|
טקסט הדף מנוקד
אִישְׁתַּנִּי מִגָּמָל שַׁפִּיר דָּמֵי אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא
תָּא שְׁמַע בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה מִין בְּהֵמָה טְמֵאָה אָסוּר בַּאֲכִילָה וְאִם דּוֹמֶה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לְאִמּוֹ חַיָּיב בִּבְכוֹרָה שְׁמַע מִינַּהּ לַאֲכִילָה נָמֵי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לָא לִבְכוֹרָה דַּוְקָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָא שָׁבְקַהּ לַאֲכִילָה וְקָם לֵיהּ אַבְּכוֹר שְׁמַע מִינַּהּ לִבְכוֹרָה הוּא דְּבָעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ אֲבָל לַאֲכִילָה לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ לַאֲכִילָה נָמֵי בָּעֵי וּבְכוֹרָה אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר וְלֹא תִּיסְגֵּי לֵיהּ בְּרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ עַד דְּאִיכָּא כּוּלֵּיהּ קָמַשְׁמַע לַן תָּא שְׁמַע אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה זֶה אִי אַתָּה אוֹכֵל אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד וְאִי זֶה זֶה הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד זֶה טָמֵא הַנּוֹלָד מִן הַטָּהוֹר וְעִבּוּרוֹ מִן הַטָּהוֹר יָכוֹל אֲפִילּוּ עִבּוּרוֹ מִן הַטָּמֵא תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיו כֶּבֶשׂ וְאִמּוֹ כִּבְשָׂה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא בָּא הַכָּתוּב לְהַתִּיר אֶת הַמּוּתָּר אֶלָּא לְהוֹסִיף עַל הַמּוּתָּר וְאֵיזֶה זֶה טָמֵא הַנּוֹלָד מִן הַטָּהוֹר וְעִבּוּרוֹ מִן הַטָּמֵא אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עִבּוּרוֹ מִן הַטָּהוֹר תַּלְמוּד לוֹמַר שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים מִכׇּל מָקוֹם קָרֵי לֵיהּ טָמֵא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְקָאָמַר אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד הַאי תַּנָּא סָבַר לֵיהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא וְאִיכָּא דְּמַקְשֵׁי וּמוֹתֵיב עִבּוּרוֹ מִן הַטָּמֵא מִי מִעַבְּרָא וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְעוֹלָם אֵין מִתְעַבֶּרֶת לֹא טְמֵאָה מִן הַטָּהוֹר וְלֹא טְהוֹרָה מִן הַטָּמֵא וְלֹא גַּסָּה מִן הַדַּקָּה וְלֹא דַּקָּה מִן הַגַּסָּה וְלֹא בְּהֵמָה מִן חַיָּה וְלֹא חַיָּה מִן בְּהֵמָה חוּץ מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמַחְלוּקְתּוֹ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים חַיָּה מִתְעַבֶּרֶת מִבְּהֵמָה וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה דְּאִיעַבַּר מִקָּלוּט בֶּן פָּרָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר וְקָאָמַר אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא לְמֵימְרָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר זֶה וָזֶה גּוֹרֵם מוּתָּר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר זֶה וָזֶה גּוֹרֵם אָסוּר וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ וְלַד טְרֵיפָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יִקְרַב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יִקְרַב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ בְּעָלְמָא סָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר זֶה וָזֶה גּוֹרֵם אָסוּר וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא שֵׂה כְשָׂבִים וְעִזִּים שֵׂה וְשֵׂה לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ שֶׂה מִכׇּל מָקוֹם וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לְךָ בְּעָלְמָא זֶה וָזֶה גּוֹרֵם מוּתָּר וְהָכָא אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא שׁוֹר כֶּשֶׂב וָעֵז כְּשָׂבִים וְעִזִּים לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיו כֶּבֶשׂ וְאִמּוֹ כִּבְשָׂה תָּא שְׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר גָּמָל גָּמָל שְׁנֵי פְּעָמִים אֶחָד גָּמָל הַנּוֹלָד מִן הַגָּמָל וְאֶחָד גָּמָל הַנּוֹלָד מִן הַפָּרָה וְאִם רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ דּוֹמֶה לְאִמּוֹ מוּתָּר בַּאֲכִילָה שְׁמַע מִינַּהּ לַאֲכִילָה נָמֵי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ שְׁמַע מִינַּהּ שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא וְכוּ' בְּעוֹ מִינַּהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת מֵי רַגְלַיִם שֶׁל חֲמוֹר מַהוּ וְתִיבְּעֵי לֵיהּ דְּסוּסִים וּגְמַלִּים דְּסוּסִים וּגְמַלִּים לָא מִיבַּעְיָא לְהוּ דְּלָא עֲכִירִי וְלָא דָּמוּ לְחָלָב מַיָּא עוּל מַיָּא נְפוּק כִּי קָמִיבַּעְיָא לְהוּ דַּחֲמוֹר דַּעֲכִירִי וְדָמוּ לְחָלָב מַאי מִגּוּפֵיהּ קָא מִימַּצְצִי וַאֲסִירִי אוֹ דִלְמָא מַיָּא עוּל מַיָּא נְפוּק וְהַאי דַּעֲכִירִי הַבְלָא דְּבִישְׂרָא הוּא אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת תְּנֵיתוּהָ שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא טָמֵא וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר טָהוֹר מִטָּמֵא לָא קָאָמַר אֶלָּא מִן רש"י
אישתני מגמל. שדומה לאמו במקצת סימנין: אסור באכילה. ומאן שמעת ליה הך סברא ר''ש ואם ראשו ורובו כו' וקס''ד דמדקתני להו בהדי הדדי ש''מ דאפי' לאכילה בעי ר''ש ראשו ורובו: מדשבקה לאכילה. דאיירי ברישא וקם ליה אבכורה ולא אמר אם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה ש''מ לאכילה סגי במקצת סימנין: לבכורה אצטריך. ולעולם בתרוייהו בעינן ראשו ורובו: זה אי אתה אוכל. גמל אפי'. נולד מן הפרה: אבל אתה אוכל אחר הבא בסימן אחד. של אמו כלומר שדומה לאמו במקצת כגון טמא שנולד מן הטהור ודומה לאמו במקצת: שה כשבים. שה הבא משני כבשים: להתיר את המותר. דכיון דאביו ואמו טהורים לא איצטריך האי קרא דאך את זה תאכלו למישרייה: מ''מ. מדכתיב שה שה תרי זימני שמע מיניה דאפי' מצד האם ולא מצד האב: קרי ליה טמא. לקלוט שנולד מן הטהור: כר''ש. דאסר ליה היכא דאין בו מקצת סימנין וקאמר דאם יש לו סימן אחד של טהרה שדומה לאמו במקצת מותר: ופליג עליה בחדא. דר' שמעון בעי ראשו ורובו: ואיכא דמקשי. קושיא להך ברייתא ומתוך הקושיא משיב דבר לשואל אי בעי ר' שמעון ראשו ורובו לאכילה או לא: מי מיעברא. טהורה מטמא דקתני ועבורו מן הטמא: חוץ מר' אליעזר ומחלוקתו. שחולקין בכוי בפ' אותו ואת בנו בשחיטת חולין (דף עט:) אם אותו ואת בנו נוהג בו וקתני כוי הבא מן התייש ומן הצבייה אלמא חיה מתעברת מבהמה לדבריהם: ואמר ר' ירמיה. האי עבורו מן הטמא דקאמר היינו שנתעברה מן הקלוט שפרסותיו קלוטות כגמל ובן פרה הוא ואליבא דר' שמעון קרי ליה טמא ובנו מותר אם דומה לאמו בסימן אחד אלמא לאכילה לא בעי ר''ש ראשו ורובו: זה וזה גורם. ההיתר והאיסור גורמין לזה שיבא הוא טמא ואמו טהורה: ולד טריפה. ואביו תמים הרי זה וזה גורם: דא''כ. דעבורו מן הטמא אסור לכתוב שה כשבים ועזים: מיא עול מיא נפוק והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא. מחמת חמימות וסרחון הבשר:
תוספות
שמע מינה לאכילה נמי בעי ר''ש ראשו ורובו. דמשמע שאין בו כי אם שני חלוקין מדלא קתני חלוק שלישי ולימא אם יש בו מקצת סימנין מותר באכילה והדר ליתני ואם ראשו ורובו דומה לאמו חייב בבכורה והשתא רישא וסיפא רבותא קמשמע לן דרישא קתני שילדה מין טמאה דאסור אף באכילה וסיפא דקתני ראשו ורובו דומים לאמו חייב אף בבכורה: זה אי אתה אוכל. גמל ושפן כתיבי בקרא אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד לאו בסימני טהרה איירי דממעלה גרה וממפריסי הפרסה אלא בדמי למקצת סימנין לאמו ביד וברגל ובצמרו (ולד) סימני טהרה בעי: עד שיהא אביו ואמו כבשה. מדכתיב כבשים ועזים ולא כתיב כבש ועז דרש ר' יהושע ור' אליעזר מדכתיב שה שה תרי זימני והשתא דרשות דר' יהושע לאסור לאו הוא דר''א להתיר ולשון לא בא הכתוב דאמר ר''א מגומגם קצת דמשמע הלשון דמקרא זה שדרש ר' יהושע טמא שנולד מן טהור ועיבורו מן הטהור אמר ר''א דבא להוסיף על המותר ולהתיר טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ויש לפרש לא בא הכתוב כמו לא באתה התורה עוד י''ל דברי רבי אליעזר וה''פ משה שה נפקא לן עיבורו מן הטהור לכך אייתר זה להוסיף על המותר ועיבורו מן הטמא: חוץ מדרבי אליעזר ומחלוקתו. הא דלא קאמר חוץ מן הדולפנין שפרים ורבים מבני אדם כדאמר לקמן לא קשה מידי דלא איירי רבי יהושע בן לוי אלא בבהמה וחיה ולא בבני אדם והנהו בני ימא נינהו: ופליג עליה בחדא. מה שיוכל לדחות דחי כן משום דבמסקנא לאכילה פשטינן נמי דבעי ר''ש ראשו ורובו: והא איפכא שמעינן להו ולד טריפה. למ''ד טריפה יולדת ניחא דפליגי בזה וזה גורם אלא למ''ד אינה יולדת מוקמי פלוגתא פרק אלו טריפות (חולין נח.) בעובר ירך אמו ונתעברה ולבסוף נטרפה ומיהו אשכחן בעלמא דר' אליעזר סבר זה וזה גורם אסור ורבנן סברי מותר גבי שאור חולין ותרומה ושלהי כל הצלמים (ע''ז מט.) גבי נטל ממנה עצים אלא לרבי יהושע אייתיה ואע''ג דלאו דברי הכל הוא ומה שמזכיר כאן זה וזה גורם ופר אותו ואת בנו (חולין עט:) נקט לישנא דחוששין לזרע האב משום דהכא איירי בדבר הבא מהיתר ואיסור [שייך שפיר] זה וזה גורם ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טריפה זה וזה גורם לא יחשב שאור גורם וליתסר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|