סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רַבִּי חִיָּיא וּבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא וְלָא תּוֹתְבוּ מִינַּהּ בֵּי מִדְרְשָׁא דִּלְמָא אֵינָהּ בִּכְלַל מַלְקוֹת אַרְבָּעִים תַּנְיָא
תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְרַבִּי חִיָּיא לֹא תָשׁוּב וְשָׁב לֹא תְכַלֶּה וְכִלָּה יֶשְׁנָן בִּכְלַל מַלְקוֹת אַרְבָּעִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה
שְׁמַע מִינַּהּ טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּקָסָבַר לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה לוֹקִין עָלָיו
דִּלְמָא הָתָם הַיְינוּ טַעַם דְּקָסָבַר תַּעֲזוֹב מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי תָּא שְׁמַע לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְגוֹ' בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן עֲשֵׂה אַחַר לֹא תַעֲשֶׂה לוֹמַר לָךְ שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה
שְׁמַע מִינַּהּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שַׁלֵּחַ מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע שְׁמַע מִינַּהּ
אֲמַר לֵיהּ רַב אִידִי לְרַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לוֹקֶה וְאֵין מְשַׁלֵּחַ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה לוֹקִין עָלָיו לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּחַ מִבְּעֵי לֵיהּ
וְדִלְמָא הָכִי קָאָמַר בְּמַתְנִיתִין אֵין נִפְטָר עַד דְּמַלְקִין לֵיהּ
עַד כַּמָּה מְשַׁלְּחָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא מִתַּחַת יָדוֹ בַּמֶּה מְשַׁלְּחָהּ רַב הוּנָא אָמַר בְּרַגְלֶיהָ רַב יְהוּדָה אָמַר בַּאֲגַפֶּיהָ רַב הוּנָא אָמַר בְּרַגְלֶיהָ דִּכְתִיב מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר רַב יְהוּדָה אָמַר בַּאֲגַפֶּיהָ דְּהָא כְּנָפֶיהָ נִינְהוּ
הַהוּא דְּגַזִּינְהוּ לְגַפַּהּ וְשַׁלְּחַהּ וְאַחַר כָּךְ תַּפְשַׂהּ נַגְּדֵיהּ רַב יְהוּדָה אֲמַר לֵיהּ זִיל רַבִּי לַהּ גַּדְפַיהּ וְשַׁלְּחַהּ
כְּמַאן אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה לוֹקֶה וְאֵין מְשַׁלֵּחַ אִי כְּרַבָּנַן מְשַׁלֵּחַ וְאֵין לוֹקֶה לְעוֹלָם כְּרַבָּנַן וּמַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנַן
הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ תֵּימָה מַהוּ אָמַר לָא יָדַע הַאי גַּבְרָא דְּעוֹף טָהוֹר חַיָּיב לְשַׁלּוֹחֵי אֲמַר לֵיהּ דִּילְמָא חֲדָא בֵּיעֲתָא הוּא דְּרַמְיָא אֲמַר לֵיהּ (הַאי יָדְעִי) [אִין אֲמַר לֵיהּ מַאי תִּיבְּעֵי] לָךְ מַתְנִיתִין הִיא אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת חַיָּיב לְשַׁלֵּחַ
שַׁלְחַהּ וְאַהְדַּר לַהּ רָבָא פְּרִסְתָּקֵי וְתַפְסַהּ וְלֵיחוּשׁ לַחֲשָׁדָא כִּלְאַחַר יָד
תָּנוּ רַבָּנַן יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּיה חַיָּיבוֹת בְּשִׁלּוּחַ וַאֲסוּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם
וְאִי אִיתָא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא חֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ קְרִי כָּאן כִּי יִקָּרֵא פְּרָט לִמְזוּמָּן
אָמַר רַבָּ[ה] בֵּיצָה עִם יְצִיאַת רוּבָּהּ הוּא דְּאִחַיַּיב בְּשִׁלּוּחַ מִקְנָא לָא קָנֵי עַד דְּתִפּוֹל לַחֲצֵרוֹ וְכִי קָתָנֵי חַיָּיבוֹת בְּשִׁלּוּחַ מִקַּמֵּי דְּתִפּוֹל לַחֲצֵרוֹ
אִי הָכִי אַמַּאי אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל אַאִמָּם וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם אַבֵּיצָה וּבֵיצָה כֵּיוָן דִּנְפַק לֵיהּ רוּבָּא דַּעְתֵּיהּ עֲלֵיהּ
וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָסוּר לִזְכּוֹת בְּבֵיצִים שֶׁהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ אֶת הָאֵם וַהֲדַר הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ אֲפִילּוּ תֵּימָא אַף עַל גַּב דִּנְפַל לַחֲצֵרוֹ כֹּל הֵיכָא דְּאִיהוּ מָצֵי זָכֵי חֲצֵרוֹ נָמֵי זָכְיָא וְכֹל הֵיכָא דְּאִיהוּ לָא מָצֵי זָכֵי חֲצֵרוֹ נָמֵי לָא זָכְיָא לֵיהּ
אִי הָכִי אַמַּאי אֲסוּרוֹת מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם אִי דְּשַׁלְּחַהּ גָּזֵל מְעַלְּיָא הוּא אִי דְּלָא שַׁלְּחַהּ שַׁלּוֹחֵי בָּעֵי
בְּקָטָן קָטָן בַּר דַּרְכֵי שָׁלוֹם הוּא הָכִי קָאָמַר אָבִיו שֶׁל קָטָן חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם
לֵוִי בַּר סִימוֹן אַקְנִי פֵּירוֹת שׁוֹבָכוֹ לְרַב יְהוּדָה אֲתָא לְקַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אֲמַר לֵיהּ זִיל טְרוֹף אַקַּן דְּלִיתְגַּבְהוּ וּקְנִינְהוּ
לְמַאי אִי לְמִקְנֵא לַקְנִינְהוּ לֵיהּ בְּסוּדָר אִי בְּיוֹם טוֹב

רש"י

רבי חייא ורבי אושעיא. סדרו את הברייתות ודקדקו בדברי כל חכם לומר כמו שאמר אבל יש תנאים הרבה שמוסיפים על משנתם בדדמי כי הכא משום דשמעינן לרבי יהודה הכא דמחייב סברי טעמא משום לאו שניתק לעשה לוקין עליו והוסיפו לומר גנב וגזלן: דילמא אינו בכלל מלקות ארבעים תניא. ואשמועינן דטעמא דרבי יהודה במתני' משום דשלח מעיקרא משמע והתנאים טעו בגירסתם לאחר זמן ואמרו שישנן דאמרי דומיא דמתני': לא תשוב. לקחתו: לא תכלה. דפאה והרי הן ניתקין לעשה דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם: מעיקרא משמע. לא תכלה אבל מה עליך לעשות עזוב אותם ולא תכלה אבל גנב וגזלן דעל כרחך ניתק לעשה אימא לך דלא לקי: לא תותירו. ואם תותירו באש תשרופו הא ודאי ניתק לעשה: ואי ס''ד. קסבר ר' יהודה שלח דקרא אחר לקיחה משמע וטעמא דלוקה משום לאו שניתק לעשה לוקין עליו אמאי קתני ואין משלח הכתוב מחייבו אף לשלחו לאחר לקיחה והוא פוטרו: דילמא. אינו משלח דקאמר אינו נפטר בשלוח אלא אף לוקה: עד כמה משלחה. אם נטלה: שתצא מתחת ידו. ואם יכול לחזור ולתופשה מותר: במה משלחה ברגל. יאחזנה ברגלה וישלחנה: בגפה. אוחזה בכנפה ומשלחה: משלחי רגל. אלמא שילוח ברגל הוא כך שמעתי ונראה בעיני שאין שילוח זה דומה לשילוח רגל השור שהוא הולך ברגלים והכא אחיזה ברגלים וכמדומה לי דהכי קאמר רב הונא אמר ברגל שאם תלש גפה ושלחה נפטר ממצות שילוח כיון שהלכה ב' פסיעות או ג' ומותר לחזור לתופשה ורב יהודה אמר בגפה שתוכל לעוף כדרכה וראייה לדברי מדמייתי עובדא דההוא דתלשינהו לגפה ושלחה דחייביה רב יהודה למשלחיה דרב יהודה לטעמיה דאמר אין שילוח עוף ברגל: רבי לה גדפה. השהה אותה עד שיגדלו לה כנפיה ותשלחנה: מכת מרדות. רידוי בתוכחה שלא ירגיל בזה ואין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו: תימה. עוף טהור הוא: אמר ליה. רבא: דלמא חדא ביעתא הוא דרמיא: לכך הוצרכת לשאול שלא הטילה אלא ביצה אחת וקרא אפרוחים או ביצים כתיב: פרסתקי. מצודות: וליחוש לחשדא. שעל הנאת עצמו חייבו לשלחה דצריך להתרחק מן הכיעור כדאמר באלו טרפות (לעיל דף מד:) דרב חסדא שרי בוכרא ולא זבין מיניה: ומשני כלאחר יד. מרחוק פירש המצודה שלא הבין המשלח: ואם איתא לדר' יוסי וכו'. הש''ס פריך לה: יציאת רובה. דאם בא אדם ומצא את האם כשהיא מטילה ביצתה וכבר יצא רובה חייב לשלח מקמי דתפול לחצרו דאכתי לאו מזומן הוא: אי הכי. דלא קנתה חצרו: אמאי אסורות משום גזל. ואפילו מפני דרכי שלום והלא עדיין מגוף האם הוא: ומשני אאמן. דרכי שלום דקאמר אפילו על האם עצמה יש משום דרכי שלום: ואיבעית אימא לעולם אביצים. דאילו על אמן אפילו משום דרכי שלום אין כאן הואיל ואינה נוחה לתופשה לא סמכה דעת בעל השובך עלה ואינו מתקוטט עם הלוקח אבל מהביצים הוא מתקוטט דדעתיה עליהן ונהי נמי דלא קנה לו חצרו משום דרכי שלום מיהא איכא: לזכות. לפשוט ידו תחת האם ולהחזיק בהם כל קנייה דהפקר זכייה קרי ליה: והשתא דאמר רב יהודה כו'. מהשתא מצית לאוקומא מתניתין אפילו יצאת כולה ולא תקשה לרבי יוסי ברבי חנינא דלא מזומן הוא וחייבת בשילוח משום ביצה אחרונה זאת שלא עמדה האם עליה משהטילתה ואף על פי שנפלה לחצר לא קנתה חצרו דכיון דהוא עצמו אם היה כאן לא היה יכול להחזיק כל חצרו נמי לא מצי זכי ליה ואין זה מזומן: אי הכי אמאי אסורות משום גזל משום דרכי שלום. ותו לא: אי דשלחה. קודם דהחזיק בה הרי קנתה חצרו לבעל הבית וגזל מעליא הוא ואי דלא שלחה היאך הוא יכול ליטלם לביצים הא בעי שלוח קודם לקיחת הביצים כרב יהודה: ומשני בקטן. דלאו בר שלוח הוא והוא הדין דהוה מצי לשנויי כגון דעבר ונטלן תחת האם דגזל מעליא ליכא אלא ניחא ליה לשנויי בדרך היתר ולא בדרך איסור: והדר מתמה ואמר קטן בר דרכי שלום הוא: ה''ג אביו של קטן חייב להחזיר מפני דרכי שלום: פירות שובכו. אפרוחים וביצים: אתא לקמיה דשמואל. לקמן מפרש מאי איצטריך ליה למבעי: טרוף אקן. הקש בידך על הקן: דליתגבהו. מיראתך והשתא מפרש ואזיל מאי בעא מיניה ומאי מהדר ליה: למאי. הגבהה זו למה: אי למקנא. שלא יחזור בו לוי בן סימון והכי קאמר ליה טרוף אקן דליתגבהו אפרוחים מיראתך ותקנה אותם בהגבהה: ליקנינהו בסודר. ולמה הוצרך רב יהודה לשאול היאך יקנה. ואם ליו''ט. שהוא ערב יו''ט ולמחר יהיו אסורים משום מוקצה ובא לשאול במה הכנתם למה לי האי טרחא לטרוף אקן:

תוספות

אי כרבנן משלח ואינו לוקה. הוה מצי למימר דסבר קיימו ולא קיימו הילכך לוקה ומשלח אליבא דרבנן: אי הכי אמאי אסורות משום גזל. מפורש בסוף השואל (ב''מ דף קב.):
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר