כחתוך דמי [נחשב], ונמצא שהעובר והאבר נחשבים (כשהם מחוברים) כשני דברים נפרדים שנוגעים זה בזה.

ושואלים: כמאן [כשיטת מי] אמר רבינא חילוק זה? האם כשיטת רבי מאיר דווקא? דתנן [ששנינו] בענין טבילת כלים טמאים: כל ידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן — מטביל עד מקום מדה, עד המקום בו היד עתידה להיקצץ, אלו דברי ר' מאיר, שהוא רואה את מה שעתיד ליקצץ כאילו נקצץ.

ואילו חכמים אומרים: עד שיטביל את כולו. הרי שלדעתם העומד להיקצץ אינו נחשב כקצוץ.

ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] כדעת רבנן [חכמים], שגם אם לענין כלים אין אומרים שכל העומד ליחתך — כחתוך נחשב, חבורי אוכלין (אוכלים מחוברים) כיון שהם רכים — כמאן דמפרתי דמי [כמו נפרדים הם נחשבים], ונגיעי בהדדי [ונוגעים זה בזה], ולכן רואים את יד העובר כחתוכה מגופו, ומטמאה אותו במגעה.

ושואלים: בשלמא [נניח] להסברו של עולא, שבשעת חיתוך האבר מגוף העובר נטמא העובר — היינו דקתני [זהו שהוא שונה] במשנה: שחט את אמו ואחר כך חתכה הבשר מגע נבילה, שכל עוד לא חתכה — אינו נטמא. אלא להסברו של רבינא שכל העומד לחתוך נחשב כחתוך, מאי [מה] לשון חתכה? הרי כבר קודם שחתכה הבשר נטמא! ומשיבים: איידי דתנא רישא [מתוך ששנה בתחילת המשנה] חתכה, ושם הוצרך הדבר — תנא נמי סיפא [שנה גם כן בסופה] חתכה.

א שנינו במשנה, וחכמים אומרים: עובר שהוציא את ידו, ושחט את אמו ואחר כך חתכה — דין הבשר כדין מגע (מה שנוגע) בטרפה שחוטה. ושואלים: טרפה שחוטה מי מטמיא [האם היא מטמאה]? הרי טהורה היא! ומשיבים: אין [כן], כמו שאמר אבוה [אביו] של שמואל, שאמר אבוה [אביו] של שמואל: טרפה ששחטה — מטמאה במוקדשין.

ב שנינו במשנה שכך מסבירים חכמים את טעמם: מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה — אף שחיטת בהמה תטהר את היד שהוציא העובר שבמעיה, למרות שהיד אסורה באכילה משום בשר שיצא חוץ למחיצתו.

תניא [שנויה ברייתא] שכך אמר להן רבי מאיר: לשיטתכם, וכי מי טיהרו לאבר זה מידי נבלה? הרי שחיטת אמו טיהרתו, אם כן תתירנו אף באכילה!

אמרו לו: הרבה (יותר) מצלת שחיטת בהמה על מה שאינו גופה יותר מעל גופה, שהרי שנינו: החותך מן העובר שבמעיה ולא הוציא את החתיכות ממעיה עד שנשחטה — מותר באכילה, שהותר בשחיטתה. אבל החותך מן הטחול ומן הכליות קודם שנשחטה — מה שבמעיה אסור באכילה, שלא התירה אותו שחיטתה.

ושואלים: מאי קאמר [מהו אומר]? מה משיבים לו חכמים? הרי אינם עונים כלל לטענתו! אמר רבא ואמרי לה כדי [ויש אומרים אותה בסתם, בלי שם]: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך היא שנויה], אמר להן ר' מאיר: וכי מי טהרו לאבר זה מידי נבלה לשיטתכם? שחיטת אמו, אם כן תתירנו גם כן באכילה! אמרו לו: טרפה תוכיח, ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה, ואינה מתירתה באכילה.

אמר להן: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה, מפני שהיא מטהרת דבר שהיא גופה, תטהר את האבר של העובר, שהוא דבר שאינו גופה? אמרו לו: מצאנו כי הרבה (יותר) מצלת ומועילה השחיטה על דבר שאינו גופה, יותר מעל דבר שהוא גופה, שהרי שנינו: החותך מן העובר שבמעיה של בהמה, ולא הוציא את החתיכות עד שנשחטה — מותר באכילה, חתך מן הטחול ומן הכליות שבמעיה — אסור באכילה, ולא הועילה שחיטתה להתירו, למרות שהוא מגופה.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], כפי שהסביר רבא, אמר להן רבי מאיר: וכי מי טיהרו לאבר זה שהוציא העובר מידי נבלה? אמרו לו: שחיטת אמו. אמר להם: אם כן, תתירנו באכילה! אמרו לו: טרפה תוכיח, ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה, למרות שאינה מתירתה באכילה.

אמר להן: אם טיהרה שחיטת טרפה אותה עצמה, וכן אם טיהרה שחיטת בהמה את האבר המדולדל בה, שנחתך ומחובר בה במקצת, שאף על פי שהוא אסור באכילה אינו מטמא כנבילה (להלן קכז,ב), שכן הוא דבר שגופה, תטהר את האבר שהוציא העובר, שאינו גופה?

אמרו לו: הרבה מצלת שחיטה על דבר שאינו גופה של הבהמה יותר מעל דבר שמגופה, שהרי שנינו: חותך מן העובר שבמעיה — מותר באכילה, בשחיטת האם, חתך מן הטחול ומן הכליות — אסור באכילה.

ג בענין מחלוקת ר' מאיר וחכמים, אמר ר' שמעון בן לקיש: כמחלוקת ששנינו בעוברין, האם שחיטת האם מועילה לאבר שהוציא העובר לטהרו מטומאת נבילה — כך מחלוקת באיברין מדולדלים של הבהמה עצמה, שלר' מאיר שחיטתה אינה מטהרת אותם מטומאת נבילה, ולדעת חכמים מטהרת.

ורבי יוחנן אמר: מחלוקת באבר של עובר שהוציאו, אבל באבר מדולדל של בהמה — דברי הכל שחיטה עושה ניפול כלומר, מחשיבה את האבר כאילו נפל ונחתך מגופה, ואינה מועילה לטהרו, וגם לדעת חכמים.

אמר ר' יוסי בר' חנינא: מאי טעמא [מה טעמו] של ר' יוחנן אליבא דרבנן [לפי שיטת חכמים]? האי [זה] האבר שהוציאו העובר אית ליה תקנתא [יש לו תקנה] בחזרה, שאם החזיר העובר את ידו, ושחט את האם — מותרת היד באכילה, והא [וזה], האבר המדולדל של הבהמה — לית ליה תקנתא [אין לו תקנה] בחזרה, שהרי אין מציאות שיחזור ויידבק בגוף הבהמה.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא לעיל, אמר להם ר' מאיר לחכמים: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה, ואת האבר המדולדל בה — דבר שגופה, תטהר את העובר — דבר שאינו גופה?