אותו דייר של העלייה הדר עכשיו בבית, כשהוא דר שם, האם לבדו הוא דר כדמעיקרא [כמו מתחילה] שהיה גר בעלייתו לבדו, ובעל הבית יוצא בעל כורחו, או דלמא [שמא] שניהם דרין שם, דאמר ליה [שאומר לו] בעל הבית: אדעתא לאפקינן [על דעת להוציאני] מדירתי לא אגרי [השכרתי] לך.

אם תמצא לומר ותחליט כי שניהם דרין בו, כשהוא, הדייר מן העלייה, משתמש בבית — האם דרך הפתחים הקבועים בו הוא משתמש כבעל הבית, או דרך גגין (גגות) הוא משתמש, שעולה בדרך המדרגות לדירתו הקודמת, ויורד לדירה התחתונה? מי אמר [האם אומר] בעל הבית כי גם עכשיו לא יכנס השוכר לבית אלא כדמעיקרא [מתחילה]; מה מעיקרא [מתחילה] הוא נכנס דרך גגין,, כלומר, דרך העלייה, השתא נמי [עכשיו גם כן] יכנס דרך גגין. או דלמא מצי אמר ליה [שמא יכול לומר לו השוכר] עלייה — קבילי עלאי [קיבלתי עלי] שהסכמתי לעלות במדרגות לדירתי, ואולם עלייה וירידה לא קבילי עלאי [קבלתי עלי], ובדרך זו צריך אני לעלות לגג ולרדת ממנו.

אם תמצא לומר כי מצי אמר ליה [יכול השוכר לומר לו] לבעל הבית: עלייה וירידה לא קבילי עלאי [קיבלתי עלי], אם היו שתי עליות זו על גב זו מהו? ומפרטים: איפחית [נפחתה] העלייה העליונה ששכר — נחית [יורד] ודר בעלייה התחתונה, ואולם אם איפחית [נפחתה] העלייה התחתונה ששכר אותה, מהו הדין, האם למיסלק [עולה] הוא לגמרי בעליונה, ומקבל את העלייה הגבוהה יותר, או שמא יורד לדור בקומת הקרקע?

מי אמרינן דאמר ליה [האם אומרים אנו שאומר לו] בעל הבית: שם עלייה קבילית עלך [קיבלת עליך], והרי אתה גר בעלייה. או דלמא [שמא] חד עלייה [עלייה אחת] — קביל עליה [קיבל עליו], שתי עליות — לא קביל עליה [קיבל עליו]? לאף אחת מהשאלות הללו לא נמצא פתרון, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

א שנינו במשנה שר' יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה. ושאלו: מאי [מה פירוש] "תקרה" לענין זה? ר' יוסי בר חנינא אמר: קינים וסנאין [מחצלות וקורות], והחכם סטיני שהיה תלמידו של ריש לקיש אמר בשם ר' שמעון בן לקיש רבו: לווחים — לוחות עץ רחבים. ומעירים: ולא פליגי [ואינם חלוקים בהלכה], אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה [חכם זה כמנהג מקומו וחכם זה כמנהג מקומו], שלפי דרכי הבניה של תקרה במקומות שונים אמרו מה נחוץ לתקרה.

מסופר: הנהו בי תרי דהוו דיירי, חד עילאי וחד תתאי [שנים שהיו גרים בבית, אחד למעלה ואחד למטה]. איפחית נפחתה, נתקלקלה המעזיבה. כי משי מיא עילאי אזלי ומזקי לתתאי [כאשר היה רוחץ מים העליון, היו המים הולכים ומזיקים לתחתון], והשאלה היתה מי מתקן את המעזיבה. ר' חייא בר אבא אמר: העליון מתקן, ור' אלעי משום (בשם) ר' חייא בר' יוסי אמר: התחתון מתקן. ומעירים, וסימן שלא תחליף את דעות החולקים: "ויוסף הורד מצרימה" (בראשית לט, א), כלומר, ר' חייא בר' יוסי, שסימנו יוסף, הוא הסבור שהתחתון ("הורד") מתקן.

ומציעים: לימא [האם לומר] שר' חייא בר אבא ור' אלעי בפלוגתא [במחלוקת] של התנאים ר' יוסי ורבנן במשנתנו, קמיפלגי [חלוקים הם]? וכך נסביר: למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהעליון הוא שמתקן, טעמו כי קסבר [סבור] שעל המזיק להרחיק את עצמו מן הניזק והיא דעת ר' יוסי במשנתנו, האומר שהעליון צריך לתת את המעזיבה, ובוודאי טעמו כדי שהמים מלמעלה לא יזיקו למטה. ומאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שהתחתון הוא שמתקן, קסבר [סבור הוא] כדעת חכמים שעל הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק.

על הסבר זה מקשים: ותיסברא [וכי סבור אתה] כי ר' יוסי ורבנן שחלקו במשנתנו לענין הרחקת נזקין פליגי [חלוקים הם]? והא איפכא שמעינן להו [והרי היפך הדברים שמענו אותם], דתנן [שכן שנינו במשנה]: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה לפי ששרשי האילן מזיקים לבור, ובחרוב ובשקמה ששרשיהם מתפשטים הרבה — חמשים אמה, בין מלמעלה שהשדה שבו הבור גבוה מן השדה שבו האילן, בין מן הצד. ואם הבור קדם לאילן — קוצץ בעל הבור את האילן ונותן לבעליו דמים תמורתו. ואם האילן קדם — לא יקוץ. ודין זה הוא דווקא כשרוצים שניהם זה לנטוע וזה לחפור, אבל אם ספק זה קדם ספק זה קדם — לא יקוץ את האילן.

ר' יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן — לא יקוץ בעל הבור את האחלן, לפי שזה בעל הבור חופר בתוך שלו, וזה, בעל האילן, נוטע בתוך שלו, ואין בעל הבור יכול לטעון שנגרם לו נזק, אלא אם רוצה להמנע מנזק — יעשה הוא במקום אחר. אלמא [מכאן] שר' יוסי סבר [סבור] שעל הניזק להרחיק את עצמו מהמזיק, ורבנן סברי [וחכמים סבורים] שעל המזיק להרחיק את עצמו מהניזק!

אלא, אי איכא למימר [אם יש בכלל מקום לומר] פליגי [שחולקים הם] האמוראים לפי מחלוקת תנאים, הרי באמת בפלוגתא במחלוקת של ר' יוסי ורבנן דהתם קמיפלגי [וחכמים של שם חלוקים הם], שבאמת שייך הדבר למחלוקת היסודית מי מרחיק את עצמו, ואין לכך כל קשר עם המחלוקת במשנתנו.

ושואלים: אם כן, ור' יוסי ורבנן דהכא [וחכמים של כאן] במשנתנו, במאי פליגי [במה, באיזה עקרון נחלקו]? ומשיבים: בחוזק תקרה קמיפלגי [חלוקים הם]. רבנן סברי [חכמים סבורים]: מעזיבה אחזוקי [חיזוק] תקרה הוא, שעיקר תפקיד המעזיבה הוא לצורך התקרה וחיזוקה, ואחזוקי [וחיזוק] התקרה מוטל על התחתון, שהוא בעי לאחזוקי [צריך לחזק אותה]. ור' יוסי סבר [סבור]: מעזיבה אשוויי [השוואת] גומות הוא שעושים מעזיבה כדי שיהא השטח שעל התקרה ישר וחלק, ואשוויי [והשוואת] הגומות על העליון לאשוויי [להשוות].

על סיכום זה של הנושא שואלים: איני [וכי כן הוא]? והאמר [והרי אמר] רב אשי: כי הוינא בי [כאשר הייתי בבית מדרשו] של רב כהנא הוה אמרינן [היינו אומרים בישיבה]: מודה ר' יוסי בגירי דיליה [בחיצים שלו], שאף שאמר שעל הניזק להרחיק את עצמו, דבר זה נאמר רק כאשר המזיק אינו עושה מעשה. אבל אם המזיק עושה פעולה הגורמת נזק במרחק הריהו כיורה חיצים, ובמקרה כזה ודאי שהוא חייב להרחיק. והרי אף כאן המים נשפכים בידי הדייר העליון ומזיקים והריהם כחיציו!

ומשיבים: דפסקי מיא [שפוסקים המים], שבמקום שהוא שופך שם אין חור שהמים נשפכים ממנו במישרין למטה, אלא המים נשפכים במקום אחד בדירה והדר נפלי [וחוזרים ונופלים] במקום שיש פתח במעזיבה. ונמצא שאף שם אינו גורם נזק ישיר.

ב משנה הבית והעלייה של שנים שנפלו, ואמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות הכל מחדש והוא אינו רוצה לבנות — הרי בעל העלייה בונה את הבית ודר בתוכה, בבית, עד שיתן לו את יציאותיו (הוצאותיו) שהוציא על הבית, ויוכל לבנות עלייה.

ר' יהודה אומר: הרי אף זה, בעל העלייה, דר בינתים בתוך של חבירו, ואם כן צריך להעלות לו שכר על שדר בדירתו, ואין זה תיקון נכון. אלא, בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה, מקרה את העליונה, כלומר, גומר את בנין העלייה כל צרכה ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו שהוציא בבנין הבית ואז יחזור וידור בעלייה.