פורענות מזדמנת לו, ואם יבואו עליו אפילו יסורים מועטים, ניצל מפורענות. ושבים לענין תוכחה.

תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר הגדול אומר: אלמלא (אילו) היה בא הקדוש ברוך הוא עם אברהם יצחק ויעקב בדין, אין יכולין לעמוד מפני תוכחה, שנאמר: "ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם" (שמואל א יב, ז), משמע שגם עם האבות עשה ה' צדקה, ולא כפי מה שראוי להם בדין.

נאמר: "זה דור דרשיו מבקשי פניך יעקב סלה" (תהלים כד, ו), ומפסוק זה עולה כי הדור ומנהיגיו ("דורשיו") אחד הם, ובמשמעות דבר זה פליגי בה [נחלקו בכך] ר' יהודה נשיאה [הנשיא] ורבנן [וחכמים שבדורו], חד [אחד מהם] אמר: מצבו של הדור הוא לפי פרנס (מנהיג) הדור, וחד [ואחד מהם] אמר להיפך: פרנס לפי דורו.

ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה], לאיזה ענין נאמר הדבר? אילימא למעליותא [אם תאמר לטובה], דמר סבר [שחכם זה סבור]: אי מעלי דרא מעלי פרנס [אם מעולה הדור מעולה גם הפרנס], ומר סבר [וחכם זה סבור]: אי מעלי פרנס מעלי דרא [אם מעולה הפרנס מעולה גם הדור] — לא ניתן לומר זאת, הא איכא [הרי יש] את צדקיה מלך יהודה, דהוה מעלי ודריה לא הוה מעלי [שהיה מעולה ודורו לא היה מעולה], והא [ומצד אחר, הרי] יהויקים, דלא הוה מעלי ודריה הוה מעלי [שלא היה מעולה ודורו היה מעולה]!

שכך אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה" (ירמיהו כו, א), וכיוצא בזה מה שנאמר: "בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה" (שם כח, א)? כלומר, מדוע הוזכרה אצל אותם מלכים המילה "בראשית", שלא נזכרה במקום אחר במקרא חוץ מבבריאת העולם?

ביקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתוהו ובהו כמו בראשית בריאת העולם (בראשית א, א—ב) בשביל (בגלל) יהויקים, שעשה הרע בעיני ה', כיון שנסתכל בדורו, שהיה הדור צדיק, נתיישבה דעתו. ומצד אחר, ביקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתוהו ובהו מפני דורו של צדקיהו, כיון שנסתכל בצדקיהו, שהיה צדיק, נתיישבה דעתו, ונמצא שהדור אינו בהכרח כמו הפרנס, וכן הפרנס אינו בהכרח כמו הדור!

אלא לענין תוקפא וניחותא קאמרינן [תקיפות ונוחות אנו אומרים], שלדעה אחת אם הפרנס תקיף — גם הדור תקיף, ואם הפרנס נוח לבריות בהתנהגותו — גם דורו כן, נוחים זה לזה, ולדעה השניה אם הדור תקיף גם הפרנס תקיף, ואם האנשים נוחים זה לזה — גם הפרנס נח לבריות.

א משנה השג יד שנאמר בתורה בדיני ערכין, שאם אין ידו משגת נותן כפי שיעריכנו הכהן (ויקרא כז, ח) — נאמר בנודר, והשנים, הערך הקצוב בתורה לפי מספר השנים — מדבר בשנותיו של הנידר (הנערך), והשינוי בערך בין זכר לנקבה שנאמר בדיני הערכין נידון בנערך, והערך השונה לפי גיל הנערך, נקבע בזמן שנדר את הערך.

ומפרטים: השג יד בנודר, כיצד? עני שהעריך את העשיר — נותן ערך עני, לפי מה שהכהן מעריך שידו משגת, ויוצא בכך ידי חובתו, ואלו עשיר שהעריך את העני — נותן ערך עשיר, את מלוא הסכום הקצוב לו בתורה.

אבל בקרבנות אינו כן, כיצד? הרי שאמר: "קרבנו של מצורע זה עלי", שנדר לספק למצורע את הקרבנות שהוא זקוק להם לטהרתו, אם היה המצורע עני — הרי הנודר מביא קרבן עני, כבש אחד ועשרון סלת, ושני תורים או שני בני יונה (שם יד, כא—כב), ואם היה המצורע עשיר — מביא הנודר קרבן עשיר, שני כבשים, כבשה ושלשה עשרונים סולת (שם י).

רבי אומר, אומר אני: אין זה הבדל מהותי, אלא אף בערכין כן, וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני ולא ערך עשיר — מפני שאין העשיר עצמו חייב כלום, והחוב נוצר רק על ידי העני שנדר לתת את ערכו של העשיר. אבל במקרה הדומה לחיוב בקרבנות מצורע, וכגון עשיר שאמר מתחילה: "ערכי עלי", ושמע עני ואמר: "מה שאמר זה עלי לשלם" — הרי שהעני נותן ערך עשיר.

ב גמרא שנינו במשנה: השג יד בנודר. ושואלים: והרי דין השג יד במעריך הוא שנאמר בתורה, במי שמקבל על עצמו לתת להקדש את ערכו הקצוב בתורה של פלוני (לפי גילו ומינו), ולא בדיני נודר, שהוא האומר: "דמיו של פלוני עלי", וצריך לתת כפי דמיו כאילו היה נמכר כעבד בשוק! ומשיבים: המשנה משתמשת בלשון התורה בדין ערכין, כדכתיב [כמו שנאמר]: "על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן" (ויקרא כז, ח).

ועל מה ששנינו במשנה: והשנים בנידר, שואלים: והרי השנים בנערך הוא שנאמרו, שהסכום קצוב לפי גילו של הנערך, אבל הנידר הרי נדון לפי ערכו בשוק! ומשיבים: איידי דאמר [מתוך שאמר] מתחילה "השג יד בנודר", למרות שמדובר בנערך — אמר נמי [גם כן] לשון "ו השנים בנידר".

שנינו במשנה: השג יד בנודר, כיצד? עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ומשיבים: דאמר קרא [שאמר הכתוב]: "על פי אשר תשיג יד הנדר" — בנודר תלה רחמנא [תלתה התורה] את הדבר.

ג שנינו במשנה: אבל בקרבנות אינו כן, הרי שאמר: "קרבנו של מצורע זה עלי", היה מצורע עני — מביא הנודר קרבן עני. ותמהים: ואף על גב דמדירו [ואף על פי שהאיש שנודר עבורו את הקרבנות] היה עשיר? והרי "ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש" וכו' (ויקרא יד, כא) אמר רחמנא [אמרה התורה] בדין קרבן המצורע, ולא דל הוא זה שלוקח (מביא) את הקרבנות!

אמר ר' יצחק: משנתנו מדברת כשהיה גם מדירו של המצורע עני. ושואלים: ומניין למשנה דין זה? ודלמא עליה דידיה חס רחמנא [ושמא עליו עצמו, על המצורע, חסה התורה] שיביא קרבן פשוט יותר, אבל על מדירו לא חסה התורה, ואפילו הוא עני, דהכתיב [שהרי נאמר]: "ואם דל הוא", הוא ולא אחר!

אמר רב אדא בר אהבה: מה שנאמר מיד בהמשך: "ואין ידו משגת" — הרי זה בא לרבות גם את הנודר לספק את קרבנות חבירו, שאם גם הוא עני הריהו מביא קרבן עני.

ומקשים: לפי דבריך, אבל אם מדירו של המצורע העני היה עשיר, הכי נמי דמייתי [כך גם כן סבורה המשנה שמביא] בעשירות?

אם כן, מאי [מהו] ששנינו במשנה שדווקא בערכין הולכים אחר השג ידו של הנודר, אבל בקרבנות אינו כן? והלא גם בקרבנות, אם הנודר עני — מביא קרבן עני, ואם הוא עשיר — מביא קרבן עשיר!