בניו ממזרין, שאינו מקפיד על אשתו אם היא מזנה עם אחרים.

ושואלים: ותנא קמא [והתנא הראשון] מדוע אינו מונה דבר זה? ומשיבים: לדעתו, מין את אשתו לא מפקר [אינו מפקיר].

על מה שאמר מר [החכם] במשנה: שחיטת נכרי נבלה, שואלים: וניחוש [ונחשוש] שמא מין הוא, הדבוק בעבודה זרה, ושחיטתו אסורה בהנאה, כפי ששנינו בברייתא לעיל, מפני שמן הסתם שחט לשמה! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין מינין באומות העולם.

ותוהים: והא קאחזינן דאיכא [והרי רואים אנו שיש]! ומשיבים, אימא [אמור]: אין רוב אומות העולם מינין, ולענין שחיטה הולכים אחר הרוב. ומעירים: סבר לה כי הא [סבור הוא רב נחמן כמו זו] שאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הן, שאף שעובדים עבודה זרה — אין זה מתוך אמונה והכרה, אלא מנהג אבותיהן בידיהן.

ומביאים מה שאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין מינין באומות העולם, כלומר, אין להם דין מין. ושואלים: למאי [למה]? לאיזה ענין נאמר הדבר? אילימא [אם תאמר] לענין שחיטה, השתא [עכשיו, הרי] שחיטת מין שהוא ישראל אמרת אסירא [שהיא אסורה], שחיטת מין גוי מבעיא [נצרכה לומר]? אלא תאמר שלענין מורידין לבור נאמר, שאין גורמים לו מיתה, השתא [עכשיו, הרי] מינים של ישראל מורידין, כפי ששנינו בברייתא (עבודה זרה יג,ב), מינים של גוים מבעיא [נצרכה לומר]?

אמר רב עוקבא בר חמא: נאמר הדבר לקבל מהן קרבן. ובענין זה שונה דינו של מין גוי ממין ישראל. דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר "אדם כי יקריב מכם" (ויקרא א, ב), והדגיש הכתוב "מכם" לומר — ולא כולכם, להוציא את הישראל המשומד שעובר עבירה באופן קבוע, וכל שכן את המין. ועוד דורשים: "מכם" — בכם בישראל חלקתי בין משומד לשאר ישראל, ולא באומות, אלא מקבלים מכל גוי, אפילו משומד, ואפילו מין.

ושואלים: ממאי [ממה] מסיק אתה מסקנה זו? דלמא הכי קאמר [שמא כך אומר הכתוב]: מישראל — מצדיקי [מצדיקים] קבל, מרשיעי [מרשעים] לא תקבל, אבל מאומות העולם — כלל כלל לא תקבל! ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לפרש כן, דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר "איש איש מבית ישראל וכו' אשר יקריב קרבנו" (שם כב, יח). ודי היה לומר "איש", מה תלמוד לומר "איש" "איש"? הרי זה לרבות הגוים, שנודרים נדרים ונדבות כישראל, משמע שמקבלים מהם קרבנות.

א שנינו במשנה ששחיטת הנכרי נבלה ומטמאה במשא. ותוהים: פשיטא [פשוט] הדבר, כיון שנבלה היא הריהי מטמאה במשא! אמר רבא, הכי קתני [כך הוא שונה], יש כאן הדגשה מיוחדת: זו מטמאה במשא, ויש לך אחרת דומה לה שהיא מטמאה אפילו באהל שהנמצא עמה תחת אותו גג נטמא, למרות שאינו נוגע בה או נושא אותה, ואיזו זו? בהמה ששחטה בתור תקרובת עבודה זרה, וכדעת רבי יהודה בן בתירא, הסבור שתקרובת עבודה זרה מטמאה באוהל.

איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת: אמר רבא, הכי קתני [כך הוא שונה], זאת ההדגשה: זו מטמאה במשא, ויש לך שחיטה אחרת שהיא כזו שמטמאה במשא ואינה מטמאה באהל, ואיזו? זו תקרובת עבודה זרה, ושלא כר' יהודה בן בתירא.

דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יהודה בן בתירא אומר: מנין לתקרובת עבודה זרה שהיא מטמאה באהל? שנאמר: "ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים" (תהלים קו, כח), הרי שכינה הכתוב תקרובת עבודה זרה למת. ומכאן יש ללמוד: מה מת מטמא באהל — אף תקרובת עבודה זרה מטמאה באהל.

ב משנה השוחט בלילה, וכן הסומא ששחט — שחיטתו כשרה.

ג גמרא ומדייקים בלשון המשנה: "השוחט בלילה" נאמר, ולא "שוחטין בלילה", לומר דיעבד [שכבר עשה] — אין [כן] שחיטתו כשרה, אבל לכתחלה — לא ישחוט, שמא לא ישחט כראוי. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: לעולם שוחטין, בין ביום ובין בלילה, בין בראש הגג בין בראש הספינה, ומשמע ששוחטים בלילה לכתחילה!

אמר רב פפא: מה ששנינו ששוחטים לכתחילה בלילה הוא בשאבוקה דולקת כנגדו. אמר רב אשי: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר בלשון הברייתא והמשנה, דקתני התם דומיא [שהוא שונה שם, בברייתא, שחיטה בלילה בדומה] ליום ("בין ביום ובין בלילה"), והכא דומיא [וכאן, במשנה, הוא שונה שחיטה בלילה בדומה] לסומא, שאינו רואה כלל. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.