|
טקסט הדף מנוקד
שֶׁמָּא יִדְרוֹסוּ זֶה עַל זֶה
מֵתִיב רַבִּי אָבִין שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט לְמַטָּה וְאֶת הַקָּנֶה לְמַעְלָה אוֹ אֶת הַוֶּושֶׁט לְמַעְלָה וְאֶת הַקָּנֶה לְמַטָּה שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה אַמַּאי וְהָא לֵיכָּא שְׁחִיטָה מְפוֹרַעַת הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ בִּשְׁחִיטָה הָעֲשׂוּיָה כְּקוּלְמוֹס הָהוּא תּוֹרָא דְּאִישְּׁחַט בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת עָל רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא שְׁקַל מִשׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ מִשְׁנָתֵינוּ בִּשְׁנֵי סַכִּינִין וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הֶחְלִיד אֶת הַסַּכִּין בֵּין סִימָן לְסִימָן וּפְסָקוֹ פְּסוּלָה תַּחַת הָעוֹר כְּשֵׁרָה מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא אוֹ שֶׁהֶחְלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר נְבֵלָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר טְרֵפָה אִי מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה דְּלָא קָעָבֵיד כְּדֶרֶךְ שְׁחִיטָה אֲבָל מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה דְּקָעָבֵיד כְּדֶרֶךְ שְׁחִיטָה אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי קָא מַשְׁמַע לַן תַּחַת הָעוֹר כְּשֵׁרָה בֵּי רַב אָמְרִי תַּחַת הָעוֹר אֵינִי יוֹדֵעַ אִיבַּעְיָא לְהוּ לְבֵי רַב דְּאָמְרִי תַּחַת הָעוֹר אֵינִי יוֹדֵעַ תַּחַת מַטְלֵית מַהוּ תַּחַת צֶמֶר מְסוּבָּךְ מַהוּ תֵּיקוּ בָּעֵי רַב פָּפָּא הֶחְלִיד בְּמִיעוּט סִימָנִים מַהוּ תֵּיקוּ מַתְנִי' הַשּׁוֹחֵט שְׁנֵי רָאשִׁין כְּאֶחָד שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִים אֲפִילּוּ אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת פְּסוּלָה הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר כְּשֵׁרָה הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁין בְּבַת אַחַת אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד כְּשֵׁרָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא אֲפִילּוּ כׇּל שֶׁהוּא אֲפִילּוּ בְּאִיזְמֵל כְּשֵׁרָה גְּמָ' מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְשָׁחַט אֵין וְשָׁחַט אֶלָּא וּמָשַׁךְ וְכֵן הוּא אוֹמֵר זָהָב שָׁחוּט וְאוֹמֵר חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא זָהָב שָׁחוּט שֶׁנִּטְוֶוה כְּחוּט הוּא תָּא שְׁמַע חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם רָבָא הֲוָה בָּדֵיק לֵיהּ גִּירָא לְרַבִּי יוֹנָה בַּר תַּחְלִיפָא וְשָׁחַט בֵּהּ עוֹפָא בַּהֲדֵי דְּפָרַח וְדִלְמָא עָבֵיד חֲלָדָה חָזֵינַן רש"ישמא ידרוסו. דמתוך שזה מושך לכאן וזה לכאן ושניהם דוחקים סכין על הצואר יש לחוש שלא יתיזו הראש בבת אחת: כקולמוס. באלכסון דכוליה חד מקום הוא ומפורעת קרינא ביה והתחיל בקנה למעלה וחתך ושיפע כלפי מטה במקום שנגמרה שחיטת קנה התחילה שחיטת וושט וכן מלמטה למעלה: למדתנו רבינו. בלקיחה זו: משנתינו. דקתני שנים אוחזין בסכין אפילו בשני סכינין קמכשר: ופסקו. לתחתון כהלכתו אלא שהחליד וחזר והוציא את הסכין וחתך העליון כדרכו: תחת השני. ששחט כבר את הראשון: נבלה. ומטמאה: מלמטה למעלה. דכיון דתחת השני החליד לא אפשר אלא מלמטה למעלה: תחת מטלית. הכרוכה לה סביבות צוארה: מהו. דהא עור נמי לאו בכלל שחיטה הוא ומספקינן ליה משום חלדה הכא נמי לא שנא או דלמא האי גופה והאי לאו גופה: מסובך. פלטרי''ר: תיקו. וכל תיקו דאיסורא לחומרא: החליד במיעוט סימנין. לאחר ששחט רובו בהכשר מי אמרינן הא אישתחיט שפיר ברוב סימנין או דלמא כולה חדא שחיטה היא ואית בה חלדה ובמיעוט קמא פשיטא לן דנבלה ודאי: תיקו. ולחומרא וגבי הגרמה נמי דפירקא קמא (לעיל יט.) בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בין שחט שני שלישי והגרים שליש מספקא לן דלמא סבירא לן כרבנן טרופאי דמיטרפי בכל חדא מינייהו ועבדינן לחומרא ואע''ג דשנינן לעיל (דף כט.) שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשרה ואוקימנא בעוף ואכשרנא ממה נפשך דאי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא אלמא דמכי עבד רובא בכשרות לא חייש לפסולא. דמיעוטא לא סמכינן אההוא שנויא דדיחוי הוא דדחייה וטעמא משום דמחצה על מחצה אינו כרוב ובשחיטה קמייתא לא מידי עביד וכי שהה בפלגא קנה לא איטריף אבל במיעוטא בתרא בין דקנה ובין דוושט ובמיעוטא קמא דוושט מיטרפא ואף בהלכות גדולות כתוב והיכא דשהה בסימנין בין בתחלה ובין בסוף אסור דכיון דלא אפשיט לן עבדינן לחומרא: מתני' שנים אוחזין בסכין ושוחטין. בהמה אחת: התיז את הראש בבת אחת. כאדם המתיז קנה או דלעת דוחק הסכין בכח ופוסק והיא דרסה: היה שוחט. במשיכה: והתיז את הראש. בהבאה ראשונה עד שלא הספיק להוליך או הוליך תחלה ובמשיכה הותז הראש עד שלא הספיק להביא: אם יש בסכין מלא צואר. חוץ לצואר כדמוקי בגמרא יש כאן הולכה או הובאה וכשר שיש בו כדי לשחוט במשיכה בלא דרסה אבל אם אין אורך הסכין אלא כעובי הצואר או חוץ לצואר משהו דרסה היא שאין הסימנין נחתכין במשיכה זו לבדה בלא דרסה: אם יש בסכין מלא צואר אחד. מפרש בגמרא חוץ לשני הצוארים דיש בו שיעור שלשה צוארין: איזמל. תער דק וקטן מאד: אפי' באיזמל. אע''ג דאיכא למיגזר אטו יש לו קרנים כדלקמן: גמ' חץ שחוט. מה חץ הולכת במשיכה אף שחיטה במשיכה: זהב שחוט. משוך שהוא רך המושכין אותו כעין שעושין צורפי נחושת חוטין שעושין מהן מחטין: שנטווה כחוט. ושחוט כמו שחוט אבל שחט לאו לשון משיכה הוא: בדק להו גירי. מפגימה: תוספותלמדתנו רבינו משנתינו בשני סכינים ובשני בני אדם. משמע שכן הלכה דבשנים ושלשה מקומות שחיטה כשרה ובה''ג גריס למדתנו רבינו משנתינו בסכין אחד וב' בני אדם כלומר והיאך אתה אוכל ומ''מ כיון דלא חש לדבריו ואכל משופרי שופרי ש''מ שכן הלכה שהרי חזר בו ממה שהיה רגיל לפרש במתניתין סכין אחד: החליד הסכין בין סימן לסימן. לקמן (דף לב.) גבי מתני' דחלדה היה ראוי להביאה אלא אגב דאכשר רב לעיל שחיטה שאינה מפורעת כזאת פסולה מטעם חלדה: או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו. רבותא נקט אע''ג שכבר נשחט האחד ונקט נמי אורחא דמילתא דכששחט סימן ראשון בהובאה כשחוזר ובא לעשות הולכה תחב ראש הסכין בין סימן שני לצואר: החליד במיעוט סימנין מהו. פי' בקונטרס במיעוט בתרא אבל במיעוט קמא פשיטא לן דהויא נבלה והגרמה נמי פסק דאפי' שחט שני שליש והגרים שליש דעבדינן לחומרא מדקאי הכא בתיקו ורבינו יצחק ברבי מאיר אומר דבהגרמה פסקינן בפ''ק (לעיל יט.) כרבי יוסי בר יהודה ואיכא דמכשר נמי לרבנן שחט שני שלישי והגרים שליש ולא דמיא להכא דהתם שלא במקום שחיטה הוא והוי כאילו שוחט ברגלה אחר שחיטת הסימן (וכאן) [וכן] נמי אם לאחר שחיטת הרוב עקר (הרוב) המיעוט שחיטתו כשרה כיון דהוי שלא כדרך שחיטה ור''ת הקשה לפירוש הקונטרס דתניא בתוספתא שחט רוב הגרגרת בעוף אפילו אם גמרו לזמן מרובה שחיטתו כשרה ומפרש ר''ת דהכא בעי במיעוט קמא ובעי לרב יהודה דמכשר תחת העור דדלמא אם תחב הסכין במיעוט הסימן ושחט ברוב שלמטה כדרכו הויא חלוד טפי ואפילו לאמרי בי רב דאמרי תחת העור איני יודע היינו משום דשחיטה לא שייכא בעור והוי חלדה לפי שהוא שלם אבל סימן דשייכי בהו שחיטה ואפילו הכי אין צריך לשחוט אלא הרוב המיעוט שעל הסכין הוי כאילו נחתך לא הוי חלדה א''נ מיבעיא ליה בתחב הסכין תחת מיעוט קמא ופסקו מלמטה למעלה אח''כ שחט הרוב וכן שהה במיעוט סימנים דלקמן (דף לב.) מפרש ר''ת במיעוט קמא והשתא אתי שפיר האי דקאמר לעיל (דף כט.) אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא דבמיעוט בתרא פשיטא ליה דכשר והשתא לפירושו את''ל דכשר אף במיעוט קמא לא פסלה שהייה בעוף מן התורה כיון דהכשרו בסימן אחד והא דקאמר לקמן בפירקין (דף לב.) דשהייה הוי מבהמה לבהמה ועוף לעוף היינו מדרבנן ובקנה לא שייכא שהייה בעוף אפילו מדרבנן דשהה במיעוט קמא כשרה מידי דהוה אמצא חצי קנה פגום ומה שכתוב בתוספתא שחט חצי הגרגרת ושהה כדי שחיטה וגמרה שחיטתו פסולה טעות סופר הוא וגרסינן כשרה דהא לעיל מייתי לה גבי מחצה על מחצה כרוב ומיהו גם לפירוש רבינו תם קשה מתוספתא דתניא שחט מיעוט וושט ושהה כדי שחיטה פסולה אלמא יש שהייה במיעוט סימנים קמא ולקמן קאי בתיקו ואם נאמר דלא ידע א''כ גם לפירוש הקונטרס נאמר דלא ידע ההיא תוספתא שהקשה ממנה ר''ת וה''ר אושעיא מפרש החליד במיעוט סימנים היינו לאחר ששחט רוב האחד והחליד תחת המיעוט שנשאר ושחט סימן שני ושהה במיעוט סימנים דלקמן מפרש דקאי אשוחט בסכין רעה דקאמר התם אפילו הוליך והביא כל היום כולו כשר ומבעיא לן אם שחט רובו של אחד והוליך והביא כל היום כולו במיעוטו מהו דדלמא הא דמכשיר בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שמא היינו במתעסק לחתוך הסימן אבל כאן שכבר חתך רובו הרי הוא כאילו נחתך כולו וכשמוליך ומביא כל היום כולו באותו מיעוטא הוי כאילו מוליך ביד וברגל ויש כאן שהייה ופסולה: תנא דבי רבי ישמעאל ושחט אין ושחט אלא ומשך. דאע''ג דאיהו גופיה דריש בריש פירקין (לעיל כז.) ושחט במקום ששח חטהו תרתי ש''מ: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|