כל אחת ואחת אם השביע כמה פעמים וכפרו, בין שנשבע בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין, ועם כל ההרחבה הזו אינו מדבר שם אלא בתביעת ממון, שבועת העדות שלא עשה בה נשים כאנשים, ולא עשה בה קרובים כרחוקים, ולא עשה פסולין ככשרים, ואינו חייב אלא אחת אם השביע אותם כמה פעמים בפני בית דין — אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון!

ודוחים: מה לפקדון שהוא שונה, שכן לא עשה בו דין מושבע כנשבע, שמי שהשביעוהו אחרים ולא נשבע בעצמו — פטור, וכן לא עשה בו דין מזיד כשוגג, תאמר בשבועת העדות שכן עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג שבשניהם מביא קרבן!

תלמוד לומר: "תחטא" "תחטא" לגזירה שוה, נאמר כאן בשבועת העדות "תחטא" (ויקרא ה, א), ונאמר להלן בפקדון "תחטא" (ויקרא ה כא), מה להלן בשבועת הפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון.

א עד כאן ההוכחות השונות בברייתא. ומעתה דנים בדעות השונות שהוזכרו בה. ותחילה דנים בדעת ר' אליעזר, שסיכם כי למדים מ"אואין" שבפקדון שיש עמהם שבועה ואין עמהם כהן. מתקיף לה [מקשה על כך] רבה בר עולא: "או" "או" האמורים בענין שבועת ביטוי יוכיחו ("או נפש כי תשבע" "להרע או להיטיב". ויקרא ה, ד) שהן "אואין" ויש עמהן שבועה ואין עמהן כהן, ומדברים שלא בתביעת ממון!

ודוחים: מסתברא [מסתבר] שמפקדון הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], שכן יש דמיון במלים, "תחטא" מ"תחטא".

ודוחים: אדרבה, משבועת ביטוי הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], שכן חטאת מחטאת שבשתיהן מביא קרבן חטאת, ואילו בשבועת הפקדון חייב קרבן אשם.

אלא צריך לומר בדרך אחרת, מסתברא [מסתבר] שמפקדון הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], שכן יש בשניהם צדדים שווים: חטא במזיד תבעיה וכפריה ועבריה [תבעו וכפרו ועברו], שהוא סימן לצדדים השווים: בשניהם כתוב "תחטא", ועל שניהם חייב קרבן במזיד, ושניהם באים על ידי תביעה של צד אחד וכפירה של הנשבע, ושתיהן שבועות על העבר ולא על העתיד.

ומקשים: אדרבה, להיפך, משבועת ביטוי הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], שכן יש בה צדדים שווים אחרים, וסימנם: חטאת שירדה לחומש, שעל שניהם מביא קרבן חטאת (ולא אשם כבפקדון), בשניהם הקרבן עולה ויורד (ובפקדון הוא קרבן קבוע), ועל שניהם אין צריך להוסיף חומש! ומשיבים: מכל מקום הנך נפישן [הצדדים הללו ששווים בפקדון ובעדות מרובים יותר] ולכן ראוי להשוות שבועת העדות לשבועת הפקדון ולא לשבועת ביטוי.

ב וממשיכים לדון בדברי הברייתא. ר' עקיבא אומר: "והיה כי יאשם לאחת מאלה" (ויקרא ה, ה) — יש מאלה שהוא חייב, ויש מאלה שהוא פטור. הא כיצד? תבעו ממון — חייב, תבעו דבר אחר — פטור.

ושואלים: כיון שאין ראיה מגוף הכתוב, איפוך אנא [אהפוך אני], ואומר שחייב רק על תביעה שאינה ממון!

ומשיבים: ר' עקיבא על ה"אואין" של ר' אליעזר סמיך [הוא סומך], ולומד שבועת העדים משבועת הפקדון, אלא שהוא עושה השוואה שונה קצת.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] להלכה בין ר' אליעזר ובין ר' עקיבא? כיון שהם סומכים על אותה ראיה!

ומשיבים: איכא בינייהו [יש הבדל ביניהם] לגבי משביע עדי קרקע, שלדעת ר' אליעזר חייבין, לר' עקיבא פטורין, משום המיעוט על "מאלה".

ושואלים: ולדעת ר' יוחנן שאמר התם [שם] שעולה מדבריו לגבי שבועת הפקדון: משביע עדי קרקע אפילו לדעת ר' אליעזר פטורין, אם כן הכא מאי איכא [כאן מה יש] הבדל בין ר' אליעזר לר' עקיבא?

ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] בהלכה בענין עדי קנס, שלר' אליעזר חייבים, ולר' עקיבא, בגלל המיעוט, פטורים.

ג ועוד באותה ברייתא, ר' יוסי הגלילי אומר: "והוא עד או ראה או ידע" — בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר, והיא עדות ממון, לפי שבעדות אחרת יש צורך שיהא בה גם ראיה וגם ידיעה.

אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: לימא [האם לומר] שר' יוסי הגלילי לית ליה [אינו סבור] כשיטת ר' אחא? דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אחא אומר: גמל האוחר מיוחם ומשתולל בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו — בידוע שזה הרגו, ואין צורך לראות שכך היה כדי לחייב את בעליו. דאי אית ליה [שאם יש לו, הוא מקבל] את שיטת ר' אחא שהולכים אחרי ידיעה מסוג זה, המבוססת על אומדנא, אם כן בדיני נפשות נמי משכחת לה [גם כן מוצא אתה אותה], כמו המקרה שדן בו ר' שמעון בן שטח.

דתניא [ששנויה ברייתא], אמר ר' שמעון בן שטח בלשון שבועה: אראה בנחמה (של גאולת ישראל השלימה) אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו ומצאתי סייף (חרב) בידו של הרודף ודם מטפטף מן הסייף, וההרוג מונח שם מפרפר, אמרתי לו: רשע, מי הרגו לזה, או אני או אתה?

שהרי רק שנינו מצויים כאן, אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה: "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת" (דברים יז, ו) ואין כאן שני עדים, אלא המקום (הקב"ה) יפרע ממך. אמרו: לא זזו משם עד שנשכו נחש ומת! ובמקרה כזה, לדעת ר' אחא יש לסמוך על האומדנא שזה הרגו, להחשיבה כידיעה וודאית, למרות שלא ראה. ולכאורה ר' יוסי הגלילי אינו סבור כן, שהרי הוא אומר שידיעה בלא ראיה אינה אלא בממונות.

ומשיבים: אפילו תימא אית ליה [תאמר שיש לו, שהוא מקבל] את דברי ר' אחא, שהולכים בדיני נפשות אחר אומדנא בלא ראיה, עדיין יש להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, כי בשלמא [נניח] ידיעה בלא ראיה משכחת לה [מוצא אתה אותה] גם בדיני נפשות, באומדנא, אלא ראיה בלא ידיעה היכי משכחת לה [כיצד מוצא אתה אותה]? מי לא בעי מידע [האם אין הוא צריך לדעת] אם גוי הרג או ישראל הרג, אם אדם טרפה (שקרוב למוות) הרג או שלם הרג? ולפיכך יש הבדל בין דיני ממונות לשאר דינים.

ועוד מעירים: שמע מינה [למד מכאן] מברייתא זו שקסבר [סבור] ר' יוסי הגלילי: משביע עדי קנס — פטור העד משבועת העדות, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] שהוא חייב, נהי [אם אמנם] צד של ידיעה בלא ראיה אשכחן לה [מוצאים אנו אותה] בקנסות, שפעמים אינו רואה את מעשה העבירה אבל יודע שכן היה הדבר, כגון במקרה של אונס. אולם ראיה בלא ידיעה אינך מוצא בקנסות, כי מי לא בעי מידע [האם אין העד צריך לדעת] אם גויה בעל או בת ישראל בעל, בתולה בעל או בעולה בעל?

ד בקשר לענין זה של ראיה בלי ידיעה בממונות, מספרים: יתיב [יושב היה] רב המנונא קמיה [לפני] רב יהודה, ויתיב [ויושב היה] רב יהודה וקא מיבעיא ליה [והיה מסתפק בשאלה זו]: אם תובע אדם פלוני ואומר לו: "מנה מניתיך (נתתי ומניתי לך) בפני פלוני ופלוני",