יש דרוסה לחתול או אין דרוסה לחתול? אמר ליה [לו]: אף לחולדה, שהיא קטנה מהחתול, יש דרוסה. שאל אותו רב כהנא: יש דרוסה לחולדה, או אין דרוסה לחולדה? אמר ליה [לו] רב: אף לחתול אין דרוסה.

ועוד שאל: לחתול ולחולדה, יש להן דרוסה או אין להן דרוסה? אמר ליה [לו]: לחתול יש דרוסה, לחולדה אין דרוסה. ומעירים: ולא קשיא [ואין זה קשה], אין הדברים סותרים, אלא כל תשובה מתייחסת לענין אחר.

הא דאמר ליה [זה שאמר לו]: אף לחולדה יש דרוסה הוא בעופות, הא דאמר ליה [זה שאמר לו]: אף לחתול אין דרוסה — באימרי רברבי [בכבשים גדולים], הא דאמר ליה [זה שאמר לו]: לחתול יש דרוסה, לחולדה אין דרוסה — בגדיים וטלאים.

א שנינו במשנה: דרוסת הנץ בעוף הדק — טריפה. ובענין זה בעי [שאל] רב אשי: שאר עופות, טמאין מלבד הנץ, יש להן דין דרוסה, שאם דרסו עוף הריהם עושים טריפה, או אין להן דרוסה? אמר ליה [לו] רב הלל לרב אשי: כי הוינן בי [כאשר היינו בבית מדרשו של] רב כהנא אמר: שאר עופות טמאין יש להן דרוסה.

ומקשים: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנתנו]: ודרוסת הנץ בעוף הדק, ומשמע שרק הנץ ולא שאר עופות! ומשיבים: דרוסת הנץ היא אפילו בדכוותיה [בעוף דק גדול כמוהו], ואינך בדזוטרא מינייהו [ואלו, שאר עופות טמאים, דווקא בקטנים מהם]. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: דרוסת הנץ אפילו בדרבי מיניה [בגדולים ממנו], ואינך בדכוותייהו [ואלו, שאר עופות טמאים, בעופות שכמותם].

ב אמר רב כהנא משמיה [משמו] של רב שימי בר אשי: אין דין דרוסה לשועל. ותוהים: איני [כן היא]! והא כי אתא [והרי כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר, מעשה ודרס שועל רחל (כבשה) במרחץ של בית היני, ובא מעשה זה לפני חכמים, ואמרו: יש כאן דין דרוסה! אמר רב ספרא: ההיא [ההוא] לא שועל, אלא חתול הוה [היה].

איכא דאמרי [יש שאומרים] ענין זה באופן אחר, אמר רב כהנא משמיה [משמו] של רב שימי בר אשי: יש דרוסה לשועל. ושואלים: איני [כן הוא]? והא כי אתא [והרי כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר, מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: אין דרוסה! אמר רב ספרא: ההוא [אותו] ששאלו עליו, כלב הוה [היה] ולא שועל. ובענין זה אמר רב יוסף: נקטינן [מוחזקים אנו]: אין דרוסה לכלב.

ג ובהגדרה המדוייקת של דין דרוסה אמר אביי: נקטינן [מוחזקים אנו] אין דין דרוסה אלא כשדרס ביד, ברגלים הקדמיות, לאפוקי [להוציא] אם דרס ברגל, ברגלים האחוריות, שלא, שאין בזה דין דרוסה. וכן אין דרוסה אלא שדרס בצפורן, לאפוקי [להוציא] אם דרס בשן שלא, שאין לחיה ארס בשיניה. ועוד, אין דרוסה אלא כשדרס מדעת, לאפוקי [להוציא] שנעץ ציפורניו שלא מדעת, וכגון שנפל על הטרף, וננעצו בו ציפורניו — שלא, שאין בזה דין דרוסה. וכן אין דרוסה אלא כשנעץ ציפורנו מחיים בחיי הדורס, לאפוקי [להוציא] שננעצה הציפורן בטרף לאחר מיתה של הדורס, ש

לא, שאין בזה דין דרוסה. אמרי [אומרים] על כך בתמיהה: ומדוע הוצרך לומר דין זה? השתא [עכשיו, הרי] שלא מדעת אמרת [אומר אתה] לא, שאין לה דרוסה, לאחר מיתה מיבעיא [צריך לומר] שאין לה דרוסה? ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] הלכה זו אלא במקרה דדריס ופסקוה לידיה [שדרס בעודו בחיים וחתכו את ידו] כשהיתה נעוצה בטרף, מהו דתימא [מהו שתאמר] בהדי דדריס שדי זיהריה [בתוך שהוא דורס מטיל את ארסו], קא משמע לן [משמיע לנו] אביי כי בהדי דשליף שדי זיהריה [בזמן שהוא שולף את ציפורניו] אז הוא מטיל את ארסו, והואיל וחתכו את ידו לא הספיק לעשות כן.

ד אמר רבה בר רב הונא אמר רב: ארי שנכנס לבין השוורים, ולאחר מכן נמצא צפורן תחובה בגבו של אחד מהן — אין חוששין שמא ארי דרסו. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כי אף שרוב אריות דורסין ורק מיעוטן אין דורסין, ואם כן היה מקום לחשוש, ואולם מוחזק בידינו שכל הדורס — אין צפרנו נשמטת (נעקרת) כשהוא דורס. ולכן זאת, שור זה, הואיל וצפורן יושבת לו בגבו — אימר [אמור] שבכותל נתחכך, וציפורן זו היתה נעוצה בכותל.

ומקשים: אדרבה [אמור להיפך], אמנם רוב שוורים מתחככין בכותל, ורק מיעוטן אין מתחככין, ואולם מוחזק בידינו שכל המתחכך — אין צפורן יושבת לו בגבו. ולכן שור זה, הואיל וצפורן יושבת לו בגבו, אימר [אמור] שארי שנכנס לשם דרסו!

ומשיבים: איכא למימר הכי [אפשר לומר כך], ואיכא למימר הכי [ואפשר לומר כך] — אוקי מילתא אחזקיה [העמד את הדבר על חזקתו] שהשור אינו טריפה, הוה ליה [הרי זה] ספק דרוסה; ורב לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: אין חוששין לספק דרוסה.

בהמשך לדברים אמר אביי: לא אמרן [אמרנו] שאין חוששים שארי דרסו, אלא כשמצא שם צפורן בגבו של השור, משום שהציפורן שתחובה בגבו מלמדת שלא היתה זו דריסה, שהרי כל הדורס אין ציפורנו נשמטת, אבל אם מצא רק מקום (נקב) של צפורן — חוששין שהארי שנכנס לשם דרס שור זה. וביחס לצפורן שתחובה בגבו נמי [גם כן] לא אמרן [אמרנו] שמסתמכים על כך שכל הדורס אין ציפורנו נשמטת, אלא כשהיתה הציפורן לחה, שמורה הדבר שהיתה מחוברת כראוי לבשר, אבל ציפורן יבשה — עבדה דמשתמטא [עשויה שנשמטת מכף היד] כשהוא דורס, ויש לחשוש לכך.

וביחס לציפורן לחה נמי [גם כן] לא אמרן [לא אמרנו] שתולים את הדבר בכך שנתחכך בכותל ולא בדריסה, אלא כשהיתה שם ציפורן חדא [אחת], אבל אם היו תרתי ותלת [שתים ושלוש] ציפורניים נעוצות בגבו של השור — חיישינן [חוששים אנו] לדריסה, והוא דקיימא בדרא דסיחופיה [שהן נמצאות בשורה, כמו בכפו] של הארי.

ה ובענין ספק דרוסה איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה זו, רב אמר: אין חוששין לספק דרוסה, ושמואל אמר: חוששין לספק דרוסה, וצריכה בדיקה.

ומפרטים: דכולי עלמא [לדעת הכל], וגם לדעת שמואל, במקרה שספק על [נכנס] בעל החיים הדורס למקום, ספק לא על [נכנס], וכגון ספק אם נכנס חתול ללול תרנגולות — אימא לא על [אמור שלא נכנס]. וכן אם ידוע שנכנס ואולם ספק אם כלבא [כלב] הוא שנכנס, שאינו עושה דרוסה, ספק שונרא [חתול] הוא שנכנס — אימא כלבא [אמור שכלב] נכנס. על [נכנס] הטורף, שתיק ואיתוב בינייהו [שתק וישב ביניהם] — אימר שלמא שוי [אמור ששלום עשה עמהם], כדרך חיות מתורבתות, ולא דרסם. וכן אם קטע רישיה דחד מינייהו [את ראשו של אחד מהם] — נח מריתחיה [מכעסו], ושוב אין חוששים שהוא דורס. היה איהו קא מעואי ואינהו קמקרקרן [הוא נוהם והם מקרקרים] — בעותי קא מבעתי [להפחיד הם מפחידים]