ואם הלוהו פירות — הריהו שומר שכר.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, נמצא כי קמה עומדת] וססוברת לה מתניתין [משנתנו] שלא כשיטת ר' עקיבא וקשה לומר כך, כי רוב חכמי המשנה היו תלמידיו, ומן הסתם בשיטתו הלכו. אלא מחוורתא מתניתין דלא [אלא ברור שמשנתנו אינה] כשיטת ר' אליעזר היא.

ומציעים: לימא [האם לומר] שבשלא שוי [שווה] המשכון שיעור זוזי [הכסף] שהלוה, ובענין דברי שמואל קא מיפלגי [הם חלוקים]. שאמר שמואל: האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה [מי שהלוה אלף זוז לחבירו] ואנח ליה קתא דמגלא עילוייהו [והניח לו קת של מגל עליהם כמשכון], שבוודאי שווה רק חלק קטן מאד של ההלוואה, ובכל זאת אם אבד קתא דמגלא [אבדה קת המגל] — אבדו אלפא זוזי [אלף הזוזים].

ודוחים: אי בשלא שוי [שווה] המשכון שיעור זוזי [כסף] — דכולי עלמא לית להו [לדעת הכל אין להם, אינם מקבלים] את שיטת שמואל, והכא [וכאן] מדובר בדשוי [באופן שהיה המשכון שווה] שיעור זוזי [הכסף], וקא מיפלגי [והם חלוקים] בדברי ר' יצחק. שאמר

ר' יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון, כלומר, המשכון נעשה לכל ענין כרכושו של המלווה, שנאמר: "השב תשיב לו את העבוט... ולך תהיה צדקה" (דברים כד, יג), ואם אינו קונה משכון, אלא המשכון נחשב ברשות בעליו, צדקה מנא ליה [מנין לו]? הלא לא נתן דבר משלו! אלא מכאן לבעל חוב שקונה משכון.

ודוחים: ותסברא [והאם יכול אתה לסבור כן]? אימור [אמור] שאמר ר' יצחק הלכה זו במשכנו שלא בשעת הלואתו אלא שנטל משכון כדי לגבות חובו, אבל משכנו בשעת הלואתו — מי [האם] אמר?

אלא כך יש לומר: משכנו שלא בשעת הלואתו — כולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים הם] את דברי ר' יצחק. והכא [וכאן] מדובר במשכנו בשעת הלואתו, ובשאלה מה דינו של שומר אבידה קא מיפלגי [חלוקים הם]. דאיתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה מה אחריותו של שומר אבידה, שאם מצא אדם אבידה, וזו אבדה או שנגנבה ממנו, מה אחריותו כלפי הבעלים? רבה אמר: דינו כשומר חנם, רב יוסף אמר: כשומר שכר.

ומציעים: לימא [האם לומר] כי דברי רב יוסף תנאי היא [במחלוקת תנאים הם שנויים]? ודוחים: לא, אפשר לומר כי בשומר אבידה — דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים הם] את דברי רב יוסף, והכא [וכאן]