ואחר כך חטא מביא פר, חטא ואחר כך עבר ממשיחותו צריכא למימר [וכי צריך לומר] דבר זה? מובן מאליו שיצטרך להביא פר! ומשיבים: משום דקתני גבי [ששנה אצל בענין] נשיא, דכי [שכאשר] עבר מנשיאותו ואחר כך חטא, כהדיוט מייתי [מביא], אהכי תני [משום כך שנה] גבי [אצל] משיח: חטא ואחר כך עבר מביא פר.

א על האמור במשנה שמשיח שעבר ואחר כך חטא שמביא פר שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? ומשיבים: דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר בכהן גדול "והקריב על חטאתו אשר חטא" (ויקרא ד, ג), מלמד שמביא פר לקרבן על חטאתו גם משעבר מכהונתו, ובא לימוד זה,

שכן יכול, ניתן היה לומר והלא דין (קל וחומר) הוא: ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה — אין מביא חטאתו שעיר משעבר מגדולתו, משיח שאין מביא בשגגת מעשה אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה — לא כל שכן שלא יביא פר לחטאתו לאחר שעבר מכהונתו זו! תלמוד לומר: "והקריב על חטאתו אשר חטא", מלמד שמביא על חטאתו משעבר.

ושואלים: ונייתי נמי [ושיביא גם כן] נשיא שעבר שעיר לחטאת מקל וחומר זה: ומה משיח שאין מביא בשגגת מעשה — מביא חטאת משעבר, נשיא שמביא חטאת בשגגת מעשה — אינו דין שמביא חטאתו משעבר! תלמוד לומר: "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד, כב), לומר כשהוא נשיא — אין [כן], כשהוא הדיוט — לא.

ב משנה חטאו נשיא או כהן משיח עד שלא (בטרם) נתמנו, ואחר כך נתמנו — הרי אלו דינם כהדיוטות ומביאים קרבן כיחידים. ר' שמעון אומר: אם נודע להם שחטאו עד שלא נתמנו — הרי אלו חייבים בקרבן כיחידים, ואולם אם נודע להם משנתמנו — פטורים לגמרי.

ומבארים: איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר: "אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצו‍ת ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם" ויקרא ד, כב), לומר: מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו ולא שררה אחרת, ואין זה אלא מלך.

ג גמרא שנינו במשנה: חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו — הרי אלו כהדיוטות. ועל כך שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? ומשיבים: דתנו רבנן [ששנו חכמים]: "אם הכהן המשיח יחטא" (ויקרא ד, ג) — פרט לקודמות, לעבירות שעבר בשגגה לפני שנעשה כהן משיח,

שיכול, והלא דין (קל וחומר) הוא: ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה — אין מביא על הקודמות, משיח שאין מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה — אינו דין שלא יביא על הקודמות!

ודוחים: לא, אם אמרת בנשיא שכן אין מביא חטאתו (שעיר) משעבר מנשיאותו, אלא מביא חטאת כהדיוט, תאמר במשיח שמביא פר עבור חטאתו גם משעבר, הואיל ומביא חטאתו משעבר יביא גם על הקודמות על מה שחטא לפני היותו כהן משיח יביא פר לחטאת? תלמוד לומר: "המשיח יחטא" (יקרא ד, ג), לומר: אם חטא כשהוא משיח — מביא קרבן זה, כשהוא הדיוט — אינו מביא.

ותניא נמי [ושנויה ברייתא גם כן] לגבי [אצל] נשיא כהאי גוונא [כגון זה]: "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד כב) — פרט לקודמות,

והלא דין הוא: ומה משיח שמביא על חטאתו משעבר — אינו מביא על הקודמות, נשיא שאין מביא חטאתו משעבר — אינו דין שלא יביא על הקודמות? ואם כן אין צריך ללימוד זה!

ואולם יש לדחות: מה למשיח שכן אין מביא בשגגת מעשה לבד, אלא עם הוראת היתר, תאמר בנשיא שמביא בשגגת מעשה? הואיל ומביא בשגגת מעשה יביא על הקודמות? תלמוד לומר: "אשר נשיא יחטא" — שחטא והרי הוא באותה עת נשיא, ולא שחטא ועודהו הדיוט.

ד ועוד בענין נשיא. תנו רבנן [שנו חכמים]: "אשר נשיא יחטא", יכול גזרה היא שהנשיא מתמיד לחטוא? תלמוד לומר: "אם הכהן המשיח יחטא" (ויקרא ד ג), מה להלן כוונת הכתוב היא לכשיחטא, אף כאן כוונת הכתוב היא לכשיחטא. ומבררים את הברייתא.

אמר מר [החכם] בברייתא: יכול גזרה. ותוהים: גזרה, מהיכא תיתי [מהיכן תבוא]? מהיכן יעלה על דעתנו שתהיה גזירה מסוג כזה שיחטא הנשיא?

אמרי [אומרים] בתשובה אין [כן], יש מקום לסברה זו, שכן אשכחן [אנו מוצאים], דכתיב [שנאמר]: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" (ויקרא יד, לד), הרי זו בשורה והודעה מראש היא להם לבני ישראל שנגעים באים עליהם לכשיהיו בארץ ישראל, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: הפסוק הזה בא לומר שנגעים מטמאים רק אם הם באים מידי שמים, והרי זה בא ללמד מיעוט: פרט לנגעי אונסין שבאו מחמת סיבה אחרת. ולענייננו, לאו [וכי לא] אמר ר' יהודה שדבר כמו צרעת הוא בשורה? הכא נמי אימא [כאן אצל נשיא גם כן אמור] גזרה היא שיחטא! הלכך כתיב [על כן נאמר]: "אם הכהן המשיח יחטא", שאין חטאו ודאי.

ושואלים: לגופם של הדברים האמורים בברייתא זו, ולר' שמעון, נגעי אונסין מי לא מטמו [האם אינם מטמאים]? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת . . ." (ויקרא יג, ב) — מן הדבור ואילך כלומר, מזמן שניתנה מצוה זו לישראל והלאה ("כי יהיה"), ואינו כולל נגעים שהיו קודם לכן. והלא דין (לימוד) הוא: טמא בזב וטמא בנגעים, מה זב אינו טמא אלא מן הדבור ואילך, אף נגעים מן הדבור ואילך? ואין צריך לזה לימוד מיוחד!

ויש לדחות: לא, אם אמרת בזב שכן אין מטמא באונס, שאם ראה זוב לאונסו אין זה מטמא, תאמר בנגעים שמטמאין באונס? תלמוד לומר: "אדם כי יהיה", לומר מן הדבור ואילך. על כל פנים אנו למדים מכאן שנגעים מטמאים באונס! רבא אמר: הפסוק "ונתתי נגע צרעת" בא למעט פרט לנגעי רוחות כלומר, שהנגע בא מחמת רוחות רעות ולא על ידי אדם. רב פפא אמר: הפסוק בא למעט פרט לנגעי כשפים.

ה ועוד בענין נשיא. תנו רבנן [שנו חכמים]: "אשר נשיא יחטא" — פרט לחולה. ותוהים: משום דהוה ליה [שנהיה לו] חולה, הוא אידחי ליה מנשיאותיה [נדחה לו מנשיאותו]? אמר רב אבדימי בר חמא: אין הכוונה לכל חולי אלא פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר: "וינגע ה' את המלך ויהי מצרע עד יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שופט את עם הארץ" (מלכים ב טו, ה). הרי שהוסר ממלכותו כאשר נצטרע. ומעירים בענין זה: מדקאמר [ממה שאומר] הכתוב "בבית החפשית", מכלל [מכאן] שעד השתא [עכשיו] עבד הוה [היה] לפי שהיה משועבד לצרכי הציבור.

כי הא [כמו מעשה זה] שרבן גמליאל ור' יהושע הוו אזלי בספינתא [היו הולכים בספינה יחד], בהדי [עם] רבן גמליאל הוה פיתא [היה לחם] מספיק לצורך הנסיעה, בהדי [עם] ר' יהושע הוה פיתא וסולתא [היה לחם וסולת]. שלים פיתיה [נגמרה פיתו] של רבן גמליאל, שהנסיעה נמשכה יותר ממה ששיער מראש. סמך אסולתיה [על הסולת] של ר' יהושע. אמר ליה [לו]: מי הוה [האם] ידעת מתחילה דהוה לן עכובא כולי האי, דאיתית סולתא [שיהיה לנו עיכוב כל כך, שהבאת אתך סולת]? אמר ליה [לו]: כוכב אחד יש, שאחת לשבעים שנה הוא עולה (מופיע) ומתעה את הספנים בדרכם בים, וגורם לנסיעתם שתתארך, ואמרתי: שמא יעלה כוכב זה בדרכנו ויתעה אותנו.

אמר ליה [לו] רבן גמליאל: כל כך בידך חכמה ואתה עולה בספינה לצרכי פרנסתך? אמר ליה [לו] עד שאתה תמה עלי שאתה מכיר אותי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, ר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא, שהם חכמים עד שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן רבן גמליאל דעתו למנותם ולהושיבם בראש.

כשעלה מהספינה, שלח להם שליח להזמינם לצורך זה ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: אין אתם רוצים במינוי זה משום שכמדומין אתם ששררה אני נותן לכם על ידי מינוי זה?