ועמד והשקיף (התבונן וניסה להזכר) בה במשך שתים ושלש שעות, ולא העלוהו (הפסיקו אותו מלעמוד לפני התיבה).

ושואלים: אמאי [מדוע] לא העלוהו? והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב: שליח ציבור שטעה בכל אחת מן הברכות כלן — אין מעלין (מפסיקים) אותו, ואולם אם טעה בברכת הצדוקים — מעלין אותו. והטעם: חיישינן [חוששים אנו] שמא מין הוא ואינו רוצה לקלל את עצמו. ואם כן, מדוע לא הפסיקו את שמואל הקטן?

ומשיבים: שאני [שונה] שמואל הקטן דאיהו [שהוא] תקנה לברכה זו, ואין לחוש לו.

ושואלים עוד: וניחוש דלמא הדר ביה [ונחשוש שמא חזר בו] ואף שהיה צדיק חזר בו והרשיע. על כך אמר אביי: גמירי, טבא לא הוי בישא [למודים אנו, מן המסורת, כי טוב אינו נעשה רע].

על כך מקשים: ולא (והאם אין זה כך)?! והכתיב [והרי נאמר] במפורש: "ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי, כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות" (יחזקאל יח, כד). על כך משיב אביי: הכתוב ההוא מדבר בצדיק שהיה רשע מעיקרו (מתחילתו) ועשה תשובה ואחר כך שב והרשיע, אבל צדיק מעיקרו — לא יעשה רשע.

ושוב תמהים: ולא?! והאין זה קורה? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. ואם כן אף אדם גדול בצדקתו עשוי שיהפוך ויהא מין!

על כך אמר אביי: הוא ינאי, הוא יוחנן. כלומר, כל שושלת החשמונאים זהה היתה, מתחילתה, ביחסה החיובי אל הצדוקים, ולא היה הבדל כלל בין יוחנן הורקנוס לבין אלכסנדר ינאי. ואולם רבא אמר: ינאי לחוד ויוחנן לחוד, ינאי — רשע מעיקרו, ויוחנן — צדיק מעיקרו. ואם כן, הניחא [זה נוח, מובן] לשיטת אביי, אלא לשיטת רבא קשיא [קשה] כיצד להסביר שהצדיק שב והרשיע.

על כך משיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רבא: צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה [גם כן, יש לחשוש, שמא חזר בו] כדרך שאירע ליוחנן כהן גדול. ואם כן שבה עתה הקושיה הראשונה: אי הכי, אמאי [אם כך מדוע] לא אסקוהו [העלוהו, הפסיקוהו] את שמואל הקטן?

על כך הוא עונה: שאני [שונה] שמואל הקטן דאתחיל [שהתחיל] בה ושכח באמצע את סיומה, ועל כן אין לחשוש שמא גם הוא בין המינים. וכן אמנם אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' יהושע בן לוי: לא שנו, שהטועה בברכת המינים מפסיקים אותו אלא באופן שעדיין לא התחיל בה, אבל אם כבר התחיל בה — מניחים לו להזכר ולגומרה.

א עד כאן נאמרו רמזים לשמונה עשרה הברכות של תפילת החול כנגד מה נאמרו. ומעתה שואלים: הני [אלה] שבע הברכות דשבתא [שבתפילה של שבת] כנגד מי תקנון? ומשיבים: אמר ר' חלפתא בן שאול: כנגד שבעה "קולות" שאמר דוד על המים, כלומר, כנגד שבע פעמים שנזכר "קול ה'" במזמור כט בתהלים שממנו למדו גם תפילת חול.

ומוסיפים לשאול: הני [אלה] תשע הברכות של מוסף ראש השנה כנגד מי תקנון? אמר ר' יצחק דמן קרטיגנין: הוא כנגד תשעה אזכרות של שם ה' שאמרה חנה בתפלתה (שמואל א ב, א–י), והקשר בין תפילת חנה לבין תפילת ראש השנה מובן על פי מה שאמר מר [החכם]: בראש השנה נפקדה (בבן) שרה רחל וחנה.

ומוסיפים לשאול: הני [אלה] עשרים וארבע ברכות דתעניתא [הנאמרות בתפילת שמונה עשרה שביום התענית] כנגד מי תקנון? אמר ר' חלבו: כנגד עשרים וארבע "רננות" שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים בחנוכת הבית, שמוזכרות שם (מלכים א פרק ח') עשרים וארבע פעמים לשונות רנה תפילה ותחינה. על כך שואלים: אי הכי, בכל יומא נמי נמרינהו [אם כך, גם כן נאמרם] עשרים וארבע ברכות! ועונים: אימת אמרינהו [אימתי אמרן] שלמה — ביומא דרחמי [ביום של בקשת רחמים], אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להו [אנחנו גם כן ביום של בקשת רחמים אומרים אותן].

ב שנינו במשנה שר' יהושע אומר שבכל יום ויום מתפלל אדם מעין שמנה עשרה. ונחלקו הדעות מאי [מה] משמעות הביטוי "מעין שמונה עשרה"? רב אמר: מעין כל ברכה וברכה, שאפשר לומר את כל הברכות בקיצור ובכל נוסח. ושמואל אמר: הכוונה לברכה מיוחדת הנאמרת במקום שלוש עשרה הברכות האמצעיות בשמונה עשרה, ושיש בה מילים אחדות כנגד כל ברכה. ונוסחה: "הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה. ברוך אתה ה' שומע תפלה". אף על פי שהזכירו חכמים את התפילה הקצרה הזו ("הביננו")

לייט עלה אביי אמאן דמצלי [היה אביי מקלל את מי שמתפלל] "הביננו", כי לדעתו מותר להתפלל "הביננו" רק בשעת הדחק (ר"ח, המאירי).

ג את ההיתר להתפלל תפילה קצרה זו עדיין מגבילים והולכים. אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה מתפלל אדם "הביננו", חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בתוך ברכת "חונן הדעת".

מתקיף לה [מקשה עליה] רבה בר שמואל: ונימרה [ונאמר אותה] ברכה רביעית בפני עצמה! שאחרי שלוש ברכות הפתיחה יאמרו ברכה רביעית לעצמה להבדלה ואחר כך "הביננו". וראייה שיש אפשרות כזו — מי [האם] לא תנן [שנינו במשנה] שר' עקיבא אומר: אומרה (את ההבדלה בתפילה) ברכה רביעית בפני עצמה. ר' אליעזר אומר: ההבדלה נאמרת בהודאה (בברכה המתחילה "מודים").

ומשיבים: אטו [וכי] כל השנה כולה מי עבדינן [האם עושים אנו] בענין זה כשיטת ר' עקיבא, דהשתא נמי נעביד [שעכשיו גם כן נעשה] כן?! הלא כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן [מה טעם איננו עושים] כר' עקיבא — כי תמני סרי תקון [שמונה עשרה ברכות תקנו], תשסרי [תשע עשרה] לא תקון [תקנו], הכא נמי [כאן גם כן] שבע ברכות תקון [תקנו] תמני [שמונה] לא תקון [תקנו], ואין אם כן להוסיף ברכה רביעית להבדלה לעצמה.

על עיקר הדברים מתקיף לה [מקשה עליה] על הלכה זו מר זוטרא: ונכללה מכלל [ונכלול אותה, את הברכה הרביעית] בתוך תפילת "הביננו" בנוסח זה: "הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול"! על קושיה זו לא ניתנה תשובה והדבר נשאר קשיא [קשה].

ד הוסיף ואמר רב ביבי בר אביי הגבלה נוספת בענין תפילת "הביננו": כל השנה כולה מתפלל אדם "הביננו", חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה (בקשה על הגשם) בברכת "השנים". על כך מתקיף לה [מקשה עליה] על הלכה זו מר זוטרא: ונכללה מכלל [ונכלול אותה, את הברכה השביעית] בתוך תפילת "הביננו" בנוסח זה: "ודשננו בנאות ארצך, ותן טל ומטר"!

על כך משיבים: אין זה אפשרי משום דאתי לאטרודי [יבוא להתבלבל] כשיוסיף בברכת "הביננו" דבר שהוא שינוי מנוסח הברכה הרגיל. ושואלים: אי הכי [אם כך], משום מה לא נאמר תירוץ זה גם לבעיה הקודמת בענין הבדלה ששנינו שאינו כוללה בנוסח "הביננו" ואומרה ב"חונן הדעת", והלא יכול לתרץ ולהסביר כי אינו כוללה מאותה סיבה שיש לחשוש כי נמי אתי לאטרודי [גם כן יבוא להתבלבל]!

אמרי [אומרים] בתשובה לכך כי יש הבדל בין המקרים: התם [שם] בענין הבדלה ב"חונן הדעת" כיון דאתיא [שבאה] ההוספה בתחלת צלותא [התפילה, הברכה] — לא מטריד [אינו מתבלבל], הכא [כאן] בענין שאלת גשמים כיון דאתיא [שהיא באה] באמצע צלותא [התפילה] — מטריד [מתבלבל].

מתקיף לה [מקשה עליה] על הלכה זו רב אשי: אם כן ונימרה [ונאמר אותה] את שאלת המטר בברכת "שומע תפלה", שאמר ר' תנחום אמר רב אסי: אם טעה המתפלל ולא הזכיר גבורות גשמים בברכת "תחיית המתים" — מחזירין אותו לתחילת התפילה. אך אם לא הזכיר שאלה של גשמים בברכת השנים — אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה ב"שומע תפלה" עם שאר בקשות. וכן השוכח לומר הבדלה בברכת "חונן הדעת" — אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס. ומכאן שאפשר לשאול גשמים ב"שומע תפילה" ולפיכך במקביל אפשר לומר זאת בסוף "הביננו" בלא להתבלבל. על כך משיבים: טעה שאני [שונה] ואין למדים מדינו של טועה לעשות כן לכתחילה.

ה קודם נמסרו דברי ר' תנחום בשם ר' אסי אגב הדיון. מעתה באים אנו לדון לגופא [גוף] הענין, אמר ר' תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בברכת "תחיית המתים" — מחזירין אותו. טעה ולא הזכיר שאלה של גשמים בברכת "השנים" — אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בברכת "שומע תפלה". ואם טעה ולא הזכיר הבדלה ב"חונן הדעת" — אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בתוספתא: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בברכת "תחיית המתים" — מחזירין אותו. טעה ולא הזכיר שאלה של גשמים בברכת "השנים" — מחזירין אותו, ואם טעה ולא הזכיר הבדלה ב"חונן הדעת" — אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס. ואם כן ההלכות השנויות, זו שבתוספתא וזו של רב תנחום, בענין טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים סותרות זו את זו!

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], הא [זה] ששנינו שמחזירים אותו הרי זה מדובר במתפלל ביחיד, הא [זה] ששנינו שאין מחזירים אותו הרי זה במתפלל בצבור.

על כך מקשים: בצבור מאי טעמא [מה טעם] הוא לא צריך לחזור —— משום שכבר שמעה משליח צבור בחזרת התפילה, והוא מוציאו ידי חובה, אי הכי [אם כך] שזהו טעמו של דבר, סגנון הדברים אינו מדוייק, שכן האי [לשון זו] "מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה" אינה מדוייקת, ו"מפני ששומע משליח ציבור" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], והרי זו הוכחה שהטעם שונה מזה שאמרנו.

אלא אידי ואידי [זה וזה, דברי ר' תנחום והתוספתא], ביחיד, ולא קשיא [קשה], הא [זה] ששנינו שאין מחזירים אותו, הרי זה באופן דאדכר [שנזכר] בטעותו קודם ברכת "שומע תפלה", ויכול עדיין לשאול על הגשמים בברכת "שומע תפילה".