נקובת הוושט, ופסוקת הגרגרת, הרי שפסוקת הגרגרת טריפה היא ולא נבילה, ואם חזר בו ר' עקיבא, כשיטת מי היא משנה זו?

אמר רבא, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן במשנתנו, מדובר כששחט את הוושט ולבסוף פסק את הגרגרת, וכאן ב"אלו טרפות", מדובר שפסק את הגרגרת ולבסוף שחט את הוושט. ומהו ההבדל? אם שחט תחילה את הוושט ולבסוף לאחר מכן פסק את הגרגרת — נפסלת במהלך השחיטה היא, ולכן יש לה דין נבילה, כמו הכלל ששנה ר' ישבב במשנתנו, אם פסק ולבסוף שחט — כי [כמו] שדבר אחר גרם לה ליפסל קודם שחיטה דמיא [נחשבת], ולכן יש לה דין טריפה.

איתיביה [הקשה לו] רב אחא בר הונא לרבא ממה ששנינו בברייתא: שחט את הוושט ופסק את הגרגרת (הקנה), או פסק תחילה את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט — נבלה. הרי שאין הבדל בין זה לזה, וגם אם פסק את הגרגרת מתחילה נבילה היא!

אמר לו, אימא [אמור, הסבר] כך את המקרה השני: או פסק את הגרגרת, וכבר שחט את הוושט מעיקרא [מתחילה], ודווקא בכגון זה הרי זו נבילה, שהרי התחיל בשחיטה, אבל אם פסק את הגרגרת מתחילה — טריפה היא.

אמר ליה [לו] רב אחא, שתי תשובות בדבר: חדא [אחת], דהיינו קמייתא [שאם כן זו היא בדיוק ההלכה הראשונה]: שחט את הוושט ופסק את הגרגרת! ועוד, הא תנן [הרי שנינו] במפורש במשנתנו: פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט, שהיא נבילה!

אלא אמר רבא: מה ששנינו להלן "אלו טרפות" — אין הכוונה דווקא לטריפות, אלא אלו אסורות קתני [הוא שונה], ויש מהן נבלות, כגון פסוקת הגרגרת, ששנינו במשנתנו שהיא נבילה, ויש מהן טרפות.

ומקשים: אם הוא מונה את כל האסורות, וגם הנבילות, וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] את זו של חזקיה, שאמר חזקיה: אם עשאה גיסטרא, שחתכה לשנים — הריהי נבלה! וליחשוב נמי [וכן שימנה גם כן] מה שאמר ר' אלעזר, שאמר רבי אלעזר: אם נטלה הירך וחלל שלה ניכר — הרי זו נבלה!

ומשיבים: כי קתני [כאשר הוא שונה] ברשימה זו נבילות, הרי זו נבלה דלא [שאינה] מטמאה מחיים, אלא רק במותה, אבל נבלה שמטמאה כבר מחיים לא קתני [אינו שונה], ושתי אלו נחשבות נבילה כבר בחייהן, כאילו כבר מתו.

ר' שמעון בן לקיש אמר, יש לחלק באופן אחר: כאן, ששנינו במשנתנו שאם חתך תחילה את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט נבילה היא, מדובר ששחט את הוושט במקום שחתך את הגרגרת, כאן, ששנינו ב"אלו טרפות" שטריפה היא, מדובר ששחט שלא במקום שחתך. וטעם הדבר: אם שחט במקום החתך — נפסלה בשחיטה היא, ודינה כנבילה, אבל אם שחט שלא במקום חתך — כי [כמו] שדבר אחר גרם לה ליפסל מתחילה דמיא [נחשבת], ולכן שחיטת הוושט מועילה לטהרה מטומאת נבילה.

ושואלים: ומי אמר [והאם אומר] ר' שמעון בן לקיש הכי [כך], ששחיטה יכולה להועיל לאחר שנפסק הקנה? והאמר [והרי אמר] ר' שמעון בן לקיש: שחט את הקנה ואחר כך ניקבה הריאה, קודם ששחט את הוושט — כשרה, אינה טריפה משום כך אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא [מכאן שלאחר שחיטת הקנה נחשבת הריאה התלויה בקנה כאילו ניטלה מן הבהמה יחד עם הקנה ומונחת בסל], ומה שאירע בה אינו משפיע על דינה של הבהמה. ולפי זה, הכא נמי [כאן גם כן], כשנפסקה הגרגרת (הקנה) בתחילת השחיטה, נאמר שהגרגרת כמאן דמנחא בדיקולא דמיא [כמי שמונחת בסל היא נחשבת], ואין בבהמה אלא סימן אחד העומד לשחיטה הוושט, ולא תועיל שחיטת סימן אחד להוציאה מידי נבילה!

אלא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: לא קשיא [אין זה קשה], כאן ששנינו ב"אלו טרפות" שפסוקת הגרגרת היא טריפה, מדובר קודם חזרה, לפני שחזר בו ר' עקיבא מדבריו, כאן במשנתנו מדובר לאחר חזרה. ואף על פי שחזר בו ר' עקיבא, משנה ראשונה ששנינו לא זזה ממקומה.

א ודנים גופא [לגופה] של ההלכה שהזכרנו, אמר ר' שמעון בן לקיש: שחט את הקנה ואחר כך ניקבה הריאה — הבהמה כשרה. אמר רבא: לא אמר ר' שמעון בן לקיש שהיא כשרה אלא בשניקבה הריאה בלבד, הואיל וחיי ריאה תלויה בקנה, וכיון שנשחט הקנה רואים אותה כאילו ניטלה מן הבהמה, וכל פגם שנעשה בה אינו פוסל. אבל אם נעשה נקב בבני מעיים לאחר שחיטת הקנה — לא, שאין חיותם תלויה בקנה אלא בוושט, והוא נשחט לאחר הקנה.

מתקיף לה [מקשה על כך] ר' זירא: מאחר שכאשר נולדו בה סימני טרפה לאחר שהחלה השחיטה התרת אותה, מה לי אם היה נקב בריאה מה לי אם היה בבני מעיים! אלא בכל אופן אינה נעשית טריפה לאחר שהחלה השחיטה.

ומעירים: והדר ביה [וחזר בו] ר' זירא מדבריו, דבעי [ששאל] ר' זירא: ניקבו בני מעיים בין שחיטת סימן לסימן, מהו? מי [האם] מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהרה בשחיטה זו מידי נבלה, או לא?

ואמרינן [ואמרנו] על כך, לאו היינו דבעי [האם לא זו השאלה ששאל] החכם אילפא: השוחט בהמה מעוברת והוציא העובר את ידו מן הרחם בין שחיטת סימן לסימן, ובכך נעשתה היד טריפה, מהו הדין?