סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִפְדִּין תְּמִימִים אוֹ אֵין נִפְדִּין תְּמִימִין
תָּא שְׁמַע הַמַּתְפִּיס בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וְיָלְדוּ יִמָּכְרוּ וְאֵין צְרִיכִין מוּם שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר
טַעְמָא שֶׁלֹּא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר אֲבָל הִקְדִּישׁ זָכָר לְדָמָיו קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף מְסַיַּיע לֵיהּ לְרָבָא דְּאָמַר רָבָא הִקְדִּישׁ זָכָר לְדָמָיו קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף
וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר רַבִּי אֶלְעָזָר מַתְנֵי חַיָּיב וּמוֹקֵי לַהּ בְּבָמַת יָחִיד
דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ בְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְבָמָה גְּדוֹלָה דִּכְתִיב עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר וְגוֹ' תְּנֵהוּ עִנְיָן לְבָמַת יָחִיד
אֵימָא אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְקָדָשִׁים תְּנֵהוּ עִנְיָן לִבְכוֹר סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְקָדוֹשׁ כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם לִיקְרַב נָמֵי כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא
אָמְרִי בְּכוֹר בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר לֹא תִזְבָּחֶנּוּ
וְאֵימָא אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְקָדָשִׁים תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעֲשֵׂר דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְקָדוֹשׁ בְּמוּמוֹ דִּכְתִיב לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע נִקְרַב נָמֵי בְּמוּמֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא
אָמְרִי מַעֲשֵׂר נָמֵי גָּמַר הַעֲבָרָה הַעֲבָרָה מִבְּכוֹר
אֵימָא תְּנֵהוּ עִנְיָן לִתְמוּרַת קָדָשִׁים דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּקְדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא בַּעֲלַת מוּם דִּכְתִיב לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ וְגוֹ' קָרֵיבָה נָמֵי כְּשֶׁהִיא בַּעֲלַת מוּם קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא
אָמַר קְרָא וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ מַקִּישׁ תְּמוּרָתוֹ לוֹ מָה הוּא בַּעַל מוּם לֹא אַף תְּמוּרָתוֹ בַּעַל מוּם לֹא
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא אֵימָא תְּנֵהוּ עִנְיָן לְוַלְדוֹת קָדָשִׁים דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּקְדוֹשִׁין כְּשֶׁהֵן בַּעֲלֵי מוּמִין אַגַּב אִמָּן כְּשֶׁהֵן בַּעֲלֵי מוּמִין נָמֵי קָרְבִי קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא
אָמַר רָבָא כְּבָר פַּסְקַהּ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ רַק קָדָשֶׁיךָ אֵלּוּ הַתְּמוּרוֹת אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ אֵלּוּ הַוְּולָדוֹת וּנְדָרֶיךָ הִקִּישָׁן הַכָּתוּב לְנֶדֶר מָה נֶדֶר בַּעַל מוּם לֹא אַף הָנֵי נָמֵי בַּעַל מוּם לֹא
וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר וְגוֹ' הַשְׁתָּא רַע בְּטוֹב אָמְרַתְּ לֹא טוֹב בְּרָע מִיבַּעְיָא אֶלָּא טוֹב מֵעִיקָּרוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה רַע מֵעִיקָּרוֹ אֵין עוֹשֶׂה תְּמוּרָה
אִם מֵתוּ יִפָּדוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה
דִּתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אִם מֵתוּ יִפָּדוּ וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ שֶׁנִּפְדֶּה מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא אוֹתָהּ אוֹתָהּ לְמַעוֹטֵי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרָא
אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ מַאן חֲכָמִים תָּנָא דְּבֵי לֵוִי הוּא דְּתָנָא דְּבֵי לֵוִי הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה וַאֲפִילּוּ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ
וְכֵן תָּנָא דְּבֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ אֲפִילּוּ חַיָּה אֲפִילּוּ עוֹף וְהָכְתִיב אוֹתָהּ אוֹתָהּ לְתָנָא דְּבֵי לֵוִי קַשְׁיָא
אֲבָל רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי הָכִי נָמֵי דְּאִם מֵתוּ יִפָּדוּ אִי הָכִי

רש"י

נפדין תמימים. אותן וולדות שנולדו לפני פדיונן או אין נפדין תמימים: טפל. ולד: עיקר. אם אלמא נפדין תמימים: וקא דייק הש''ס טעמא דלא בעי מום משום דלא יהא טפל חמור מן העיקר דמכח בעל מום אתו הא לא אתו מכח בעל מום אלא לדידהו מקדיש להו לדמיהן לא נפקי לחולין בלא מום דקדוש קדושת הגוף: זכר. איל: הקדיש זכר לדמיו. שימכרנו ויביא בדמיו עולה הוא עצמו קדוש קדושת הגוף ויקרב עולה להכי נקט זכר דחזי לעולה משום דרובא דמייתו קרבן עולה מייתו: רבי אלעזר מתני. השוחט בחוץ חייב לאו כרת קאמר אלא מלקות: ומוקי. להאי חוץ כגון ששחטו בבמת יחיד בשעת היתר הבמות: במת יחיד. שכל אחד ואחד בונה במה לעצמו כגון במת מנוח וגדעון ושמואל: במה גדולה. נוב וגבעון שהן של צבור: הואיל וקדוש בעל מום. להיות אסור בגיזה ועבודה: ואימא אם אינו ענין כו'. ולעולם בבמה גדולה: לא יבקר. לא יבדוק בין תם לבעל מום דאיזה שיהא עשירי יהא קדוש: גמר העברה העברה מבכור. מה בכור בעל מום לא קרב אף מעשר בעל מום לא כי אתא קרא לבמת יחיד: ולא ימיר אותו טוב ברע. דהיינו בעל מום אם המר ימיר יהיה קדש אפילו בעל מום: ולדות. בעלי מומין שנולדו מקדשים תמימים: פסקה תנא דבי ר' ישמעאל. מקרא אחרינא ולא איצטריך האי להכי: רק קדשיך וגו' אלו התמורות. דאתא לאשמועינן שיקרבו למזבח דאי לעיקר הקדש אתא למה לי למכתב שיעלם לירושלים הא שמעינן קראי טובא השמר לך פן תעלה עולותיך וגו': הוולדות. של קדשים: אף הני בעל מום לא. הלכך כי אתא לא תזבח לבמת יחיד אתא: השתא רע בטוב אמרת לא. שלא יביא בהמת חולין תמימים. אצל בהמת קודש בעל מום ויאמר זו תמורת זו: אלא. להכי כתיב טוב ברע: טוב. מעיקרו בשנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אע''פ שהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קודש בטוב של חולין דרע של קודש עושה תמורה:

תוספות

הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף. להכי נקט זכר דקרב הוא עצמו עולה ואי הוה נקט בהמה סתם הוי אמינא דנקבה קדוש קדושת הגוף וקרב שלמים ושמעינן ליה לר' יהושע במסכת שקלים (דף ו.) ומייתי לה בתמורה פרק אלו קדשים (דף כ.) במקדיש נכסיו זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהם עולות ומיהו נראה לר' אליעזר נמי דאמר התם זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהם יפלו לשאר נכסים לבדק הבית לפי מה שהיה רבא ר''ל מתחלה התם בההוא פירקין המקדיש זכר אין קדוש קדושת הגוף לא קשה ליה מידי ממתני' . דשקלים דיש לחלק בין מקדיש נכסיו סתם לפירש בהדיא לדמיו: גמר העברה. מצי למימר תחת תחת מקדשים ולפי שהמעשר ובכור שוין בכמה עניינים נקטיה: הקישן הכתוב לנדרים. אינו מן (כן) הברייתא בתמורה פרק אלו קדשים (דף יז:) ורבא מפרש כן בפני עצמו ולקמן (דף טו:) בשמעתין יש ברייתא אחרת דמפקא תמורת וולדות מזכר ונקבה ופליגא אתנא דבי רבי ישמעאל דהכא כדמפרש בתמורה (דף יז:) וכן פי' לקמן בקונטרס וההוא תנא נמי נפקא שפיר . שהקישה תמורות וולדות לגוף הקרבן דבגוף הקרבן איירי אם זכר ואם נקבה אלא דמיתורא דרשינן נמי תמורות וולדות ומהשתא לא צריכא להקישא דלעיל דמקיש תמורתו לו: טוב ברע מיבעיא. הך סוגיא דפ''ק דתמורה (דף ט.) ורבא סבר אין מזהירין (עונשין) מן הדין ודריש התם בע''א ואביי לא חשיב ליה דינא דמי גרעי ונקט הכא דרשא דאביי לפי שפשוט לו יותר וכהאי גוונא איכא בסנהדרין (דף לד:) גבי אין רואין את הנגעים אלא ביום ומייתי עלה דרשה דאביי דביום ולא בלילה ושביק דרשא דרבא דמפיק ליה מלי ולא לאורי ואין לתמוה מהא דאלו נשרפין (סנהדרין עו.) איכא איפכא גבי בתו מאנוסתו דאמר ק''ו בת בתו ענש על בתו לא כל שכן וחשיב ליה (לו) אביי גלוי מילתא טפי מרבא (ולא) גמרינן מהדדי דגבי אחותו איצטריך קרא לכולי עלמא לבת אביו ובת אמו משום דאין מזהירין מן הדין ולא חשיבא ליה גלויי מילתא בעלמא היינו משום דפשטיה דקרא משמע שבא למעט דכתיב בת אביו או בת אמו: טוב ברע מיבעיא. ואם תאמר דלמא איצטריך משום סיפא דקרא והיה הוא ותמורתו יהיה קודש וי''ל דהוה מצי למיכתב בסיפיה ואם המר ימיר טוב ברע או רע בטוב: ומודה ר''ש בבעל מום מעיקרו. למאי דאמרינן בסמוך דרב סבר כר''ל [דאמר התם] לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה ניחא דמודה לרבנן אבל למאי דמסקינן דסבר כר' יוחנן דלרבנן אחד זה ואחד זה היו בכלל העמדה והערכה אם כן מודה למאן ויש לפרש דנקט הכי דלא תיסק אדעתא טעמא דמתניתין משום דאין פודין לאכילה לכלבים ולא משום העמדה והערכה דלא בעינן בקדשי מזבח העמדה והערכה ולכך ברישא דקדם מומן יפדו והשתא קמ''ל דטעמא דמתני' משום העמדה והערכה וכדדייקינן בסמוך מדלא קתני ואם נעשו טריפה וברישא דקדם מומן מודה רבי שמעון דלא בעי העמדה והערכה והשתא דנקט מודה רבי שמעון משום דאיכא למיטעי דפליג אמתני' כדפרישית איצטריך למימר דשפיר מודה בה והא דנקט רבי שמעון משום דלדידיה פשיטא ליה טפי דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה מדקאמר קדשי בדק הבית לא היו ע''כ כי כתיבא העמדה והערכה בקדשי מזבח כתיבא אבל לרבנן לא פשיטא ליה כולי האי דמצי למימר לא היו כמו שאומר ריש לקיש: אותה למעוטי בעל מום מעיקרו. כל קדשי בדק הבית לרבי שמעון ממעטינן מקרא אחרינא בסוף תמורה (דף לג.): שייך לקמן רב סבר לה כריש לקיש. בסוף תמורה (שם) משמע כן מדקאמר רב גידל אמר רב מאי טעמא דר' שמעון בן לקיש:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר