סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְגוֹאֲלִין לְעוֹלָם אֵימָא בְּמִצְוַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה נָמֵי לָא לִיחַיְּיבוּ קָמַשְׁמַע לַן נְהִי דְּלֵיתַנְהוּ בְּהַשְׁמָטַת קַרְקַע בְּהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בְּשִׁילּוּחַ עֲבָדִים מִיהָא אִיתַנְהוּ
הַכֹּל חַיָּיבִים בְּמִקְרָא מְגִילָּה כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא לִיבַטֵּיל עֲבוֹדָתָם וְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָן וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָן מְבַטְּלִין עֲבוֹדָתָם וּבָאִין לִשְׁמוֹעַ מִקְרָא מְגִילָּה
הַכֹּל חַיָּיבִין בְּזִימּוּן כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּקָאָכְלִי קׇדָשִׁים סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא כַּפָּרָה הִיא
קָא מַשְׁמַע לַן וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא אִיתַנְהוּ
הַכֹּל מִצְטָרְפִין לְזִימּוּן כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּקָאָכְלִי כֹּהֲנִים תְּרוּמָה אוֹ קׇדָשִׁים וְזָר קָאָכֵיל חוּלִּין
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאִי בָּעֵי זָר לְמֵיכַל בַּהֲדֵי כֹּהֵן לָא מָצֵי אָכֵיל אֵימָא לָא לִיצְטָרֵף קָא מַשְׁמַע לַן נְהִי דְּזָר בַּהֲדֵי כֹּהֵן לָא מָצֵי אָכֵיל כֹּהֵן בַּהֲדֵי זָר מָצֵי אָכֵיל
הַכֹּל מַעֲרִיכִין כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים פְּשִׁיטָא אָמַר רָבָא לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְבֶן בּוּכְרִי דִּתְנַן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הֵעִיד בֶּן בּוּכְרִי בְּיַבְנֶה כׇּל כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא
אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לֹא כֵּן אֶלָּא כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁין מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן וְכׇל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל
הוֹאִיל וְעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ הֵם הֵיאַךְ הֵם נֶאֱכָלִין
וּלְבֶן בּוּכְרִי נָמֵי כֵּיוָן דִּלְכַתְּחִילָּה לָא מִיחַיְּיבִי לְאֵיתוֹיֵי כִּי מַיְיתֵי נָמֵי חוֹטֵא הוּא דְּקָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה דְּמַיְיתֵי לְהוּ וּמָסַר לַצִּבּוּר
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב וְכׇל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כׇּל דְּאִיתֵיהּ בִּשְׁקָלִים אִיתֵיהּ בַּעֲרָכִין וְהָנֵי כֹּהֲנִים הוֹאִיל וְלֵיתַנְהוּ בִּשְׁקָלִים לֵיתַנְהוּ בַּעֲרָכִין קָא מַשְׁמַע לַן
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הַאי וְכׇל עֶרְכְּךָ לְכׇל עֲרָכִין שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ לֹא יְהוּ פְּחוּתִין מִסֶּלַע הוּא דַּאֲתָא
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כׇּל דְּאִיתֵיהּ בְּפִדְיוֹן הַבֵּן אִיתֵיהּ בַּעֲרָכִין וְהָנֵי כֹּהֲנִים הוֹאִיל וְלֵיתַנְהוּ בְּפִדְיוֹן הַבֵּן לֵיתַנְהוּ בַּעֲרָכִין קָא מַשְׁמַע לַן
אֲמַר לֵיהּ רָבָא אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אֵיל אָשָׁם דִּכְתִיב וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ הָכִי נָמֵי דְּכׇל דְּאִיתֵיהּ בַּעֲרָכִין אִיתֵיהּ בְּאֵיל הָאָשָׁם טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס דְּלֵיתַנְהוּ בַּעֲרָכִין לֵיתַנְהוּ בְּאֵיל הָאָשָׁם
אֶלָּא אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְלֹא כֹּהֵן לִפְנֵי כֹּהֵן קָא מַשְׁמַע לַן
נֶעֱרָכִין לְאֵתוֹיֵי מְנֻוּוֹל וּמוּכֵּה שְׁחִין מְנָא הָנֵי מִילֵּי
דְּתָנוּ רַבָּנַן בְּעֶרְכְּךָ לְהָבִיא עֵרֶךְ סָתוּם דָּבָר אַחֵר בְּעֶרְכְּךָ עֵרֶךְ כּוּלּוֹ הוּא נוֹתֵן וְלֹא עֵרֶךְ אֵבָרִים
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַף דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר נְפָשׁוֹת נְפָשׁוֹת וְלֹא הַמֵּת
אוֹצִיא אֶת הַמֵּת וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַגּוֹסֵס תַּלְמוּד לוֹמַר וְהֶעֱמִיד וְהֶעֱרִיךְ כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהַעֲמָדָה יֶשְׁנוֹ בְּהַעֲרָכָה וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בְּהַעֲמָדָה אֵינוֹ בְּהַעֲרָכָה
דָּבָר אַחֵר נְפָשֹׁת אֵין לִי אֶלָּא אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶחָד אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ מֵאָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר נְפָשֹׁת דָּבָר אַחֵר נְפָשֹׁת

רש"י

נהי דליתנהו בהשמטת קרקעות. כלומר בכל דין השמטת קרקעות דהא תנן מוכרין לעולם: והך אכילת קדשים משום כפרה הוא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין והבעלים מתכפרין (יומא סח:) אימא לא תיבעי זימון קמ''ל כו': מצטרפין כו'. אי אכיל חד כהן וחד לוי וחד ישראל כהן בהדי זר מצי למיכל מן החולין הלכך מצטרפין: לא נצרכא אלא לבן בוכרי. בסיפא דמילתא מפרש הא דרבא: ששוקל. שקלים באחד באדר: אינו חוטא. כדמפרש לקמן דלא הוו חולין בעזרה אע''ג דלכתחילה לא מיחייב דכתיב (שמו' לח) לכל העובר על הפקודים ושבט לוי לא נפקד: חוטא. מפרש במס' שקלים (דף ג.) דכתיב זה יתנו זה בגימטריא י''ב שבטים דהיינו נמי שבט לוי דכל העובר מפרש כל העובר בים סוף: אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן. להנאתן ושלא כדין: שלנו הוא. שהרי מתרומת הלשכה הן באין ואם אנו שוקלין ללשכה נמצאת מנחת העומר ושתי הלחם ולחם הפנים משלנו והיאך נאכלין הכתיב לא תאכל ולדידן לית לן הך דרשא דהאי כליל תהיה במנחת כהן גרידתא כתיב אבל במנחת צבור זיל בתר רובא. דמסר להו לצבור וכו'. והלכך לבן בוכרי דפטר להו לכהנים משקלים איצטריך מתני' למתני דכהן שהעריך עצמו או את אחר נותן את הערך כישראל דסד''א כו' קמ''ל דלא גמירי: לא יהו פחותין מסלע. דעני בערכין נידון בהשג יד דכתיב (ויקרא כז) על פי אשר תשיג יד הנודר וגו' ופחות מסלע לא יתן לעולם כדאמר בפ' שני (לקמן ז:) אין בערכין פחות מסלע ומייתי טעמא מהאי קרא וכיון דלהכי אתא לא הוה ס''ד למדרש לדרשא אחריתי למפטר כהנים מערכין ומתני' לא איצטריך: כהנים נפטרו מפדיון הבן בפ''ק דבכורות (ד.) מק''ו אם פטרו את של ישראל במדבר ק''ו את של עצמן: ה''נ דליתנהו באיל אשם. והא ישראל נינהו אלא ודאי הכי לא דרשי' ואכתי מתני' למה לי למיתני כהנים ולוים וישראלים: והעמידו לפני הכהן. עני שהעריך את עצמו או את אחר: ולא כהן לפני כהן. הלכך כהן ליתיה בערכין דאי עני הוא לא קרינא ביה והעמידו לפני הכהן קמ''ל מתני': נערכין לאתויי כו'. כלומר אמר מר לעיל הכל נערכין לאתויי מנוול ומוכה שחין: ערך סתום. לקמן מפרש וכולה ברייתא מפרש לקמן: ערך אבריו. אמר ערך ידי עלי לא אמר כלום דאין ערך לאיברים אבל אם אמר דמי ידי עלי נותן דמי ידו: שהנשמה תלויה בו. שאם אמר ערך ראשי או ערך כבידי: ת''ל נפשות. בנפש תלה רחמנא ואם העריך דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו: ולא את המת. שאם אמר ערך מת זה עלי לא אמר כלום: והעמיד והעריך. גבי עני שהעריך כתיב: ד''א נפשות. למה נאמר שאם לא נאמר נפשות אלא נפש הייתי אומר אין לי אלא אחד שהעריך אחד כדכתיב (ויקרא כז) איש כי יפליא [נדר] בערכך נפשות דהיינו אחד שהעריך אחד: דבר אחר נפשות. למה נאמר שאם אמר נפש הייתי אומר

תוספות

ומהו גואלין לעולם לפי שנאמר בישראל המוכר שדה אחוזה (ויקרא כה) במספר שני תבואות ימכר לך שאינו מותר לגאול בפחות משתי שנים אבל לוים גואלין מיד לפי שנאמר [בישראל. המוכר בית בבתי ערי חומה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה נחלט אבל בלוים נגאל לעולם שנאמר] גאולת עולם תהיה ללוים לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה ואם לא יגאל את השדה [בעלים] ומכר [גזבר] את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד אלא מתחלקת לכהנים ביובל והלוים גואלין לעולם והא דאמר הכא ליתנהו במצות יובל קאי אמקדיש שדה אחוזה ולא גאלה ומכרה גזבר שאין היובל מפקיע מיד המקדיש אם לוי הוא כדרך שמפקיע מיד ישראל . עכ"ל רש"י: וגואלין לעולם. אם מכרו שדה גואלין אותו מיד וישראל אינו מותר לגאול פחות מב' שנים דכתיב (שם) במספר שני תבואות וגו' נהי דליתנהו בהשמטת קרקע כלומר בכל דין משפט השמטת קרקע דהא תנן ומוכרין לעולם ל''ה ובר''ה (דף כט.) לא גריס רש''י נהי דליתנהו בהשמטת קרקע משום דמשמע שאין חוזרת לכהנים ביובל והא ליתא ומיהו הכא פי' יפה וקצת קשה מה שייכי השמטת קרקע גבי יובל דהא תניא בספרי בשנת היובל הזאת זאת מוציאה עבדים (כנענים) ואין השביעית מוציאה עבדים (כנענים) ק''ו ליובל שמשמט ומה אם השביעית שאינו מוציא עבדים משמטת יובל שמוציא עבדים אינו דין שמשמט ת''ל וזה דבר השמטה שמטה משמטת ואין יובל משמט אלמא אין יובל משמט כספים ומיהו י''ל מקצת שייך השמטת כספים גבי יובל דאין שביעית נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג: והך דאכילת קדשים משום כפרה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם וגו' מלמד שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים אימא לא תיבעי זימון כו' מצטרפין אי אכלו חד כהן וחד לוי וחד ישראל כהן בהדי זר מצי אכיל מן החולין הלכך מצטרפין ל''ה. ומכאן נראה דג' בני אדם המודרים הנאה זה מזה אינן מצטרפין כיון דאין אחד מהן יכול לאכול עם חבירו ומיהו נראה דג' בני אדם המודרין אינה ראיה ברורה דשאני תרומה שאין לה היתר לזר אפי' בשאלה מה שאין במודר הנאה ובברכות (ד' מה. ד''ה אכל) הארכתי: כל כהן. שאינו שוקל חוטא. דדריש זה יתנו י''ב שבטים בגימטריא ז''ה וה''נ מצי למימר כל לוי שאינו שוקל אלא משום דלא מצי למימר משום שדורשין מקרא זה לעצמן: ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך אברים. דס''ד לרבויי משום דאדם יודע דאין ערך לאברים וגמר ואמר לשם כל האברים כולם קמשמע לן ועוד י''ל דסד''א הואיל [ואיתנהו] אברים (ישנו) בדמים (באברים) איתנהו [נמי] בערכין: נפשות ולא המת. ואף על גב דאסור בהנאה מן התורה ואינו בדמים סד''א דאיתיה בערכין הואיל ואתרבי מנוול ומוכה שחין דליתיה בדמים: ולא אוציא את הגוסס ת''ל והעמיד והעריך. וא''ת והא פ''ב דחולין (דף ל.) שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת דהויא בכלל העמדה והערכה וי''ל דבהמה אית בה חיותא טפי ויכולה לעמוד והא דנקט מפרכסת משום דלא הויא נבילה נקט לה וצריך עיון דפשטיה דקרא דהעמיד והעריך גבי נודר דכתיב בההוא קרא ע''פ אשר תשיג יד הנודר יעריכנו וגוסס הוא נודר ומעריך כדתנן במס' שמחות ומנא לן לומר מוהעמיד ע''פ [דכתיב] בההוא קרא גבי מעריך לומר שלא יהא נערך: אחד שהעריך מאה מנין. כגון שאמר ערך פלוני ופלוני ופלוני עלי דהזכיר ערך בלשון יחיד דס''ד לא הוי ערך קמ''ל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר