ואיש תבונה ידלנה" (משלי כ, ה); "מים עמקים עצה בלב איש" — זה עולא שחשב דבר בלבבו אבל לא אמרו, "ואיש תבונה ידלנה" — זה רבה בר בר חנה שהבין ברמז אף שלא נאמר לו במפורש. ושואלים: ואינהו [והם] עולא ורבה בר בר חנא שלא הודו לדברי ר' אבא כמאן סברוה [כפי מי סברו]? ומשיבים: כי הא [כפי זו] שאמר ר' בנימין בר יפת, אמר ר' יוחנן: מברכין על האור, בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים. וכן עמא דבר [העם נוהג].

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא שבמוצאי שבת נבראה אש ראשונה. וכיון שרואה אותו — מברך מיד. ואילו ר' יהודה אומר אינו מברך מיד אלא ממתין, וסודרן את ברכת האש וברכת הבשמים על הכוס של הבדלה. ואמר ר' יוחנן: הלכה כר' יהודה, ואם כן מדוע מברכים גם במוצאי יום הכיפורים!

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה] כאן שמברכים אף במוצאי יום הכיפורים מדובר באור ששבת, וכאן שאין מברכים עליו במוצאי יום הכיפורים מדובר באור היוצא מן העצים והאבנים שיצרוהו במוצאי שבת, שאור כזה ראוי לברך עליו רק במוצאי שבת לפי שאז היתה תחילת ברייתו.

תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו, ותני חדא [ושנויה ברייתא אחת]: אין מברכין עליו. ויש ליישב כי לא קשיא [אינו קשה], כאן שאמרו שמברכים עליו — הרי זה במוצאי שבת, כאן שאסרו לברך עליו מדובר במוצאי יום הכפורים.

מסופר, כי רבי היה מפזרן, שהיה אומר את הברכות על האש והבשמים כל אחת כפי שנזדמנה לו. ור' חייא היה מכנסן, שהיה אומרן יחד בהבדלה. אמר ר' יצחק בר אבדימי: אף על פי שרבי מפזרן ומברך מיד ויוצא ידי חובתו — חוזר וסודרן על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו.

א הוזכר קודם שהאש נבראה במוצאי שבת. ושואלים: ואור (אש) במוצאי שבת איברי [נברא]? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות שבכל אחד מהם יש צד של נס ופלא, ואלו הן: באר של מרים, והמן שירד במדבר, וקשת, כתב של הלוחות, ומכתב בו נחקק כתב הלוחות, והלוחות עצמן, וקברו של משה, ומערה שעמד בו משה ואליהו, פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים בזמן קורח.

ר' נחמיה אומר משום אביו: אף האור (האש) והפרד שהוא כלאים, נברא אז. ר' יאשיה אומר משום אביו: אף האיל ששחט אברהם אבינו במקום יצחק, ותולעת השמיר שחתכו בו את אבני המזבח. ר' יהודה אומר: אף הצבת. הוא היה אומר: צבתא בצבתא מתעבדא, וצבתא קמייתא מאן עבד [צבת בצבת עשויה, וצבת ראשונה מי עשה]? שהרי ליצירת צבת אחת חייבים להיעזר בצבת אחת! הא לאי [הרי מכאן] כי צבת ראשונה בריה בידי שמים היא. אמר ליה [לו]: אפשר יעשנה תבנית צבת בדפוס ויקבענה כיון (ישר) ביציקה בלבד ואין צורך לעשותה דווקא על ידי צבת אחרת. הא לאי [הרי מכאן] שבריה בידי אדם היא. על כל פנים שנינו שם שהאש נבראה בערב שבת!

ומשיבים: לא קשיא [קשה] הא [זה] באור (אש) דידן [שלנו], הא [זה] באור של גיהנם. ומסבירים: אור דידן [שלנו] במוצאי שבת נברא, אור של גיהנם בערב שבת נברא. ושואלים עוד: ואור של גיהנם בערב שבת איברי [נברא], והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח.

וראיה לכל דבר: תורה, דכתיב [שנאמר בה]: "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" (משלי ח, כב), שלפני שנבראו שאר דברים נבראה התורה וכן מפורש בהמשכם של אותם כתובים. תשובה, דכתיב [שנאמר]: "בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל ", וכתיב [ונאמר] מיד אחר כך: "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (תהילים צ, ב-ג).

גן עדן, דכתיב [שנאמר]: "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם" (בראשית ב, ח), ומתפרש מקדם במשמעות מקודם, כלומר קודם שנברא העולם. גיהנם, דכתיב [שנאמר]: "כי ערוך מאתמול תפתה" (ישעיהו ל, לג), כלומר עוד קודם מאתמול של העולם כבר היה ערוך הגיהנום.

כסא הכבוד ובית המקדש, דכתיב [שנאמר]: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" (ירמיהו יז יב), כלומר כסא הכבוד ומקום מקדשנו עוד קודם ראשית העולם נבראו. שמו של משיח, דכתיב [שנאמר] בפרק המדבר במלך המשיח: "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו" (תהילים עב, יז), כלומר לפני שנברא העולם (ובכללו השמש) כבר היה קיים שמו של משיח. ומכל מקום נאמר כאן שגיהנום נברא עוד לפני העולם!

אמרי [אומרים] חללה של גיהנום הוא שנברא קודם שנברא העולם, ואור דידיה [והאש שלו] בערב שבת איברי [נבראה].

ועוד שואלים ואור (אש) דידיה [שלו] בערב שבת איברי [נברא]? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' יוסי אומר: אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת — אין לו כבייה לעולם, שנאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר" (ישעיה סו, כד). ואמר ר' בנאה בריה [בנו] של ר' עולא: מפני מה לא נאמר "כי טוב" בסוף מעשה היצירה של יום השני בשבת כמו בשאר הימים — מפני שנברא בו אור של גיהנם. ואמר ר' אלעזר: אף על פי שלא נאמר בו "כי טוב" — חזר וכללו ביום הששי שנאמר: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א, לא).

אלא כך יש לומר: חללה של גיהנום קודם שנברא העולם ואור דידיה [והאש שלו] בשני בשבת נברא ואור דידן [והאש שלנו] במחשבה עלה ליבראות בערב שבת, ולא נברא בפועל עד מוצאי שבת. וראיה לדבר דתניא [שהרי שנינו בברייתא], ר' יוסי אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת, ולא נבראו בפועל עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה שיש בה כוח בריאה ויצירה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו כלומר, שפשף אותן זו בזו עד שיצא מהן אור (אש) ראשונה, והביא שתי בהמות סוס וחמור והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד. רבן שמעון בן גמליאל אומר: פרד ראשון בימי ענה היה, שנאמר: "ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעותו את החמרים לצבעון אביו" (בראשית לו, כד),

דורשי חמורות שהיו דורשים דברים סתומים בצורה מיוחדת, היו אומרים: ענה פסול היה, לפיכך אף הוא הביא פסול לעולם, שנאמר: "אלה בני שעיר החרי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה" (בראשית לו, כ), וכתיב [ועוד נאמר] "ואלה בני צבעון ואיה וענה" (בראשית לו, כד), נמצא איפוא שענה וצבעון היו בניו של שעיר, ובפסוק אחר נאמר שענה היה בנו של צבעון! אלא מלמד שבא צבעון על אמו אשת שעיר והוליד ממנה ענה, ואם כן באמת הוא בן צבעון, והוא קרוי בנו של שעיר.

ושואלים: ודילמא [ושמא] תרי ענה הוו [שני ענה היו]?! אחד בן צבעון ואחד בן שעיר! אמר רבא: אמינא מילתא [אומר אני דבר] שאפילו שבור מלכא [המלך] לא אמרה [אמרו], והכוונה ודאי אינה לשבור מלך פרס אלא הוא כינוי, ומנו [ומי הוא]? שמואל, שדעתו בדינים נתקבלה להלכה וחשובים היו כדבריו של המלך לנתיניו. איכא דאמרי [יש שאומרים] בגרסה אחרת: אמר רב פפא: אמינא מילתא [אומר אני דבר] ששבור מלכא [המלך] לא אמרה [אמרו] ומנו [ומי הוא]? הרי זה כינוי לרבא, אמר קרא "הוא ענה אשר מצא את הימים "— הוא ענה דמעיקרא [שמתחילה] המוזכר בפרשה זו קודם לכך.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: באר, ומן, וקשת, הכתב, והמכתב, והלוחות, קברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון, ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים. ויש אומרים: אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה נבראו בערב שבת בין השמשות, ויש אומרים: אף המזיקים, ויש אומרים: אף