ועוד שנינו בברייתא כי רבי וחכמים שוין שאין מביא אשם תלוי. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? דכתיב [שנאמר] בענין האשם התלוי: "וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג" (ויקרא ה, יח), ובפירוש כוונת פסוק זה נחלקו רבי וחכמים לשיטותיהם; רבי סבר: מי שכל חטאו בשגגה כלומר, שכל חטאת שהוא מביא אינה אלא על שגגת מעשה, יצא (למעט) זה הכהן המשיח שאין כל חטאו בשגגה אלא מביא חטאת אם היה גם בהעלם דבר.

ותוהים: מידי [וכי] "כל חטאו בשגגה" כתיב [נאמר]? הרי נאמר רק "על שגגתו"! ומשיבים: אין [כן] כלומר, אף שלא נאמר "כל", זו היא משמעות הכתוב, שאם כן נכתוב [שיכתוב] רק "על שגגתו", למה לי התוספת "אשר שגג"? הא קא משמע לן [זה משמיע לנו] שעד דאיכא [שיש] כל חטאו בשגגה, מביא אשם תלוי, יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בעבודה זרה, ולא בשאר מצו‍ת שבהן אינו מביא קרבן אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.

ורבנן [וחכמים] מפרשים את הכתוב לשיטתם שהכהן המשיח, גם בעבודה זרה, מביא קרבן רק על העלם דבר ושגגת מעשה: מי שחטאו בשגגה, יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בעבודה זרה ולא בשאר מצו‍ת אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.

א משנה אין בית דין חייבין להביא קרבן על העלם דבר עד שיורו בדבר שזדונו (אם עושים אותו בזדון) חייבים עליו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח חייב רק על הוראה כזו, וכן לא חייבים בחטאת בעבודה זרה עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

ב גמרא על האמור במשנה שאין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת שואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה?

ומשיבים: דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר: נאמר כאן "עליה" ("החטאת אשר חטאו עליה". ויקרא ד, יד) ונאמר להלן באיסור לקיחת שתי אחיות "עליה" ("ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה". ויקרא יח, יח), ללמדנו: מה להלן הוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן הוא דווקא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

ואומרים: אשכחן [מצאנו] איפוא ראיה לענין צבור, ואולם משיח מנלן [מנין לנו]? ומשיבים: שנאמר בענין המשיח "לאשמת העם" (ויקרא ד, ג), לומר: הרי משיח כצבור.

ושואלים: נשיא מנין לנו דין זה בו? ומשיבים: יליף [לומד] "מצות" "מצות", כתיב גבי [נאמר אצל] נשיא: "ועשה אחת מכל מצו‍ת ה' אשר לא תעשינה" (ויקרא ד, כב), וכתיב [ונאמר] בצבור: "ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה" (ויקרא ד, יג), והרי זה ללמד: מה צבור — חייבים על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף נשיא — חייב על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

ושואלים עוד: יחיד מנין שעל דבר שכזה הוא מביא חטאת? ומשיבים: אמר קרא [המקרא]: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" (ויקרא ד, כז), שיש ו' החיבור המחבר בין זה לזה שקדם וילמד תחתון מעליון, שכמו שעל הדברים שאמורים קודם ("עליון") מביא רק על דבר שזדונו כרת, כך דין זה שנמצא אחריהם ("תחתון") אף הוא בדבר שזדונו כרת.

ג שנינו במשנה: ולא בעבודה זרה עד שיורו בדבר שזדונו כרת וכו'. ושואלים: בעבודה זרה מנלן [מנין לנו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: לפי שיצאה עבודה זרה לדון בעצמה, שהרי מביאים עליה קרבנות אחרים, יכול יהו בית דין חייבין אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת?

ומשיבים: נאמר כאן בענין שגגת עבודה זרה "מעיני" (במדבר טו, כב), ונאמר להלן בשאר עבירות "מעיני" (ויקרא ד, יג), מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

אשכחן [מצאנו] דין זה לגבי צבור. ביחיד, נשיא, משיח בעבודה זרה מנלן [מנין לנו] שכך הוא הדין? אמר קרא [המקרא]: "ואם נפש אחת" (ויקרא ד, יג), לומר אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח כולן בכלל "נפש אחת" הן, וילמד תחתון יחיד נשיא ומשיח, מן העליון מציבור שמביאים רק על דבר שזדונו כרת.

ושואלים: הניחא למאן דמפיק לה [זה נוח לשיטת מי שמוציא את זאת] המלה "עליה" לגזרה שוה ללמוד שאין בית דין חייבים בהוראה אלא בדבר שזדונו כרת, כדאמרן [כמו שאמרנו], אלא לרבנן [לשיטת חכמים] דמפקי לה [שמוציאים אותה] את המלה "עליה" האמור בפרשת עריות, ללמד לענין עריות וצרות לעריות בדיני יבמות, אם כן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בציבור עצמו מנא להו [מנין להם]?

ומשיבים: נפקא להו [יוצא להם] דבר זה מדמתני ליה [כמו שהיה משנה, מלמד אותו] ר' יהושע בן לוי לבריה [לבנו]: נאמר "תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה" וגו' (במדבר טו, כט —ל), הוקשה (הושוותה) כל התורה כולה ("תורה אחת") לעבודה זרה, מה עבודה זרה חייבים עליה קרבן חטאת רק בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן בכל התורה הדין הוא שחייבין על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

ושואלים: אשכחן [מצאנו] איפוא דין זה לגבי יחיד, נשיא, ומשיח בין בעבודה זרה בין בשאר מצו‍ת שכל אלו הוקשו בפסוק "ואם נפש וגו' " לעבודה זרה, צבור מנלן [מנין לנו] שהם מביאים רק על דבר שזדונו כרת? ומשיבים: יליף [לומד] עליון שכתוב למעלה בענין הציבור מתחתון ממה שכתוב למטה הלאה בענין יחיד.

ושואלים: ורבי שלמד דבר זה מהמילה "עליה", הא [זה] הכתוב שדרש ר' יהושע בן לוי מאי עביד ליה [מה עושה הוא לו]? ומשיבים: מפיק ליה לכדתניא [מוציא, דורש אותו לכמו ששנינו בברייתא]: לפי שמצינו שחלק הכתוב בדין עבודה זרה בין רבים רוב העיר ליחידים שחטאו, שרבים בעיר הנדחת נידונים בסייף וממונן אבד שצריכים להשמיד גם את רכושם, ואילו יחידים נידונים בסקילה וממונן פלט, יכול אם עשו בשגגה נחלוק בקרבנותיהם? תלמוד לומר: "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה" (במדבר טו, כט —ל).

מתקיף לה [מקשה על כך] רב חלקיה מהגרוניא: טעמא [הטעם, דווקא] שלא חלק הכתוב בענין זה, הא חלק [הרי אם היה מחלק] הוה אמינא [הייתי אומר] נחלוק שיביאו רבים שחטאו קורבן שונה על שגגתם. ונברר: מאי נייתי [מה, איזה קרבן יביאו]?

אם נאמר נייתי [שיביאו] פר, הלוא צבור בשאר מצו‍ת הוא דמייתו [שמביאים]! אלא תאמר נייתי [שיביאו] פר לעולה ושעיר לחטאת, הרי צבור בעבודה זרה הוא דמייתו [שמביאים] קרבן זה בהעלם דבר! נייתי [שיביאו] קרבן שעיר, הלוא נשיא בשאר מצו‍ת הוא דמייתי [שמביא] קרבן זה! נייתי [שיביאו] שעירה, יחיד נמי היינו [גם כן זהו] קרבנו שהוא מביא!

ודוחים: אלמה [מפני מה] לא איצטריך [הוצרך] הכתוב "תורה אחת" להשוותם? שהרי יש אפשרות אחרת, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: צבור מייתי [מביא] פר לעולה ושעיר לחטאת, הני נייתי איפכא [אלה רבים שחטאו שיביאו להיפך], פר לחטאת ושעיר לעולה. אי נמי [או גם כן] יכול להיות שצריך מספר רב של אנשים ששגגו בעבודה זרה להביא קרבן אחר ואין לו תקנה לפי שאין דרך לעשות זאת, קא משמע לן [משמיע לנו] הכתוב שאין מחלקים בין רבים ליחידים לענין זה.

ד ושואלים: דכולי עלמא מיהת [על כל פנים לדעת הכל] כי כתיבי הני קראי [כאשר נאמרו המקראות אלה] בספר במדבר — בעבודה זרה הוא דכתיבי [שנאמרו], אבל אין הדבר מפורש במקרא שמדובר שם בעבודה זרה, אם כן מאי משמע [מה המשמעות]? כיצד עולה משמעות זו מן הכתוב! אמר רבא, ואי תימא [ויש אומרים] ר' יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי [ויש אומרים אותה סתם] בלי שם, אמר קרא [המקרא]: "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצו‍ת האלה אשר דבר ה' אל משה" (במדבר טו, כב), איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצו‍ת? הוי אומר: זו עבודה זרה.

דבי [בבית המדרש] של רבי תנא [שנה], אמר קרא [המקרא]: "אשר דבר ה' אל משה" (במדבר טו, כב), וכתיב [ונאמר]: "אשר צוה ה' אליכם ביד משה" (במדבר טו, כג), איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקדוש ברוך הוא באופן שגם כל ישראל שמעוה, כשדיבר ה' אל משה, וגם צוה אותה בתורה על ידי משה? הוי אומר: זו עבודה זרה, ומנין שנאסרה מצוה זו מפי ה' אלינו? דתנא [ששנה] ר' ישמעאל: הדברות של "אנכי" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ב—ג) מפי הגבורה שמענום כלומר, כל ישראל שמעו אותם במישרין מפי ה'.

דבי [בבית המדרש] של ר' ישמעאל תנא [שנה]: