סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב דָּאָה וּמַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב רָאָה וְלָא כְּתִיב דָּאָה אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ מִין רָאָה וְדָאָה אַחַת הִיא
וְאַכַּתִּי עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה הָווּ אָמַר אַבָּיֵי כְּשֵׁם שֶׁרָאָה וְדָאָה אַחַת הִיא כָּךְ אַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ תַּרְתֵּי אִינּוּן מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב לְמִינָהּ אַאַיָּה וּמַאי שְׁנָא הָתָם דִּכְתִיב לְמִינָהּ אַדַּיָּה אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ אַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא
וְכִי מֵאַחַר שֶׁאַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא לְמָה לֵיהּ לְמִיכְתַּב אַיָּה וְדַיָּה כִּדְתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אֶקְרָא אֲנִי אַיָּה דַּיָּה לָמָּה נֶאֶמְרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחְלוֹק שֶׁלֹּא תְּהֵא אַתָּה קוֹרֵא אַיָּה וְהוּא קוֹרֵא דַּיָּה אַתָּה קוֹרֵא דַּיָּה וְהוּא קוֹרֵא אַיָּה לְכָךְ כָּתַב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ
מֵיתִיבִי לָמָּה נִשְׁנוּ בִּבְהֵמָה מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה וּבָעוֹפוֹת מִפְּנֵי הָרָאָה מַאי לָאו מִדִּבְהֵמָה דְּהָתָם לְאוֹסוֹפֵי עוֹפוֹת נָמֵי לְאוֹסוֹפֵי לָא הָתָם לְאוֹסוֹפֵי הָכָא לְפָרוֹשֵׁי
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ רָאָה זוֹ אַיָּה וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רָאָה שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר וְכֵן הוּא אוֹמֵר נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה תָּנָא עוֹמֶדֶת בְּבָבֶל וְרוֹאָה נְבֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מִדְּרָאָה הַיְינוּ אַיָּה מִכְּלָל דְּדָאָה לָאו הַיְינוּ רָאָה מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב דָּאָה וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּלָא כְּתִיב דָּאָה אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ דָּאָה וְרָאָה וְאַיָּה אַחַת הִיא
וּמִדְּרָאָה הַיְינוּ אַיָּה מִכְּלַל דְּדַיָּה לָאו הַיְינוּ אַיָּה מַאי שְׁנָא הָתָם דִּכְתִיב לְמִינֵהוּ אַאַיָּה וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּלָא כְּתִיב לְמִינֵהוּ אַאַיָּה אֶלָּא אַדַּיָּה אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ דָּאָה וְרָאָה דַּיָּה וְאַיָּה אַחַת הִיא
תַּנְיָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאָה עוֹפוֹת טְמֵאִין יֵשׁ בַּמִּזְרָח וְכוּלָּן מִין אַיָּה הֵן תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ שְׁבַע מֵאוֹת מִינֵי דָגִים הֵן וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִינֵי חֲגָבִים וּלְעוֹפוֹת אֵין מִסְפָּר עוֹפוֹת עֶשְׂרִין וְאַרְבָּעָה הָווּ אֶלָּא וּלְעוֹפוֹת טְהוֹרִים אֵין מִסְפָּר
תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁבְּהֵמָה טְמֵאָה מְרוּבָּה מִן הַטְּהוֹרוֹת לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בַּטְּהוֹרָה גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעוֹפוֹת טְהוֹרִין מְרוּבִּין עַל הַטְּמֵאִין לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בַּטְּמֵאִין
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק עוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסוֹרֶת נֶאֱמָן הַצַּיָּיד לוֹמַר עוֹף זֶה טָהוֹר מָסַר לִי רַבִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁבָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא רַבּוֹ חָכָם אוֹ רַבּוֹ צַיָּיד תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁבָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבּוֹ צַיָּיד שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבּוֹ חָכָם בִּשְׁלָמָא שְׁמַיְיהוּ גְּמִיר לְהוּ אֶלָּא אִינְהוּ מִי יָדַע לְהוּ אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ רַבּוֹ צַיָּיד שְׁמַע מִינַּהּ
תָּנוּ רַבָּנַן לוֹקְחִין בֵּיצִים מִן הַגּוֹיִם בְּכׇל מָקוֹם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לֹא מִשּׁוּם נְבֵלוֹת וְלֹא מִשּׁוּם טְרֵפוֹת
וְדִילְמָא דְּעוֹף טָמֵא נִינְהוּ אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּאוֹמֵר שֶׁל עוֹף פְּלוֹנִי טָהוֹר וְלֵימָא שֶׁל עוֹף טָהוֹר אִי הָכִי אִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי
וְלִבְדּוֹק בְּסִימָנִין דְּתַנְיָא כְּסִימָנֵי בֵיצִים כָּךְ סִימָנֵי דָגִים סִימָנֵי דָגִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת אָמַר רַחֲמָנָא אֶלָּא אֵימָא כָּךְ סִימָנֵי

רש"י

מכדי משנה תורה לאוסופי קאתי. כדאמרי' לקמן למה נשנו בבהמה מפני השסועה שלא נאמרה בויקרא והיא בריה שיש לה ב' גבין ובעופות לא אשכחן מידי לאוסופי אלא כתיב ראה דלא אכתיב בויקרא הכי אלא דאה קרייה בויקרא וכדי שלא יבא אדם להכשירה במקום שקורין אותה ראה ויאמר דאה אסרה תורה ולא ראה הלכך חזרה וכתב ראה והיא היא: דאי ס''ד תרי נינהו. וכי היכי דבהמה לאוסופי אתא בעופות נמי מוסיף הוה ליה למיכתב הכא תרוייהו ולמה גרעה לדאה אלא שמע מינה לפרושי: כך איה ודיה. דכתיבא במשנה תורה אחת היא ולא נכתבה אלא כדי שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק כדפרישית שלא תהא אתה קורא איה והוא קורא אותה דיה ויאמר לא זו אסרה תורה אלא איה: ומאי שנא התם דכתיבא למינה אדיה. וגרעה למינה דאיה: אקרא אני איה. די היה לי בקריאת איה שהרי היא עצמה דיה ולמה נאמרה דיה: לבעל הדין. למי שרוצה לחלוק עליך ולדון ולהכשירה: שלא תהא אתה קורא איה. והוא אומר איה אסרה תורה אבל זו דיה היא שמה לפיכך פרט הכתוב בכל שמותיהם: מיתיבי. לרב דאמר לעיל כ''ד עופות טמאים הן וקחשיב דאה וראה בחד ואיה ודיה בחד: מדהנך. דבהמה: הנך נמי לאוסופי. וש''מ דאה וראה תרי נינהו וטפו להו: לפרושי. כל שמותיה וה''ה דהוה בעי למתני מפני האיה ודיה אלא חדא מינייהו נקט: ופליגא הא דרב חסדא אדרבי אבהו. דכיון דא''ר אבהו ראה היא איה ואנן על כרחיך אשכחן דדאה וראה ואיה ודיה אחת היא מדלא הדר כתבה במשנה תורה אלמא לר' אבהו דאה וראה ודיה ואיה חדא היא ובצרי להו: ה''ג עומדת בבבל ורואה נבלה בא''י. ופרכינן לר' אבהו מדקאמר דאה היא איה מכלל דדאה לאו היינו ראה דקא ס''ד דר' אבהו נמי כ''ד עופות טמאין אית ליה: ש''מ וכו'. ודר' אבהו פליגא אדרב כדאמרן והא פירכא בעלמא מיפריך כי אתמר דר' אבהו בבי מדרשא ומקמי דתיקו לן האי ופליגא דאמרן לעיל: מיני דגים. טמאים: מנה הכתוב בטהורה. איל וצבי וגו': ישנה דרך קצרה. ואין לך עוד טהורה ובעופות אין לך עוד טמאה: מאי קמ''ל. הא ודאי פשיטא דאי הוו טפי הוה מני להו: במסורת. אם זכור הוא באדם כשר שאכלו או שמסר לו רבו או צייד חכם שהוא טהור: שבקי בהן. אותו חכם: אלא אינהו מי ידע בהו. כלום מכירן שלא יהא אחד דומה לזה והוא טמא: משום נבלות. שמא נמצא בתרנגולת נבלה: של עוף פלוני טהור. ואנו יודעים שאותו עוף טהור הוא ודבר שאנו יכולין להבחין ולהביא ביצי אותו עוף לראות אם דומין לאלו לא משקר: אית ליה לאישתמוטי. ולומר של עוף אחר אמרתי לך שאי אתה מכירו והוא טהור:

תוספות

למה ליה למיכתב איה ודיה. הכי נמי הוה מצי למנקט מראה ודאה אלא חדא נקט וצריך לדקדק ומאי שנא דכתיב בויקרא דאה ובמשנה תורה כתיב ראה ולא כתיב תרוייהו בחד דוכתא וגבי איה כתיב בויקרא איה ובמשנה תורה כתיב תרוייהו איה ודיה וי''ל דהיינו טעמא דבשלמא דאה וראה לא רצה לכתוב שניהם במשנה תורה אע''פ שמן הדין היה לו לכתוב במשנה תורה כל השמות דאתא לאוסופי ולפרושי משום דא''כ הוה אמינא דדאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קא אתי אבל באיה ודיה אין לטעות אע''פ שכתוב שניהם דמדכתיב למינהו אאיה ובמשנה תורה כתיב למינהו אדיה ש''מ חדא היא: עופות עשרים וארבע הויין. כמה מינים יש כדפיר' לעיל דילפינן מנשר כפשוטה של ברייתא וכאן היה סובר המקשה דדומיא דרישא קתני דז' מאות מיני דגים וח' מאות מיני חגבים מיירי בטמא וה''ה נמי הכא בעופות טמאים דרישא ודאי בטמאים איירי אפילו לפי ספרים דלא כתיב בטמאים בברייתא דאילו בטהורים לא נפיק מיניה מידי להאי חושבנא אבל בטמאי' קמ''ל שהרוצה לאכול דג בלא קשקשת אע''פ שאין בקי אם עתיד לגדל אחר זמן או משירן בשעה שעולה מן המים אם לאו אם מכיר ז' מאות מיני דגים טמאים ויודע שאין זה מהם יכול להתירו כי אין בטמאים יותר מז' מאות מינין וכמו כן בא להשמיענו גבי חגבים להתיר בלא קרסולים כי בכך. יתברר שעתיד לגדל לאחר זמן ולפיכך היה סבור המקשה שגם בעופות בא לומר שאם יכיר כל אותן הנכתבים בפרשה לא יכול להתיר שאר עופות הבאים בסימן א' או בב' או בג' כיון שאלו סימנים מצויין כמו כן בטמאים ואין מספר לאותן שצריך להכיר כדי להתיר השאר ולכך פריך הא כ''ד הוויין ותו לא שעל ידיהם אנו מכירים האחרים ומשני כי קאמר אין מספר אטהורות קאי ולא הוי כעין רישא דמיירי בטמאים: ודילמא דעוף טמא נינהו. וא''ת כיון דעופות טהורים הוו רובא נזיל בתר רובא ולפי מה שפירשתי דמרבה כמה מינים ניחא ואף לפ''ה דלא מרבינן אלא מין נשר י''ל מ''מ הא אמרי' לעיל מאה עופות טמאים שהן במזרח וכולן מין איה הן הלכך אפשר דיש בטמאים מינין הרבה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר