כשיטת ר' אלעזר היא, שאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשום (לשם) אישות — עשאה זונה, ומשום כך אתננה אסור. ואני אמרתי כדברי חכמים החולקים עליו. ושואלים: אי [אם] כשיטת ר' אלעזר היא, מאי איריא [מה מכוון, מדוע הוזכר דווקא] איסור אלמנה לכהן גדול? ניתני [שישנה] שאתנן אסור אף בפנוי הבא על הפנויה!

ומשיבים: אלמנה איצטריך [נצרך] לומר, שכן אם היה שונה בפנוי הבא על הפנויה, סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] שכך הוא הדין דווקא באתנן של פנוי הבא על הפנויה, שכן אין איסור תורה בדבר, והואיל ובנין אב הוא הייתי מסיק מכאן כי אתנן הניתן לאשה האסורה עליו לא ניתסרו [ייאסרו], לכן קא משמע לן [הוא משמיע לנו] "כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט" שאף שמכלל האסורים הם, הרי אלו אתנן.

א שנינו במשנתנו: האומר לחבירו "הא לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי". רבי אומר: אינו אתנן, וחכמים אומרים: אתנן. ושואלים: והא [והרי] השפחה לעבד כנעני מישרא שריא [מותרת], ואין זה איפוא מעשה זנות, ומדוע יהיה השכר אתנן? אמר רב הונא: שתשכב אצלו עצמו, אצל האדון, ולא אצל עבדו, קאמר [הוא התכוון לומר], והא דקתני [וזה ששנה, שאמר] שתלין אצל העבד — לישנא מעליא קאמר [בלשון מעולה, צנועה, הוא אמר].

ושואלים: אי הכי [אם כך] הוא, מאי טעמא [מה הטעם] של רבי הסבור שאין זה אתנן? אמר שמואל בר רב יצחק: לעולם דבריו ואף כוונתו של האדון היו שתלין שפחתך אצל עבדי, ובאשר לשאלה שהרי מותרת שפחה לעבד, כי קתני [כאשר שנינו במשנתנו] דין זה שאין בכך אתנן (לשיטת רבי), הרי זה בעבד עברי.

ושואלים: אי הכי [אם כך], שמדובר בעבד עברי, מאי טעמא דרבנן [מה הטעם של חכמים] הסבורים שהרי זה אתנן, והרי שפחה גם לעבד עברי מישרא שריא [מותרת]? ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון דלית ליה [שאין לו, לעבד העברי] אשה ובנים, ובמקרה זה, אין השפחה מותרת לעבד עברי. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אם אין לו לעבד העברי אשה ובנים בשעה שנכנס לעבדות — אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, אם כבר יש לו אשה ובנים — רבו מוסר לו שפחה כנענית. ואילו רבי הסבור שאין זה אתנן, לדעתו אף עבד עברי שאין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית, ואין בכך משום זנות.

ב משנה ואיזהו הנקרא "מחיר כלב", שאסור בהקרבה? כגון האומר לחבירו "הוליך (הרי לך) טלה זה שלי תחת כלב זה שלך".

וכן הוא הדין בשני שותפין שביקשו להיפרד זה מזה, ועמדו וחלקו ביניהם את נכסיהם. אחד נטל בחלקו עשרה טלאים, ואחד נטל בחלקו תשעה טלאים וכלב, שבכגון זה כל הטלאים שכנגד הכלב (שבחלקו של זה שלא לקח את הכלב) — אסור להקרבה משום "מחיר כלב", ואילו תשעת הטלאים שעם הכלב — מותר להקרבה.

אתנן הכלב (אדם הנותן טלה לחבירו כתשלום על רביעת כלבתו), וכן מחיר זונה (אדם הנותן לחבירו טלה תחת זונה שתינתן לו לשפחה) — הרי אלו מותרין להקרבה, שכן נאמר באיסור אתנן זונה ומחיר כלב "כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם" (דברים כג, יט). והרי הלשון המדגישה "שניהם", מלמדת כי "שנים" דווקא הם האסורים (אתנן זונה ומחיר כלב) — ולא ארבעה (אף אתנן כלב ומחיר זונה). וכן ללמדנו שדווקא אתנן זונה ומחיר כלב הם עצמם אסורים, אבל ולדותיהן מותרין, שכן נדרש הכתוב "הן" שרק הם אסורים ולא ולדותיהן.

ג גמרא ועוד בהגדרת "מחיר כלב", תנו רבנן [שנו חכמים]: "מחיר כלב" — זהו הדבר הניתן כחליפי כלב. שכך הוא מובנה של המלה "מחיר" — הדבר הניתן תמורת דבר אחר, ולא דמים. וכן הוא, הכתוב, אומר: "תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם" (תהלים מד, יג), הרי ש"מחיר" ("במחיריהם") הוא הדבר הניתן בתמורה, שאינו כסף ("בלא הון").

ושואלים: אימא [אמור] בפירוש הכתוב "מחיר כלב" שכוונתו לאיסור אתנן הניתן לזונה, ואתנן הניתן לרביעת כלב, ואיסור מחיר כלב. ודוחים: אינך יכול לומר כן, שהרי אם כן מספר אלו שלא קרב [אינם קרבים] הוו תלתא [הריהם שלושה], ואילו בכתוב נאמר "גם שניהם" — שנים הם האסורים, ולא שלשה!

ומסבירים את כוונת השאלה: מי קאמרינן אנן [האם אומרים אנו] בשאלתנו שיהיו האסורים אתנן לבעילת זונה ואתנן לרביעת כלב, ומחיר כלב? והלא השאלה היתה שאפשר שכוונת הכתוב "מחיר כלב" היא במשמעות אתנן כלב, ולא במשמעות מחיר (חליפי) כלב, קאמרינן [אומרים אנו], ואין האסורים אלא שניים: אתנן הניתן לבעילת זונה ואתנן הניתן לרביעת כלב!

ודוחים: אם כן כדבריך, נימא קרא [יאמר הכתוב] "לא תביא אתנן זונה וכלב", ובאופן זה מוסבת המלה "אתנן" על שני אלה. ואולם מדכתיב [מתוך שנאמר] "אתנן זונה ומחיר כלב" — שמע מינה [למד ממנה] שהכוונה לדברים נפרדים, לאתנן הניתן לזונה, ולחליפי כלב.

ד שנינו במשנה בדינם של שני השותפין שחלקו, אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה טלאים וכלב אחד, שזה שנטל עשרה טלאים — כולם אסורים משום "מחיר כלב". ושואלים: מדוע נאסרו כל העשרה, ניפוק חדא דלהדי כלבא, והנך כולהו לישתרו [נוציא אחד הטלאים אצל, כנגד הכלב, ואלו השאר כולם שיותרו]? ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון דטפי [שעולה], ששווי דמי הכלב יותר מכל חד מינייהו [אחד מהם, מעשרת הטלאים שכנגדו], ואם כן אי אפשר להוציא טלה אחד ולהעמידו כנגד הכלב, והשאר יהיו מותרים, ומאחר וכך הוא, האי טיפונא [תוספת זו] של דמי כלב שדי בכולהו [הטל, מתחלקת בכולם], ולכן כל עשרת הטלאים נאסרים משום חלק "מחיר כלב" הנמצא בתוך כל אחד מהם.

ה עוד שנינו במשנה כי אתנן הניתן עבור רביעת כלב וכן הניתן כמחיר (כחליפין) לקבלת זונה הרי זה מותר להקרבה. ובענין זה אמר ליה [לו] רבא מפרזקיא לרב אשי: