עיקרא דמרירתא. שורש של תור''א: אליבא ריקנא. קודם אכילה: משתלח משכיה. נפשט עורו שהחלתית מחממתו מאד ואוחזתו קדחת שקורין שקלפיו''ן: דיתבי במיא. לקרר עצמי: שב בוטיתא דפרחי. גרעיני של צלף שקורין קרפי''ר: תליא דליביה. כל עיקר חיבור לבו נעקר וכגון דאכיל לכולהו: צומת הגידין. בשוק הוא סמוך לארכובה ברגליה האחרונים: באומצא. אינו צלי כל כך בתנור אלא מולחו מאד וצולהו כל דהו על הגחלים: לניקורי. שמא נשכה נחש שם ואסורה משום סכנת נפשות: דאיהו בדיק נפשיה. מאליו: תלחי. מתפרק ונופל חתיכות חתיכות: לא יאונה לצדיק. שנזדמנתי ומנעתיו מלאכול: מתני' סימני בהמה וחיה. דכתיב זאת החיה וגו': הדורס. האוחז בצפרניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל: אצבע יתירה. זו אצבע הגבוה שאחורי האצבעות: החולק רגליו. מפרש בגמ' שכשמעמידו על החוט נותן שתי אצבעות מכאן ושתים מכאן: טמא. בידוע שהוא דורס: ובחגבים. זהו סימן טהרתם כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים ויש לו קרצולים הם שני רגלים ארוכין לבד הארבעה והם סמוך לצוארו ממעל לרגליו לנתר בהם כשהוא רוצה לקפץ וכנפיו חופין את רובו והן ד' סימנים: ה''ג כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וקרצוליו וכנפיו חופין את רובו ולא גרסינן וקרסוליו וכנפיו ובגמרא נפקא לן מקרא: (הפורח בהם. שט בהם על המים): גמ' ניבי. שתי שינים יש לו למעלה אחת מכאן ואחת מכאן וגם בסוסים הם ניכרות אע''פ שהרבה שינים יש לו לשון מורי ניבי שאע''פ שאין לו שינים ממש חנכין שקורין יינציב''ש יש לו ובולטין וניכר מקום בליטתן זו אצל זו כשינים: בן גמל. בעודו קטן אין לו ניבי עד שיגדל: ועוד שינים מי כתיבי. דקאמרת בידוע שאין לה שינים ומה לנו לשינים שלה: אלא הכי קאמר כל בהמה שאין לה שינים. בידוע שמעלת גרה ואין אנו צריכין להמתין עד שנראה אם מעלת גרה היא: ובלבד שיכיר. שלא יהא גמל דגמל נמי אין לו שינים וטמא ופרכינן לאו אמרת איכא בן גמל ה''נ איכא למיחש למינא אחרינא דלית ליה שינים וטמא: שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל. וחבריו האמורים בפרשה: פרט בו הוא. גרסינן ללמדך שאין לך לחוש למעלה גרה אחת דכל שאר מעלה גרה טהורים: גמום. חתוך ולשון משנה הוא כמו (לקמן דף צב:) גוממו עם השופי: בודק בבשרה. לקמיה מפרש היכא: תחת העוקץ. תחת עצם האליה שקורים אנק''א יש בשר שכשקורעין אותו נקרע שתי ויש שנקרע ערב: חיה בכלל בהמה היא לסימנין. קושיא היא דהא כתיב זאת החיה כו' וכתיב סימנין בתריה:

עיקרא דמרירתא. פ''ה תור''א בלע''ז ובפרק כל שעה (פסחים דף לט.) פירש אמרופיי''ל. וע''ע תוס' סוכה יג. ד''ה מרריתא]: גמל ניבי אית ליה. תימה דהשתא תיקשי איפכא הרי גמל יש לו שינים דהכי פריך בסוף משפן וארנבת: ניבי. פירש בקונטרס שני שינים יש לו למעלה אחת מכאן ואחת מכאן עוד פירש לשון אחר ניבי שקורין יינציב''ש בלעז ובולטין וניכר מקום בליטתן זה אצל זה כשינים וראשון נראה לי כמו שקיל ניביה ושקיל טופריה דבפרק במה אשה (שבת סג:) גבי כלב שהן שינים גדולות שיש לו לפנים שהוא נושך בהן ובפרק כיצד הרגל (ב''ק כג:) דאפקי לניביה וסרטיה: בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה. וכגון שהוא מכיר בן גמל כדאמר רב חסדא: אין לך מעלה גרה וטמא אלא גמל. פירוש ושאר הכתובים עמו שפן וארנבת ושסועה: אלו הן סימני חיה כל שיש לה קרנים וטלפים. קרנים אתי לאפוקי מבהמה דכיון דיש לה קרנים חרוקות וכרוכות כדלקמן אם כן לאו בהמה היא אבל אכתי איכא לספוקי בחיה טמאה לכך בעינן טלפים פרסות הסדוקות דהשתא ליכא לספוקי לא בחיה טמאה ולא בבהמה טהורה וחלבה מותר רבי דוסא אומר כל שיש לה קרנים קרני חיה אי אתה צריך לחזור על הטלפים דסבר דחיה טמאה אין לה קרנים והשתא צריך לומר הא דתנן בפרק בא סימן (נדה נא:) כל שיש לו קרנים יש לו טלפים רבי דוסא היא דאילו רבנן הא אמרי כי נמי אית לה קרנים אכתי איכא לספוקי דילמא חיה טמאה היא כך פי' הריב''ם ור''ת פירש דיש לו טלפים דקאמר לא אתיא לאורויי שחיה טהורה היא שהרי הכא לא איירי אלא בסימנין להתיר חלבה לאפוקי מבהמה טהורה ומפרש הכי כל שיש לה קרנים כדמפרש בסמוך כרוכות כו' וגם יש לה טלפים כטלפי חיה בידוע שהיא חיה טהורה וחלבה טהור דיש מין בהמה שאינן מצויין בינינו דיש לה קרנים כקרני חיה או יש לה טלפים כטלפי חיה לכך בעינן שני סימנין דתרוייהו ליתנהו בשום בהמה וכי פריך והרי שור דכרוכות לרבי דוסא פריך דלא בעי אלא חד דלרבנן לישני ליה שור לית ליה טלפים כטלפי חיה אך קצת קשה דאמר לקמן (דף סג:) גלוי וידוע כו' שהבהמה טמאה מרובה על הטהורה לפיכך מנה הכתוב בטהורה משמע דאין שום בהמה טהורה כי אם אותם המנויין שור וכשב ועז ואותם לית להו לא קרנים