ואיתקוש [והוקשו] שעירי הרגלים לשעירי ראשי חדשים, ובאופן זה: מה שעיר של ראש חודש במילתא [בדבר] של קודש מכפרי [מכפרים], אף שעירי רגלים במילתא [בדבר] של קודש באנשים טמאים האוכלים קודש מכפרי [מכפרים].

וכי תימא [ואם תאמר]: ניכפרו [שיכפרו] על מה שמכפר שעיר של ראש חדש עצמו, בטהור שאכל טמא — הא אמרינן [הרי כבר אמרנו] שיש לדייק מן המלה "אתה" האמורה בשעיר ראש חודש, לומר: אותה נושא עון, ואין אחר נושא עון זה.

וכי תימא [ואם תאמר]: ניכפרו [שיכפרו] על מה שמכפר שעיר של יום הכפורים — הא אמרינן [הרי אנו אומרים]: נאמר בשעיר של יום הכיפורים "אחת בשנה" (שמות ל, י), לומר כפרה זו של יום הכיפורים לא תהא אלא אחת בשנה.

ואם כן, אמאי מכפרי [על מה הם מכפרים]?

אי [אם] על שיש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, הלוא האי [זה] בר [בן] קרבן הוא, שצריך להביא קרבן עולה ויורד על מה שחטא בשגגתו! אי [אם] תאמר על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף — האי [זה] שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה! אי [אם] על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף — האי [זה] שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר!

על כרחך אינו מכפר אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף.

א שנינו במשנה, ר' מאיר אומר: כל השעירים (של ראש חודש, של מועדים ושל יום הכיפורים) כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו.

אמר ר' חמא בר ר' חנינא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר? אמר קרא [הכתוב] בפרשת קרבנות המועדים: "שעיר חטאת" בתוספת ו' "שעיר", ללמד שהוקשו (הושוו) כל השעירים זה לזה, שוי"ו שיש בכל "ושעיר" מוסיף על ענין ראשון, ללמד שדינו כמו השעיר הנזכר קודם לכן באותה פרשה. על דרך לימוד זו מתקשים, ומקדימים לכך הקדמה קצרה.

קסלקא דעתך [עולה על דעתך] כי בדרך לימוד זו כל חד וחד [אחד ואחד] משעירי המועדים מחבריה גמר [מחבירו הוא למד], שלמדים שעיר של פסח משל ראש חודש, ושל שבועות משל פסח וכו'. ולפי זה קשה: והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: בכל התורה כולה למידין למד מלמד כלומר, למדים בהיקש מדבר שנלמד גם הוא מהיקש, חוץ מקדשים שאין למידין למד מלמד!

ומשיבים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], שכן במקרה זה כולהו מקמא גמרי [כולם כל השעירים מן הראשון למדים], שהאות ו' הנוספת מקשרת שעיר של כל מועד עם השעיר הראשון, של ראש חודש.

ומקשים: תינח [תניח] שכך הוא בכל מועד דכתב ביה [שכתוב בו] "ושעיר", אולם עצרת ויום הכפורים דלא כתב ביה [שלא כתוב בו] "ושעיר", מנלן [מניין לנו]?

אלא יש להסביר את טעמו של ר' מאיר באופן אחר, אמר ר' יונה, אמר קרא [הכתוב] בסוף פרשת מוספי המועדים: "אלה תעשו לה' במועדיכם" (במדבר כט, לט), הוקשו על ידי כך כל המועדים כולן זה לזה, ומכאן למדים ששעירי החטאת הנזכרים בהם מכפרים על אותו עוון. ושואלים: והא [והרי] ראש חדש לאו [לא] מועד הוא!

ודוחים: איברא [באמת], ראש חדש נמי איקרי [גם כן נקרא] מועד, כדאמר [כמו שאמר] אביי לענין אחר, שאמר אביי: חודש תמוז דההיא שתא [של אותה שנה] שחטאו בה בני ישראל במדבר בחטא המרגלים, מלויי מליוהו [מילאו אותו], שהיה תמוז אז בן שלושים יום, דכתיב [שנאמר]: "קרא עלי מועד לשבר בחורי" (איכה א, טו). כלומר, נקבע מועד (יום נוסף של ראש חודש) שבגללו נגזרה גזירה שיהא החורבן בעתיד בתשעה באב, כפי שאמרו חכמים (תענית כט,א). ולענייננו למדנו שראש חודש נקרא מועד.

ועל דברי ר' מאיר שכל השעירים כפרתם שווה, אמר ר' יוחנן: ומודה ר' מאיר בשעיר יום הכיפורים הנעשה בפנים בקדש הקדשים, שהוא אינו מכפר כפרתן של שאר שעירי החטאת, והן אינן מכפרין כפרתו.

ומסבירים: הוא אינו מכפר כפרתן, כפי שלמדנו מן "אחת" האמור בו, שכפרה אחת הוא מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. הן אינן מכפרין כפרתו, משום שאמר קרא [הכתוב]: "אחת בשנה", לומר שכפרה זו של שעיר יום הכיפורים הנעשה בפנים לא תהא אלא אחת בשנה, ביום הכיפורים ולא בשאר הימים.

ומוסיפים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, ועל טהור שאכל את הטמא — על כל אלה שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר הנעשה בחוץ מכפרין, אלו דברי ר' מאיר.

ואילו שעיר הנעשה בפנים שיירה [שייר אותו] ר' מאיר, ולא הזכירו, ואת כפרתן [כפרתו] של שעיר זה, כלומר על טומאה שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף, נמי שיירה [גם כן שייר אותה], ומכאן שהוא ענין בפני עצמו.

ב שנינו במשנה, היה ר' שמעון אומר: שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא, ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה תחילה וסוף, ושל יום הכיפורים מכפר על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף.

ושואלים לשיטתו: בשלמא [נניח] ששעירי ראשי חדשים לא מכפרי [מכפרים] על מה שמכפרים שעירי הרגלים, שאמר קרא [הכתוב] בשעיר ראש חודש: "ואותה נתן לכם לשאת עון העדה" (ויקרא י, יז), לומר: עון אחד הוא נושא ואינו נושא שני עונות. אלא שעירי הרגלים ניכפרו [שיכפרו] גם על מה שמכפרים שעירי ראשי חדשים! ומשיבים, אמר קרא [הכתוב] בשעיר ראש חודש: "אתה נתן לכם לשאת את עון העדה" (ויקרא י, יז), ונדייק מכאן: אותה, שעיר זה, הוא הנושא עון זה, ואין שעיר אחר נושא עון זה.

ועוד שואלים לשיטת ר' שמעון: בשלמא [נניח] ששעירי רגלים לא מכפרין על מה שמכפר עליו שעיר יום הכפורים, שאמר קרא [הכתוב] בשעיר יום הכיפורים: "אחת בשנה" (שמות ל, י), לומר שכפרה זו של יום הכיפורים לא תהא אלא אחת בשנה. אלא שעירי יום הכפורים ניכפרו [שיכפרו] על מה שמכפרים שעירי הרגלים! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] שוב באותו פסוק: "וכפר על קרנותיו אחת", לומר כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות.

ומקשים: והא כי כתיב [והרי כאשר נאמר] "אחת", בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב [שנאמר], ולא לגבי שעיר הנעשה בחוץ! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] לענין מוספי יום הכיפורים: "שעיר עזים אחד חטאת מלבד