לא שנו במשנתנו שנבלת בהמה טמאה מצטרפת לנבלת בהמה טהורה לשיעור אחד של כזית, אלא לענין הטומאה בלבד. אבל לענין איסור אכילה — נבלותיהם של בעלי חיים טהורין מצטרפים בפני עצמן, וטמאים בפני עצמן, שאין הטהורים מצטרפים עם הטמאים. ולוי אמר: אפילו לאכילה נמי [גם כן] מצטרפין הטמאים עם הטהורים.

ורב אסי אמר: אין מצטרפות אלא נבלות של טהורים לעצמן ושל טמאין לעצמן. כיון שלא פירש רב אסי לענין מה אמר את דבריו, אם לענין איסור אכילה בלבד, או לענין הטומאה, נחלקו חכמים בהבנת דבריו. איכא דאמרי [יש שאומרים] שכוונתו שאין מצטרפות בין לאכילה ובין לטומאה, ונמצא כי פליגא [חולקת] שיטתו זו על שיטת רב הסבור שלענין טומאה מצטרפות אף הטמאות והטהורות. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שרק לענין אכילה אין מצטרפות, אבל לענין הטומאה מצטרפות הטמאות והטהורות, ונמצא כי לא פליגא [לא חלוקה] שיטתו על שיטת רב.

מיתיבי [מקשים] על שיטת רב אסי ממה ששנינו בברייתא: חצי זית הבא ממיתת (נבלת) הפרה (חצי זית מבשר נבלת בהמה טהורה), וחצי זית הבא מחיי (גופו החי) של הגמל (חצי זית מבשר בהמה טמאה) — אין מצטרפין זה עם זה לחייבו מלקות על אכילת כזית איסור. ונדייק מכאן: דווקא איסור נבלה טהורה ואיסור טמאה חיה אין מצטרפים, הא [הרי] ממיתת (נבלת) שניהם, שאכל חצי זית מנבלת פרה וחצי זית מנבלת גמל — הרי אלו מצטרפין, וקשיא [וקשה] לרב אסי, לשיטה המסבירה את דבריו (כשיטת רב) שרק לענין הטומאה הם מצטרפים, אבל לענין האכילה אין מצטרפים! ודוחים: אימא [אמור, דייק] בלשון ברייתא זו, לא כדרך שדייקת, אלא בדרך זו דווקא שני חצאי זיתים ממיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפים,

הא [הרי] אם היו שני חצאי הזיתים באים מחיי שניהם — הרי אלו מצטרפין ללקות על איסור אכילת בשר הבא מן החי. ומני [וכדעת מי היא] שיטת ברייתא זו? — דעת ר' יהודה היא, שאמר: איסור אכילת אבר מן החי נוהג גם בבהמה טמאה.

ושואלים על תירוץ זה: אבל באשר לצירוף שני חצאי זיתים הבאים ממיתת שניהם, מאי [מה] יהא הדין? אם נאמר שלא מצטרפי [מצטרפים] — אם כן, מאי איריא דרהיט ותני [מה שייך, שרץ, הרחיק התנא ושנה] אופן זה של צירוף מיתת פרה וחיי גמל הא [הרי] אפילו באכילת שני חצאי זיתים ממיתת שניהם לא מצטרפי [אינם מצטרפים]!

ועוד, הרי תניא [שנויה] ברייתא אחרת: חצי זית הבא מפרה בחייה וחצי זית הבא מגמל במיתתה — אין מצטרפין. אבל חצי זית הבא מפרה וחצי זית הבא מגמל, בין בחייה בין במיתתה — מצטרפין. ולכאורה קשיא רישא [קשה התחלת] הברייתא האומרת שאין חצי זית פרה בחייה מצטרף לחצי זית גמל במיתתו אסיפא [על סוף] הברייתא ממנו משמע שאינם מצטרפים! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שכוונת סוף הברייתא היא ששני חצאי זיתים הבאים ממיתת שניהם, או שני חצאי זיתים הבאים מחיי שניהם — מצטרפין ללקות על אכילת איסור, וקשה איפוא על שיטת רב אסי!

ומשיבים: אמר [יכול לומר, להשיב] לך רב אסי: האי [זה] התנא של ברייתא זו סבר [סבור] שאיסור חל על איסור, ואף איסור אכילת נבילה חל על איסור אכילת בשר בהמה טמאה, ומשום כך מצטרפים שני חצאי זיתים אלה לכלל זית האסור באכילה, ולוקים על אכילתו. אבל רב אסי עצמו סבור שאין איסור חל על איסור ולכן אין זו קושיה על דבריו, שכן לדבריו אכן אינם מצטרפים.