סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַתְנִי' רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁים
חוֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּלְחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בַּבָּקָר וּבַצֹּאן בִּמְרוּבֶּה וּבְמוּעָט וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּרְחֵלוֹת וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּמְרוּבֶּה
וְכַמָּה הוּא מְרוּבֶּה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים חָמֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת
רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס חַיָּיבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כׇּל שֶׁהֵן
וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁקַל חֲמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל מְלוּבָּן וְלֹא צוֹאִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶּגֶד קָטָן שֶׁנֶּאֱמַר תִּתֵּן לוֹ שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי מַתָּנָה
לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ פָּטוּר לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ חַיָּיב
הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל גּוֹי פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ אִם שִׁיֵּיר הַמּוֹכֵר חַיָּיב לֹא שִׁיֵּיר הַלּוֹקֵחַ חַיָּיב הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ
גְּמָ' בְּמוּקְדָּשִׁין מַאי טַעְמָא לָא אָמַר קְרָא צֹאנְךָ וְלֹא צֹאן הֶקְדֵּשׁ
טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא צֹאנְךָ הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא קָדָשִׁים חַיָּיבִים בְּרֵאשִׁית הַגֵּז הָא לָאו בְּנֵי גִיזָּה נִינְהוּ דִּכְתִיב וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ
אִי בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת
וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֲסוּרִים בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה מִדְּרַבָּנַן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּנֵי גִיזָּה נִינְהוּ הֵיכָא דִּגְזַז לֵיהּ לִיתֵּיב לֵיהּ
וְהָא קַדֵּישׁ לַהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִפְרוֹק וְלִיתֵּיב לֵיהּ
וְהָא בָּעֵי הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָיוּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
אָמַר רַבִּי מָנִי בַּר פַּטִּישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי הָכָא בְּמַקְדִּישׁ בְּהֶמְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִיגְזוֹז וְלִיתֵּיב לֵיהּ אָמַר קְרָא צֹאנְךָ וְלֹא צֹאן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ
אִי הָכִי קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ נָמֵי כָּחֲשִׁי
קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת נָמֵי כָּחֲשִׁי דְּאָמַר חוּץ מִגִּיזָּה וּכְחִישָׁה
קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ נָמֵי דְּאָמַר חוּץ מִגִּיזָּה וּכְחִישָׁה אֲפִילּוּ הָכִי פָּשְׁטָה קְדוּשָּׁה בְּכוּלַּהּ
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא בְּמוּקְדָּשִׁין הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה כּוּלָּהּ עוֹלָה וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אֵין כּוּלָּהּ עוֹלָה הָנֵי מִילֵּי דְּאַקְדֵּישׁ דָּבָר שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ אֲבָל הִקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ קָדְשָׁה
רָבָא אָמַר בְּמַקְדִּישׁ גִּיזָּה עַצְמָהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִיגְזוֹז וְלִיפְרוֹק וְלִיתֵּיב לֵיהּ
אָמַר קְרָא גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ מִי שֶׁאֵין מְחוּסָּר אֶלָּא גְּזִיזָה וּנְתִינָה יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר גְּזִיזָה פְּדִיָּיה וּנְתִינָה
אֶלָּא צֹאנְךָ לְמַאי אֲתָא לְכִדְתַנְיָא בֶּהֱמַת הַשּׁוּתָּפִים חַיָּיב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז וְרַבִּי אִלְעַאי פּוֹטֵר מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אִלְעַאי אָמַר קְרָא צֹאנְךָ וְלֹא שֶׁל שׁוּתָּפוּת
וְרַבָּנַן לְמַעוֹטֵי שׁוּתָּפוּת גּוֹי וְרַבִּי אִלְעַאי שׁוּתָּפוּת גּוֹי מְנָא לֵיהּ
נָפְקָא לֵיהּ מֵרֵישָׁא דִּקְרָא רֵאשִׁית דְּגָנְךָ וְלֹא שׁוּתָּפוּת גּוֹי
וְרַבָּנַן רֵאשִׁית (הַגֵּז) הִפְסִיק הָעִנְיָן
וְרַבִּי אִלְעַאי וָיו הֲדַר עָרְבֵיהּ

רש"י

מתני' ראשית הגז. כל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל חמש סלעים: נוהגין בבקר ובצאן. דכתיב (דברים יח) אם שור אם שה: ובמועט. אפילו לא שחט אלא אחת: אלא ברחלים. דגז צאנך כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש בגמרא: מנה מנה ופרס. כל אחת מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז שזו פחותה שבגיזות: כל שהן. בגמרא מפרש מאי היא: וכמה נותן לו. בגמרא מפרש אהיכא קאי: צואי. שלא נתלבן עדיין כולו: שצבעו. ישראל זה: פטור. דקנייה בשינוי דהוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן: לבנו ולא צבעו. אין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא: הלוקח . גז צאנו של עובד כוכבים. במחובר: פטור. דגז צאנך כתיב והאי צאן לאו דידיה הוא ואצאן דידיה קפיד קרא ולאו אגיזין דידיה: שחופות. לא שחור ולא לבן: זה נותן לעצמו. בגמרא מפרש טעמא: גמ' בקדשי בדק הבית. דמותרין בגיזה אתא קרא למעוטינהו מחיובא דראשית הגז: מדרבנן. תירוצא הוא:: היכא. דעבר אדרבנן וגזז אמינא ליחייב להכי אתא קרא: והא קדשה לה. והיכי תיסק אדעתין דניחייב למיתב ליה מידי דהקדש ולמה לי למעוטינהו כל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה והערכה היכא דאקדיש בהמה גופה והיכי משכחת לה דניחייב דאיצטריך קרא למעוטי והא אחר שגזז אינו יכול להעמיד הגיזה: הניחא למ''ד. בתמורה (דף לב:): קדשי בדק הבית לא היו בכלל כו'. איצטריך האי קרא דלא נימא ניפרוק וניתיב ליה: הכי גרסינן סלקא דעתך אמינא ליגזוז וליתיב ליה. כלומר יגזוז לכתחלה וליתיב ליה דהא גז לא הקדיש: אי הכי. דבחוץ מגיזתה אוקימתה חוץ מגיזתה שהוא מותר לגוזזה שהגיזה שלו מאי דוחקך לאוקומה בקדשי בדק הבית אפילו קדשי מזבח נמי ובדעבר וגזז: ומשני מכחש. הגיזה הניטלת מכחשת הבשר ואסור לגוזזה: אפילו הכי. דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמורה פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא אקדיש לא אקדיש: והלא במוקדשים. כלומר בתחלת הקדש האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף בתמורה כשיאמר רגלה של זו תמורה תהא כולה תמורה ופליג אדרבי מאיר דאמר אין ממירין באברין ולא אברין בשלמין ובפרק בהמה המקשה היא מפורשת: ואפילו לר''מ דאמר אין כולה עולה. בפרק בהמה המקשה מייתי לה בגמרא אבל במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו מוקמינן בתמורה דמודי ר''מ דקדשה כולה: רבא אמר. לא תטרח לאוקומי מתניתין במקדיש חוץ מגיזה וכחישתה אלא במקדיש גיזה לבדה וטעמא דמתניתין לאו מגז צאנך יליף דהכא צאנך הוא אלא מדסמך נתינה לגיזה: סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיב. קא משמע לן דאמר קרא גז תתן מי שאינו מחוסר אלא גיזה ונתינה והכא משום העמדה. והערכה ליכא דכי כתיבא העמדה במקדיש בהמה עצמה כתיבא: השתא דאתית להכי לא גרסינן: אלא צאנך. דמשמע מיעוטא למאי אתא למעוטי שותפות עובד כוכבים לרבנן או שותפות ישראל לרבי אלעאי ולא של שותפות. דרוש הכי צאנך המיוחד לך: למעוטי שותפות דעובד כוכבים. אבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה הואיל ושניהם בני חיוב וכל ישראל קרוים בלשון יחיד: ראשית הפסיק הענין. מדלא כתבינהו בחד ראשית ש''מ לא איתקוש הילכך איצטריך לפרושי בה מיעוטא לשותפות עובד כוכבים:

תוספות

מתני' ראשית הגז: ליפרוק וליתיב ליה. תימה אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוא דקניס ליה משום דעבר וגזז לפדותו ובעלים שהקדישו נמי אמאי מיחייבי ואי אכהן לא הול''ל לפרוק וליתיב ונהי דהאי לא תקשי מה מרויח שפודה דמרויח שפודה בשוה פרוטה אפילו שוה מנה דמחולל: והא בעי העמדה והערכה. וא''ת מה שייך העמדה והערכה בגיזה דהויא כמקדיש עצים ואבנים וי''ל כיון שהיה מתחלה מחובר בבהמה שהיא בת העמדה והערכה צריך העמדה והערכה וא''ת ולימא כשהעמיד והעריך ואחר כך עבר וגזז ופדה ויש לומר דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה: במקדיש גיזה עצמה. ורבי מני בר פטיש דלעיל אית ליה שפיר הך דרשא אבל רבא לית ליה דרשה דרבי מני בר פטיש דפטר מקדיש בהמה חוץ מגיזתה וכחישתה מדבעי בסמוך ואלא צאנך למאי אתא:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר