למפשטיה [לפתור אותה] לא מדברי רב דימי, שלמד ממה שנאמר בשעיר הפנימי: "ומפשעיהם לכל חטאתם" (ויקרא טז, טז), ולא מדברי אביי שלמד ממה שנאמר בשעיר המשתלח: "ואת פשעיהם לכל חטאתם" (שם כא),

אלא מהא [מזו] שאמר ר' אלעזר לענין אשם תלוי: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (שם ל), חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר, ומינה [וממנה] תסיק בדרך השלילה: דווקא חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא החטא שיום הכפורים מכפר, אבל חטא דידע בה [שהחוטא יודע בו] — לא מכפר.

א ואמר רב תחליפא אבוה [אביו] של רב הונא משמיה [משמו] של רבא: חייבי מלקיות שעבר עליהן יום הכפורים — חייב, אינם נפטרים מעונש המלקות. ותמהים: פשיטא [פשוט] הדבר! מאי שנא [במה שונה] הדבר מחייבי חטאות ואשמות ודאין שחייבים להביא קרבן?

ומשיבים, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: התם [שם, בחייבי חטאות ואשמות] — ממונא [חיוב ממון] הוא, שצריך להביא קרבן לה', ועל הממון שהוא חייב אין יום הכיפורים פוטרו, אבל הכא [כאן, במלקות] דגופא [שעונש של הגוף] הוא — אימא [אמור] שלא ילקה לאחר יום הכיפורים, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאין הדבר כן.

ומקשים: כיצד אומר רבא שיום הכיפורים אינו פוטר ממלקות? והא אנן תנן [והרי אנו שנינו] ששעיר המשתלח של יום הכיפורים מכפר על הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, ועל מצות לא תעשה יש חיוב מלקות!

ומשיבים: לא קשיא [קשה]: הא דאתרו ביה [זה שהתרו בו] ובכך נתחייב מלקות — אין יום הכיפורים מכפר עליו לגמרי עד שילקה, הא דלא אתרו ביה [זה שלא התרו בו] ואין מלקים אותו — יום הכפורים מכפר עליו.

ב ושבים למה שאמרנו, שאין מביאים אשם תלוי לאחר יום הכיפורים, מפני שיום זה מכפר על חטא שאין מכיר בו אלא המקום. ומקשים: אלא מעתה,

ספק יולדת שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי [תביא] חטאת, דהא [שהרי] כפר עליה יום הכפורים, שהרי מדובר בחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא, שהרי המקום יודע אם היא חייבת חטאת! אמר רב הושעיא: אמר הכתוב בענין יום הכיפורים "לכל חטאתם" (ויקרא טז, כא), ולא לכל טומאתם, והיולדת אינה מביאה קרבן על חטא, אלא לטהרה, כדי להתירה באכילת קדשים.

ומקשים: ולדעת ר' שמעון בן יוחי שאמר: יולדת חוטאת היא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: גם לדעת ר' שמעון, יולדת כי קא מייתי [כאשר מביאה] קרבן — לאישתרויי [להתיר אותה] באכילת קדשים הוא, שהוא גמר טהרתה, ולא לכפרה מתיא [היא מביאה], ולענין זה אין יום הכיפורים מועיל.

אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] כעין זה במשנתנו: האשה שיש עליה חטאת העוף ספק, שמא ילדה, ועבר עליה יום הכפורים — חייבת להביא לאחר יום הכפורים, מפני שמכשרתה לאכול בזבחים, משמע שהטעם הוא דווקא משום הטהרה, ולא משום החטא.

ומקשים עוד: אלא מעתה, ספק מצורע שחייב להביא קרבן לטהרתו, שעבר עליו יום הכפורים, לא מייתי [יביא] קרבן, דהא [שהרי] עבר עליה יום הכפורים, שחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא, שרק הקדוש ברוך הוא יודע אם הוא טמא! אמר ר' אושעיא: הרי נאמר "לכל חטאתם" — ולא לכל טומאתם, והקרבן לטהרתו הוא בא.

ומקשים: והא [והרי] אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים, משמע שהצרעת באה על חטא מסויים, ואם כן ראוי לו להביא קרבן לכפרה! ומשיבים: על כל פנים מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי [כאשר מביא קרבן, לא לכפרה הוא מביא אותו], אלא לאישתרויי [להתירו] באכילת קדשים הוא שמביא, ולכך לא מועיל יום הכיפורים.

ועוד שואלים: אלא מעתה, ספק נזיר כלומר, נזיר שספק נטמא במת, וצריך להביא קרבן לטהרתו, במקרה שעבר עליו יום הכפורים לא מייתי [יביא] קרבן, דהא [שהרי] כפר יום הכפורים, שחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא! אמר ר' אושעיא: נאמר "לכל חטאת" — ולא לכל טומאה.

ושואלים: ולדעת ר' אלעזר בן הקפר שאמר: נזיר חוטא הוא, שציער עצמו מן היין, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: נזיר כי קא מייתי [כאשר הוא מביא] קרבן, לאו [לא] לכפרה מייתי [הוא מביא], אלא אלא לאשתרויי [להתיר אותו] באכילת קדשים הוא, ולכך לא מועיל יום הכפורים.

ומקשים עוד: אלא מעתה, ספק סוטה כלומר, סוטה, שראוה שנסתרה, וספק שמא קלקלה, במקרה שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי [תביא] מנחתה, דהא [שהרי] כפר עלה [עליה] יום הכפורים, שחטא שאינו מכיר בו אלא המקום הוא! אמר ר' הושעיא: נאמר בכפרת יום הכיפורים: "לכל חטאתם" — ולא לכל טומאתם, ועל הטומאה אין שייכת כפרה.

אמר אביי: אין זה חטא שרק המקום מכיר בו, שהרי הבועל מכיר בו. רבא אמר: מעיקרו של דבר אין להקשות, כי סוטה כי מתייא [כאשר היא מביאה] את המנחה לברר עון קא אתיא [היא מביאה] כדי לברר אם נטמאה, ולא לשם כפרתה.

ועוד שואלים: אלא מעתה, שחטא שאין מכיר בה אלא המקום יום הכיפורים מכפר, עגלה ערופה שעבר עליה יום הכפורים לא יביאו, שהרי אין ידוע מי הרוצח! אמר אביי: הורג עצמו מכיר בחטא, הוא יודע שהרג. רבא אמר, אמר קרא [המקרא]: "ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו" (במדבר לה, לג), משמע שאין כפרה אלא בעגלה הערופה, או בדמו של ההורג.

רב פפא אמר, אמר קרא [המקרא] בדברי הכהנים על העגלה הערופה: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'" (דברים כא, ח), ומכאן שראויה כפרה זו שתכפר למפרע גם על יוצאי מצרים (שפדה ה'), על כל ספק שפיכות דמים משיצאו ישראל ממצרים, ומכאן שימי הכיפורים שעברו מאז עדיין לא כיפרו עליהם.

ג ושואלים: השתא דאמרת [עכשיו שאתה אומר]: חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר, אימא [אמור]: כי מתיידע ליה בתר [כאשר נודע לו חטאו רק אחרי] יום הכפורים נמי לא מייתי [גם כן לא יביא] חטאת! אמר ר' זעירא: לא מצית אמרת [אינך יכול לומר זאת], דכתיב קרא [שנכתבה במקרא] ידיעה גבי [אצל] חטאת יחיד וגבי [אצל] חטאת נשיא וגבי [ואצל] חטאת צבור, ולא הוצרכנו לשלושתם, ומייתור הכתובים אתה למד כי כל שנודע לו החטא, גם לאחר יום הכיפורים — חייב להביא חטאתו. ודוחים: לא ניתן ללמוד מכך, מפני שכולם צריכי [צריכים הם] כל אחד לגופו, ללמד שמביאים קרבן רק על חטא ידוע, ולא על הספק.

דאי כתב קרא [שאם היה כותב המקרא] ידיעה רק לגבי חטאת היחיד — הוה אמינא [הייתי אומר]: כולהון [כולם, נשיא וציבור] מיחיד לא אתאן [באים, נלמדים] מפני דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך] את ההשוואה ולומר: מה ליחיד, שהוא קל, שכל קרבנו בחטאת אינו אלא נקבה, כשבה או שעירה, ואין ללמוד ממנו לנשיא שמביא שעיר על שגגתו, ולציבור שמביאים פר.

ואומרים: עדיין יש ייתור, נכתוב [שיכתוב] ענין זה לגבי נשיא ונייתי הנך [ויבואו וילמדו אלה, יחיד וציבור] מנשיא!

ודוחים: יחיד מנשיא לא אתי [בא, נלמד], מפני דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך]: מה לנשיא, שדינו קל, שכן אין בו קרבן חטאת בשמיעת קול (כשנשבע לשקר שאינו יודע עדות) לפי שהמלך אינו מעיד, ולא שייך בו עוון זה, תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול! וכן

צבור מנשיא לא אתי [בא] מפני דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך] את ההשוואה ולומר: מה לנשיא שכן יש בקרבנו נקבה, שמביא עז אם חטא בשגגת עבודה זרה, ואילו קרבן חטאת של ציבור אינו אלא בזכרים!

ואומרים: עדיין יש כאן ייתור, נכתוב [שיכתוב] ידיעה לגבי צבור, ויילמדו יחיד ונשיא מינה [ממנו]! ודוחים: איכא למיפרך [יש מקום לפרוך] ולומר: מה לצבור שיש בהם צד קל, שכן אין חייבין חטאת אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, שטעו הסנהדרין בהוראה ועשה הקהל בשגגה על פיהם, ואילו יחיד ונשיא חייבים בשגגת עצמם, ואם כן אין בכך יתור.

ואומרים: ועדיין יש מקום לומר שאחת מן הידיעות שנזכרו בכתוב מיותרת, שכן גם אם מחדא ידיעה לא אתיא [מידיעה אחת אי אפשר ללמוד] על שני המקרים האחרים, תיתי חדא ידיעה מתרתי [שתבוא, תילמד ידיעה אחת משתים], שתיכתב ידיעה רק בשני מקרים, והשלישי יילמד ביניהם, כיצד? לא נכתוב [שלא יכתוב] ידיעה לגבי יחיד ותיתי [ותבוא, תילמד] מנשיא וצבור! ודוחים: איכא

למיפרך [יש מקום לפרוך] את ההשוואה ולומר: מה לנשיא וצבור, שיש בהם צד קל, שכן אינן בקרבן על שמיעת קול, תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול!

ואומרים: לא נכתוב קרא [שלא יכתוב המקרא] ידיעה לגבי צבור ותיתי [ותבוא, תילמד] מידיעה של יחיד ונשיא! ודוחים: איכא למיפרך [יש מקום לפרוך]: מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן חטאתם נקבה, תאמר בצבור שאין בקרבן חטאתם נקבה!

ואומרים: מכל מקום יש כאן יתור, לא נכתוב [שלא יכתוב המקרא] ידיעה לגבי נשיא ותיתי [ותבוא, תילמד] מידיעה של יחיד וצבור! והרי במקרה זה, מאי פרכת [מה אתה יכול לפרוך]? אי [אם] תאמר שדינם של ציבור קל יותר משום שאינן בשמיעת הקול — יחיד יוכיח, (דאינו) [דישנו] בשמיעת הקול, ומכל מקום צריך ידיעה כדי לחייבו,

ואי [ואם] תאמר שיחיד קל יותר משום שיש בכל קרבנו של יחיד נקבה — צבור יוכיח, שאין בקרבנן נקבה, ובכל זאת, עד דאית להון [שיש להם] ידיעה לא מחייב [אינם מתחייבים], אם כן למה לי דכתיב [שנכתבה] ידיעה גבי נשיא?

אם אינו ענין לגופיה [לגופו], דהא אתיא [שהרי באה, נלמדה] מיחיד וצבור — תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר [למקום שנודע לו חטאו רק אחר] יום הכפורים, דמייתי [שמביא] חטאת.

אביי אמר: אי דלא כתיב [אם במקרה שלא היה כתוב] ידיעה גבי [אצל] נשיא, מיחיד וצבור לא אתי [בא], לא יכול היה להילמד, משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך] ולומר: מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות, שקרבנם קבוע, תאמר