מה שאמר הלכה כר' יוסי בן המשולם, למה לי? הרי דבריו נאמרו במשנה בלא חולק!

ומשיבים: אי אמר [אילו היה אומר] רב רק: הלכתא דכוליה פירקין [הלכה של כל הפרק שלנו], ולא אמר: הלכתא [הלכה] כר' יוסי בן המשולם, הוה אמינא [הייתי אומר]: מה שאמר שהלכה ככל הפרק — על דברי ר' יוסי בן המשולם קאי [עומד, מתייחס], ומאי [ומה עניינו] של "בכוליה פירקין" [בכל פרקנו], והרי אין מדובר אלא במשנה אחת — משום שר' יוסי תרתי [שני דברים] אמר במשנה הבאה. ולפי דרך זו, אין רב מתכוון לפסוק כרבן שמעון גמליאל במשנתנו, משום שלדעתו פלוגתא דברייתא פלוגתא היא [המחלוקת שנחלקו עליו בברייתא מחלוקת היא], והלכה כדעת חכמים החולקים עליו.

לכך אשמעינן [משמיע לנו] רב באופן נפרד שהלכה כר' יוסי בן המשולם, כדי לאשמועינן [להשמיע לנו] שכשהוא אומר שהלכה ככל מה ששנינו בפרקנו — על דברי רבן שמעון בן גמליאל קאי [הוא עומד, מתייחס], לומר שהלכה כמותו, ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא [והמחלוקת שנחלקו עליו בברייתא לא מחלוקת היא].

א בדיון הקודם הוזכרה מחלוקת רבן שמעון בן גמליאל וחכמים שבברייתא. ואומרים: מאי [מה] ברייתא זו שרמזנו לה? דתניא [ששנויה ברייתא]: הלוקח (הקונה) בהמה מניקה מן הגוי — הולד הבא אחריו בכור מספק, שמא זה שהניקה לא היה ולד שלה, מפני שבהמה מרחמת על ולד ומניקה אותו אף על פי שאינה יולדת (שלא ילדה). רבן שמעון בן גמליאל אומר: דבר בחזקתו, חזקה שבהמה זו שמניקה כבר ילדה, ואם כן הבא אחריו אינו בכור.

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר או כחמש עשרה בהמות, מהן מבכירות שעדיין לא ילדו, ומהן שאינן מבכירות שכבר ילדו ולד קודם לכן, ומצאן שכולן יולדות, למחר השכים ומצא שהזכרים שנולדו תלויות בשאין מבכירות, כלומר, הולכים אחריהן ויונקים מהן, ונקבות תלויות במבכירות — אינו חושש שמא בנה של זו המבכירה, שהוא בכור, בא לו אצל זו שאינה מבכירה, אלא זכר היונק משאינה מבכירה בודאי אינו בכור.

איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה ללומדים: "דבר בחזקתו" דקאמר [שאומר] רבן שמעון בן גמליאל, מה משמעו? האם הכוונה היא שאינה מרחמת ומניקה ולד שאינה שלה אלא אם כן יולדת, כלומר, אלא אם כבר ילדה ולד משלה, הא היכא דאוליד [אבל במקום שכבר ילדה] — חיישינן לרחומי [חוששים אנו שהיא מרחמת] על ולד שאינו שלה. או דלמא [שמא] כוונתו באופן מוחלט: דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא ליה [על ולד שלה — מרחמת, על ולד שאינו שלה — אינה מרחמת עליו]?

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא ממנה משאלה זו]? מהי ההשלכה ההלכתית שלה? והרי בין לדרך זו ובין לדרך זו בוודאי כבר ילדה, ונפטרה מן הבכורה! ומשיבים: למלקא עלה [ללקות עליה] משום איסור "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח), אם שחט אותה ואת היונק ממנה באותו יום. אי אמרת [אם אתה אומר] כי באופן מוחלט, דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא [על ולד שלה מרחמת, על שאינו שלה אינה מרחמת] — הרי הוא לקי [לוקה] מפני שהוא בודאי בנה. ואי אמרת דלא דידה נמי מרחמא [ואם אתה אומר שהיולדת, על ולד שאינו שלה גם כן מרחמת] — לא לקי [אינו לוקה], שמא אינו בנה.

אם כן, מאי [מה הפתרון]? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנתנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח בהמה מניקה מן הגוי — אינו חושש שמא בנה של אחרת היה. הרי דעתו מפורשת, שכל בהמה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה, גם אם כבר ילדה! ודוחים: מי קתני [האם הוא שונה] "אינו חושש שמא בנה של אחרת הוא"? הלוא "אינו חושש שמא בנה של אחרת היה" קתני [הוא שונה], ויש לפרש כי הכי קאמר [כך הוא אומר]: אינו חושש שמא זה בנה של אחרת, אלא אם כן היה לה ולד מעיקרא [מתחילה]. ואם כן אין להוכיח מכאן.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בהמשך משנתנו: נכנס בתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות, ואת שאינן מבכירות מניקות — אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו. ואם בהמה שילדה מרחמת על ולד שאינו שלה, אמאי [מדוע] אינו חושש?

ליחוש דלמא רחומי רחים [נחשוש שמא ריחמה על ולד שאינו שלה], והוא היונק ממנה! אלא מכאן שגם בהמה שילדה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה. ודוחים: אין מכאן ראיה, משום שגם אם נאמר שבדרך כלל מרחמת על ולד שאינו שלה — במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלא דידה [במקום שיש ולד שלה, אינה מניחה את שלה ומרחמת על שאינו שלה].

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר רבן שמעון בן גמליאל בברייתא, שהלוקח בהמה מניקה מן הגוי אינו חושש שמא בנה של אחרת הוא, משום שדבר בחזקתו כו'. ולאחר מכן הובא דין נוסף בשמו, בלשון "וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר", שמבכירות ושאינן מבכירות שילדו יחד, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו ולהיפך. מאי לאו רישא דומיא דסיפא [האם אין הכוונה שהדין שאמר בתחילה דומה לדין שבסוף]? מה סיפא ודאי דידה [מה בסוף, הולד שהיא מניקה הוא ודאי שלה], שהרי הוא משתמש בלשון "אינו חושש", לפי שאינה מניחה את שלה ומרחמת על שאינו שלה — אף רישא ודאי דידה [אף בתחילה, הריהו ודאי שלה], למרות שייתכן שכבר ילדה. ומכאן שהוא מניח שגם זו שילדה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה!

ודוחים: מידי איריא [כלום שייכים הדברים]? יש לומר כי האי כדאיתא, והאי כדאיתא [זה כמו שהוא, וזה כמו שהוא], במקום שולדה נמצא — ודאי שאינה מניקה ולד שאינו שלה, אבל במקום שאין לפנינו אלא ולד אחד שיונק ממנה — הרי זה רק ספק, שמא איננו בנה. ושואלים: ואם אין שני המקרים זהים, מאי [מהו] שנאמר לפני הדין השני "וכן", המלמד שדין אחד הוא? ומשיבים: דבר זה נאמר אפטורה דבכורה [על הפטור של בכורה], בו עוסקת ברייתא זו, שהואיל ובהמה זו מניקה — בוודאי כבר ילדה.

ב אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ראה חזיר שכרוך אחר רחל ויונק ממנה — פטורה אותה רחל מן הבכורה, לכשתלד זכר לאחר מכן. ומכל מקום אסור חזיר זה באכילה, שאין אומרים בוודאות שהוא ולדה של רחל זו "עד יבא ויורה צדק לכם" (הושע י, יב), כלומר, עד שיבוא אליהו ויאמר לנו מה דינו.

ותמהים: מה שאמר ר' יוחנן שפטור מן הבכורה כמאן [כדעת מי הוא אומר] — כרבן שמעון בן גמליאל, הסבור במשנתנו, שהיונק מן הבהמה — בחזקת בנה הוא. ואילו מה שהוא אומר שהוא אסור באכילה, הרי זה כרבנן [כדעת חכמים] החולקים עליו, וסבורים שייתכן שהיא מניקה ולד שאינו שלה!

ותו [ועוד] יש לתמוה: אי כרבנן [אם ר' יוחנן פוסק כדעת חכמים], שרק יש לחשוש שמא הוא בנה, אבל ייתכן שאינו בנה — מאי [מה עניינו] של "עד יבא ויורה צדק לכם" שמשמעו הוראת דין? הרי רק לברר את המציאות אנו צריכים, לדעת האם ולדה הוא, ואם כן "עד שיודע לך דבר" מיבעי ליה [נצרך לו] לומר!

וכי תימא [ואם תאמר]: מספקא ליה [מסופק לו] לר' יוחנן אי [אם] הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אי כרבנן [אם כחכמים], ולכן הוצרך לאליהו שיכריע במחלוקת זו — על כך יש להקשות: אי מספקא ליה [אם מסופק לו] שמא אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל — אמאי [מדוע] פטורה מן הבכורה? והרי זה ספק! ותו [ועוד] יש להקשות: מי מספקא ליה [האם באמת מסופק לו כמי ההלכה]? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל הלכה במשנתינו — הלכה כמותו, חוץ משלושה מקרים: בדין ערב, ובדין צידן, ובדין ראיה אחרונה!

ומשיבים: לעולם יש לומר שפשיטא ליה [פשוט לו] לר' יוחנן שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שבהמה מניקה בוודאי כבר ילדה, ופטורה מן הבכורה. מיהו מספקא ליה [מכל מקום מסופק לו] לר' יוחנן אי סבר [אם סבור] רבן שמעון בן גמליאל שבהמה שיולדת (שילדה) מרחמת על ולד שאינו שלה, וייתכן איפוא שכבר ילדה, וחזיר זה אינו בנה, ואם כן הריהו אסור באכילה מספק. או האם סבור רבן שמעון בן גמליאל שכל בהמה, וגם בהמה שכבר ילדה, אינה מרחמת על ולד שאינו שלה. ולפי זה החזיר היונק ממנה בוודאי בנה הוא, ומותר באכילה. ושואלים: אי הכי [אם כך], עד דאשמעינן [שהוא משמיע לנו] דין זה בחזיר — לישמעינן [שישמיע לנו] דין זה בטלה הכרוך אחר רחל, ולא לענין איסור אכילה, אלא למילקי עליה [לענין ללקות עליו] משום "אותו ואת בנו", שאם שחט שניהם ביום אחד — הריהו פטור משום ספק, שמא לדעת רבן שמעון בן גמליאל בהמה שילדה מרחמת על ולד שאינו שלה!

ומשיבים: חזיר איצטריכא ליה [הוצרך לו] להשמיענו, משום דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] דין זה בטלה, הוה אמינא [הייתי אומר]: גם אם תמצא [תוכל] לומר דסבר [שרבן שמעון בן גמליאל סבור] כי יולדת מרחמא [מרחמת] על ולד שאינו שלה, ויש ספק אם הוא בנה — אין זה אלא ולד שהוא בן מינה, אבל ולד שהוא לא בן מינה — לא, ואם כן, חזיר זה שיונק ממנה בוודאי בנה הוא, שאם לא כן לא היתה מניקה אותו. לכך אשמעינן [משמיע לנו] חזיר, כדי לומר שיולדת מרחמת על ולד שאינו שלה, ואפילו במקרה דלאו מינה נמי [שהולד אינו מינה גם כן]. והוא אסור באכילה, מפני דאיכא למימר דלמא מרחמא [שיש לומר שמא מרחמת] עליו למרות שאינו שלה, אלא הוא חזיר ממש.

ומוסיפים: והיינו [וזהו] שאמר ר' יוחנן, בעי [שאל]