כיון שעל אכילה של חלב שהתבשל בחלב לא לקי [אינו לוקה] משום איסור בשר בחלב (שהרי אין איסור בשר בחלב חל על איסור חלב), אף על הבישול של חלב בחלב נמי לא לקי [גם כן אינו לוקה].

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בהסבר דעותיהם של ר' אמי ור' אסי להיפך: על הבישול של חלב בחלב — כולי עלמא לא פליגי דלקי [הכל אינם חלוקים שלוקה], שהרי יש כאן רק איסור בישול אחד, של בשר בחלב (שכן החלב אינו אסור בבישול), כי פליגי [כאשר הם חלוקים] על האכילה אם לוקים עליה משום איסור אכילת בשר בחלב, ובכך נחלקו: מאן דאמר [מי שאמר] שאינו לוקה, טעמו דהא [שהרי] אין איסור חל על איסור, וכבר אסור הדבר משום חלב. ואילו מאן דאמר [מי שאומר] שלוקה, סבור כי להכי אפקה רחמנא [לכך הוציאה, כתבה התורה] לאיסור אכילה של בשר בחלב דווקא בלשון בישול ("לא תבשל גדי בחלב אמו". שמות כג, יט; שם לד, כו; דברים יד, כא), להשמיענו כי כיון שעל הבישול באופן מסויים של בשר בחלב (וכגון זה שלפנינו במבשל חלב בחלב) הוא לקי [לוקה], על האכילה של אותו דבר נמי לקי [גם כן לוקה].

ומציעים דרך שלישית להבנת דעותיהם של ר' אמי ור' אסי, איבעית אימא [אם תרצה אמור] כי מר [חכם זה] אמר הלכה חדא [אחת] העוסקת במקרה מסויים, ומר [וחכם זה] אמר הלכה חדא [אחת] העוסקת במקרה אחר, ולא פליגי [ואינם חלוקים] זה על זה. שזה שאמר שלוקים על חלב שהתבשל בחלב דיבר על הבישול, ואילו זה שאמר שאין לוקים דיבר על האכילה. שלדעת הכל אין איסור חל על איסור, ולכך אין איסור בשר בחלב חל על איסור חלב.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו כי המבשל בשר במי חלב (המים הנשארים מהחלב לאחר שנחמץ ונעשה גבינה) — פטור ממלקות, שאין אלה נחשבים כחלב לענין איסור בשר בחלב. וכן דם שבשלו בחלב — פטור, שאין הדם נחשב כבשר לענין איסור בשר בחלב. ובדומה לכך העצמות והגידים והקרנים והטלפים שבשלן בחלב — פטור.

ואולם הפגול (בשר קרבן שהתפגל, וכגון ששחטוהו על מנת לזרוק את דמו או לאכול מבשרו או להקטיר את אימוריו מחוץ לזמנו הראוי), והן הנותר (מבשר הקרבן לאחר זמן אכילתו הראוי), וכן הקרבן הטמא, שכל אלה אסורים באכילה, שבשלן בחלב — חל עליהם איסור בשר בחלב, ולכך חייב מלקות אף משום בשר בחלב. הרי רואים אנו כי איסור בשר בחלב חל על איסור פיגול נותר וטמא, שכך מלמדנו הריבוי של המלה "גדי" (כמובא בעמוד הקודם בדברי שמואל). אם כן מעתה נאמר שכך הוא גם באיסור חלב, ושלא כדברי ר' אמי ור' אסי!

ומשיבים: אין הלכה זו שבברייתא מתבססת על דרשת "גדי", אלא האי תנא סבר [התנא זה סבור] שאיסור חל על איסור, ולכן לדעתו חל איסור בשר בחלב על איסור פיגול ונותר, ולשיטתו גם יחול איסור בשר בחלב, על איסור חלב. ואילו הם סבורים כי אין איסור חל על איסור. ואין בדבר זה משום מחלוקתם של אמוראים כנגד תנאים, שכן הרבה מן התנאים סבורים כי אין איסור חל על איסור.

א למעלה הובאו בתוך דברי הברייתא כי המבשל בשר במי חלב פטור ממלקות. ומעירים: הרי זה מסייע ליה [לו] לשיטת ריש לקיש, דתנן [שכן שנינו במשנה לענין המשקים המכשירים את האוכלים לקבל טומאה, שבכללם החלב והשמן: מי חלב הרי הן כחלב, והמוחל (המוהל, המיץ) היוצא מן הזיתים הרי הוא כשמן. ועל כך אמר ריש לקיש כי לא שנו שמי חלב נחשבים כחלב אלא לענין להכשיר את הזרעים (או שאר דברי מאכל), אבל לענין בישול בשר בחלב — מי חלב אינו כחלב.

ב ומביאים עוד בהגדרת ה"חלב" האמור באיסור בשר בחלב. תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא] על הכתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו": מן המלים "גדי בחלב אמו" — אין לי איסור בשר בחלב אלא רק בשר גדי המתבשל בחלב אמו (היא העז), בשר גדי המתבשל בחלב פרה ורחל מנין לנו שאף הוא אסור?

אמרת, קל וחומר הוא, ובאופן זה: ומה אמו, שקלה היא בדין ביחס לגדי, שהרי לא נאסרה עמו בהרבעה, שכן מותר להכליא מין במינו — נאסרה עמו בבשולו כמפורש בתורה. פרה ורחל, שחמורות הן, שהרי נאסרו עמו בהרבעה, שהוא מין בשאינו מינו — אינו דין שנאסרו עמו בבשולו! לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) בפסוק נוסף "לא תבשל גדי בחלב אמו" — לרבות אף את אלה.

ותוהים על הדברים: והא [והרי] למה לי קרא [פסוק] ללמדנו כן? הא אתיא ליה [הרי כבר באה, נלמדה לו ההלכה] מהקל וחומר המובא לפני כן!

אמר רב אשי בתשובה: עדיין נצרכים אנו לדרשה זו, משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] כנגד הקל וחומר כי מעיקרא דדינא פירכא [מעיקרו של הדין, הקל וחומר, יש עליו פירכה], מהיכא קא מייתית לה [מהיכן אתה מביא, משתית אותה, את הקל וחומר]? מאמו, שקלה היא בדין ביחס לגדי, ואולם ניתן לדחות ולומר באופן הפוך: מה לאמו — שחמורה היא בדין ביחס לגדי, שכן נאסרה עמו בשחיטה, שאסור לשחוט את שניהם באותו יום (ככתוב "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". ויקרא כב, יח), תאמר בפרה שהיא קלה בדין ביחס לגדי, שהרי לא נאסרה עמו בשחיטה ביום אחד! לכך תלמוד לומר "בחלב אמו".

ג למעלה הובאה ברייתא שעניינה בדרשת שני הכתובים "בחלב אמו", ועתה מביאים עוד ברייתא שעניינה דרשת הכתוב "בחלב אמו" השלישי. תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: הכתוב "בחלב אמו", מה בא ללמדנו — שהיה מקום לומר כי אין לי באיסור בשר בחלב אלא הבשר המתבשל בחלב אמו הצעירה, זו שילדה את בנה בשנה זו, ועדיין לא נכנסה לדיר לצורך לקיחת מעשר בהמה. ואולם איסור בשר בחלב בחלב אחותו גדולה (כלומר, זו שכבר נכנסה לדיר לצורך מעשר בהמה) מנין לנו?

ומשיבים: אמרת כי נלמד הדבר ממידת קל וחומר, ובאופן זה, מה אמו הקלה בדין ביחסה לגדי, שהרי היא נכנסה עמו לדיר להתעשר (שלא נתעשרה כבר) — נאסרה עמו בבשול, אחותו החמורה בדין, ביחסה לגדי, שהרי היא לא נכנסה עמו לדיר להתעשר (כיון שהיא כבר היתה בכלל זה, ושוב אין היא חוזרת ומתעשרת) — אינו דין שנאסרה עמו בבשול! לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) "בחלב אמו", שאף זו בכלל איסור בשר בחלב.

ותוהים: והא [והרי] כבר נלמדה הלכה זו מקל וחומר, ולמה לי קרא [מקרא] לזה, הא אתיא ליה [הרי כבר באה, נלמדה לה ההלכה מקל וחומר]! אמר רב אשי בתשובה: נצרכים אנו לדרשת הכתוב, ואין הקל וחומר מלמדנו זאת, משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] כי מעיקרא דדינא פירכא [מעיקרו של הדין, קל וחומר, יש עליו פירכה], שהרי מהיכא קא מייתית לה [מהיכן אתה מביא, מוכיח אותה, את הקל וחומר]? מ"אמו" שאתה מניח שהיא קלה בדינה ביחס לגדי, ואולם יש לומר את הדברים באופן שונה: מה לאמו שחמורה היא ביחס לגדי, שכן נאסרה עמו בשחיטה ביום אחד, תאמר באחותו גדולה שקלה היא ביחס לגדי, שהרי לא נאסרה עמו בשחיטה ביום אחד! לכך תלמוד לומר "בחלב אמו".

ודנים עוד בדבר: אשכחן [מצאנו] איפוא שאחותו גדולה (שכבר התעשרה) היא בכלל איסור בשר בחלב, ואולם אחותו קטנה (שעדיין לא התעשרה) מנין לנו שאף היא בכלל איסור זה? ומשיבים: אתיא מביניא [באה, נלמדת היא מביניהם, משתיהן, אמו ואחותו הגדולה].

ומבררים: מהי תיתי [ממי היא תבוא, תילמד]? אם תיתי [תבוא] מאמו — יש להקשות על ההשוואה: מה לאמו שיש בה צד חומרה, שכן נאסרה עמו בשחיטה, מה שאין כן באחותו קטנה! ואולם אפשר לדחות כי אחותו גדולה תוכיח, שאף שאין בה חומרה, שהרי זו לא נאסרה עמו בשחיטה ביום אחד, בכל זאת היא בכלל בשר בחלב. אף על ההשוואה לאחותו הגדולה יש להקשות: מה לאחותו גדולה שיש בה צד חומרה, שהרי לא נכנסה עמו לדיר להתעשר, תאמר באחותו קטנה שנכנסת עמו לדיר! ואולם אפשר לדחות כי אמו תוכיח, שאין בה צד חומרה זו, ובכל זאת היא בכלל איסור בשר בחלב.

ומעתה חזר (סובב) הדין (דרך הלימוד) מצד לצד, ויש לסכמו כי אמנם לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה, שאין הם דומים זה לזה, כי בכל אחד מהם יש צד חומרה שאין באחר. ואולם הצד השוה שבהן: שהוא בשר, והריהו אסור לבשל בחלב. אף אני אביא (אוסיף) בשר אחותו קטנה, שגם הוא בשר, ויהיה גם הוא אסור לבשל בחלב.

ואומרים: אי הכי [אם כך] הוא דרך הלימוד לענין אחותו קטנה, מעתה אחותו גדולה נמי תיתי מביניא [גם כן תבוא מביניהן, מאמו ופרה שהן בכלל איסור זה, כנלמד למעלה], ואין צורך בלימוד מיוחד מן הכתוב לעניינה!

ומשיבים: אין הכי נמי [כך הוא גם כן]. ושואלים: אם כן אלא "בחלב אמו" הכתוב פעם נוספת למה לי? ומשיבים: מבעי ליה לכדתניא [נצרכה לו לכמו ששנויה בברייתא]: מן הכתוב "בחלב אמו" — אין לי לאסור אלא את הגדי בבישול בחלב אמו,