ושואלים: ומדוע העמידה הברייתא בדין אתנן דוקא באופן שחזר ולקחו ממנה? ותיעשרה איהי [ותעשר היא] את הבהמה שקיבלה באתנן! ומשיבים: מדובר פה בזונה גויה שאינה שייכת במצוות.

ושואלים: ולוקמה [ושיעמיד אותה] בזונה ישראלית, ותיעשרה איהי [ושתעשר היא]! ומשיבים: קא משמע לן [משמיע לנו התנא] שבזונה ישראלית לא הוי [אינו נחשב] כלל אתנן שאסרה התורה להקריבו,

כדברי אביי. שאמר אביי: זונה גויה — אתננה אסור בהקרבה, וכהן הבא עליה אינו לוקה משום "אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח... ולא יחלל זרעו" (ויקרא כא, יד—טו). זונה ישראלית — אתננה מותר בהקרבה, וכהן הבא עליה לוקה משום "לא יחלל זרעו".

ומסבירים: זונה גויה אתננה אסור — מפני שהוא גמר [למד] בגזירה שווה "תועבה" "תועבה" מעריות, שנאמר באתנן זונה: "תועבת ה' " (דברים כג, יט), ונאמר בפרשת איסורי עריות: "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (ויקרא יח, כט),

מה עריות המוזכרות שם, הן נשים שחייבים עליהן כרת, דלא תפסי בהו קדושי [שאין תופסים בהן קידושין] — אף לגבי זונה שאתננה אסור, מדובר בהך דלא תפסי בה קדושי [בזו שלא תופסים בה קידושין], ובגויה אין תופסים קידושין (מה שאין כן בזונה ישראלית).

ומה שאמר אביי לגבי זונה גויה: וכהן הבא עליה אינו לוקה משום "לא יחלל זרעו" — מפני ש"לא יחלל זרעו" אמר רחמנא [אמרה התורה], שצריך שהנולד ייחשב לזרעו ושיהיה מחולל, והאי [וזה] הנולד מגויה לאו זרעיה [לא זרעו] הוא נחשב, אלא גוי, ונמצא שהלאו שבתורה לא נאמר על מקרה כזה.

א משנה האחין והשותפין, כלומר, האחים שהם שותפים בירושת אביהם, בזמן שהם חייבין בקלבון (מטבע קטנה, שמוסיפים למחצית השקל), כלומר, בזמן שיש להם דין שותפים רגילים — הריהם פטורין באותה שעה ממעשר בהמה. ואם הם בשלב של שיתוף שבו חייבין במעשר בהמה — הריהם פטורין מן הקלבון, כדין בנים הסמוכים על שולחן אביהם.

ומפרטים: קנו, כלומר, זכו בבהמות מתפיסת הבית, מנכסי הירושה — חייבין לעשר אותן הבהמות, ואם לאו [לא] — פטורין ממעשר בהמה. כיצד? אם חלקו בינם את ירושת אביהם וחזרו ונשתתפו בהם — חייבין בקלבון, ופטורין ממעשר בהמה.

ב גמרא בענין ששנינו במשנתנו, תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר "...וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך" (שמות יג, יב) — דוקא לך, היחיד, ולא של שותפות. יכול אפילו אחים שקנו בהמות בתפיסת הבית, בירושת אביהם, ייפטרו ממעשר בהמה? תלמוד לומר: "יהיה", לרבות, וללמד שחייבים במעשר.

ותמהים: והאי [והרי פסוק זה] בבכור כתיב [נאמר], ולא במעשר! ומשיבים: אם אינו ענין לבכור, דהא איתיה [שהרי ישנו] בשותפות, דכתיב [שנאמר]: "ובכורות בקרכם וצאנכם" (דברים יב, ו), בלשון רבים — תנהו ענין למעשר בהמה, שבעלות משותפת פוטרת ממעשר.

ג שנינו במשנתנו: חלקו וחזרו ונשתתפו — חייבין בקלבון, ופטורין ממעשר בהמה. אמר ר' ירמיה: פעמים שחייבין האחים והשותפים שחלקו וחזרו ונשתתפו, בזה ובזה, ופעמים שפטורין מזה ומזה, פעמים שחייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה, ופעמים שחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון.

ומסבירים: חייבין בזה ובזה — במקרה שחלקו בכספים, וחזרו והשתתפו בהם, וחייבים בקלבון, כדין שותפים, ולא חלקו בבהמה, אלא נשארה בתפוסת הבית, ולכן היא חייבת במעשר. פטורין מזה ומזה — שחלקו בבהמה, וחזרו ונשתתפו, ודינם כשותפים שפטורים ממעשר בהמה, ולא חלקו בכספים, והשקלים שניתנו עבור שניהם ניתנו מתפוסת הבית.

חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה — שחלקו ונשתתפו בזה ובזה.

חייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון — שלא חלקו לא בזה ולא בזה.

ושואלים: פשיטא [פשוט] הדבר, ומה החידוש שבדברי ר' ירמיה? ומשיבים: במקרה שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספים איצטריכא ליה [הוצרך לו לומר] שפטורים בזה ובזה, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: כיון שחלקו בבהמה — גלו דעתייהו דלמיפלג קיימי [גילו דעתם שלחלוק גם בכספים הם עומדים], ואם כן ליחייבו [שיהיו חייבים] בקלבון, על כן קא משמע לן [משמיע לנו], שכל עוד לא חלקו בכספים — אינם חייבים בקלבון.

אמר רב ענן: לא שנו, שאם חלקו וחזרו ונשתתפו פטורים, כדין שותפים רגילים, אלא במקרה שחלקו מתחילה גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים, כלומר, שלא חילקו את התיישים בשווה ואת הגדיים בשווה, אלא חילקו באופן כללי את הבהמות לפי שוויין. והרי זה כאילו קנו זה מזה, וכשהם חוזרים ומשתתפים — הרי זה כשני זרים שנשתתפו ביניהם.

אבל אם חלקו מתחילה גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים — אומר אני כי "יש ברירה", כלומר, אנו מניחים שזה, כל אחד מהם, נתברר חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך, ואם חזרו ונשתתפו — נחשב הדבר כאילו לא חלקו מעולם, וחייבים במעשר.

ורב נחמן אמר: אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים — אין אומרים כי זה הוא חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך, ובכל מקרה כשחזרו ונשתתפו — דינם כשותפים רגילים, הפטורים ממעשר בהמה.

וכן נחלקו אמוראים אחרים בשאלה זו, שר' אלעזר אמר: לא שנו שאם נשתתפו — פטורים כדין שותפים, אלא רק במקרה שחלקו מתחילה תשעה גדולים כנגד עשרה קטנים, או עשרה כנגד תשעה, מפני שעל ידי השומא של תשעה גדולים כנגד עשרה קטנים, נחשב הדבר כאילו קנו זה מזה.

אבל חלקו תשעה כנגד תשעה ועשרה כנגד עשרה — אומר אני: זה הוא חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך, וכשחזרו ונשתתפו — נחשב הדבר כאילו לא חלקו מעולם, והם חייבים במעשר בהמה.

ור' יוחנן אמר: אפילו חלקו תשעה כנגד תשעה, ועשרה כנגד עשרה, אין אומר אני: זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך, ובכל מקרה פטורים ממעשר בהמה.