|
טקסט הדף מנוקד
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי בְּעִיבּוּר שָׁנָה דְּתַנְיָא כַּמָּה עִיבּוּר שָׁנָה שְׁלֹשִׁים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חוֹדֶשׁ
מֵיתִיבִי אִין עֲצֶרֶת חָלָה אֶלָּא בְּיוֹם הָנֵף וְאֵין רֹאשׁ הַשָּׁנָה חָלָה אֶלָּא אוֹ בְּיוֹם הָנֵף אוֹ לְאוֹר עִיבּוּרוֹ בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא דִּשְׁמוֹנָה חֲסֵירִין עָבְדִינַן מֵעוּבָּרִין לָא עָבְדִינַן מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שְׁנֵיהֶן חָסֵר בְּיוֹם הָנֵף אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר לְאוֹר עִיבּוּרוֹ אֶלָּא לְרַב הוּנָא דְּאָמַר עָבְדִינַן מְעוּבָּרִין הָא זִימְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לְאוֹר אוֹר עִיבּוּרוֹ אָמַר לְךָ רַב הוּנָא וּלְעוּלָּא מִי נִיחָא שְׁמוֹנָה הוּא דְּלָא עָבְדִינַן הָא שִׁבְעָה עָבְדִינַן שִׁבְעָה זִימְנִין דְּלָא עָבְדִינַן בְּסִיתְוָא וְעָבְדִינַן בְּקַיְיטָא וְהָא הֲוָה לְאוֹר אוֹר עִיבּוּרוֹ אֶלָּא הָא מַנִּי אֲחֵרִים הִיא דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים אֵין בֵּין עֲצֶרֶת לַעֲצֶרֶת וְאֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא אַרְבָּעָה יָמִים בִּלְבַד וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת חֲמִשָּׁה סוֹף סוֹף לַאֲחֵרִים בְּיוֹם הָנֵף לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת וְעִיבּוּר שָׁנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם דַּל יַרְחָא לְבַהֲדֵי יַרְחָא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לָהּ בְּיוֹם הָנֵף אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא אֲחֵרִים מִנְיָנָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא בָּעֵינַן מִצְוָה לְקַדֵּשׁ עַל פִּי הָרְאָיָה מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא וְהָאִיכָּא יוֹמָא דְּשָׁעֵי וְיוֹמָא דִּתְלָתִין שְׁנֵי כֵּיוָן דְּלֵיתֵיהּ בְּכֹל שַׁתָּא לָא קָא חָשֵׁיב וְאַף שְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּרַב הוּנָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין שְׁנַת לְבָנָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם יוֹם וְלֹא יְתֵירָה עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה יוֹם הָא כֵּיצַד שְׁנֵיהֶם מְלֵאִין שִׁשָּׁה שְׁנֵיהֶם חֲסֵירִין שְׁנַיִם אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר אַרְבָּעָה מֵיתִיבִי הֲרֵינִי נָזִיר כִּימוֹת הַחַמָּה מוֹנֶה נְזִירוּת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יָמִים כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה כִּימוֹת הַלְּבָנָה מוֹנֶה נְזִירוּת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה יָמִים כְּמִנְיַן יְמוֹת הַלְּבָנָה וְאִם אִיתָא זִימְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שִׁשָּׁה בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וְרוֹב שְׁנַיִם וְאַף רַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַב הוּנָא דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רַבִּי (כְּרַב הוּנָא) תִּשְׁעָה חֲסֵירִים וְנִרְאָה חוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ וְהָיָה רַבִּי תָּמֵיהַּ וְאוֹמֵר עָשִׂינוּ תִּשְׁעָה חֲסֵירִין וְנִרְאֶה חוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי שֶׁמָּא שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת הָיְתָה רש"י
במאי קמיפלגי. רב הונא דמוקי למתני' בתרתי מילי. סבר לה כרשב''ג דזימנין כ''ט וזימנין שלשים והכי מיפרשא מתני' אין פוחתין מד' חדשים מעוברין דלא עבדינן טפי מח' חסירין הא ח' חסירין עבדינן ולא משכחת לה אלא במעוברת ועיבורה ל' וכדעולא ולא נראה לעבר יותר על שמונה הא שמונה מליאין עבדינן ובמעוברת ועיבורה כ''ט וכדלעיל והיינו כרבן שמעון ועולא סבר לה כת''ק דלעולם שלשים הלכך לא. מיתוקמא מתני' אלא בחד טעמא ולא נראה לחסר יותר מח' קתני הא ח' עבדין ובמעוברת ועיבורה שלשים אבל לעבר אפילו ח' מליאין נמי לא עבדינן דקדים סיהרא שני יומי דמעוברת ועיבורה כ''ט ליכא לאוקומיה כרב הונא דאין עיבור שנה בציר משלשים: אלא ביום הנף. באותו יום שאירע בו ט''ז בניסן לפי שבט''ז בניסן אנו מתחילין למנות חמשים ויום חמשים איקלע ביום ראשון להתחלת המנין דיום מ''ט הוי סוף שבת שביעית וביום חמשים מתחיל השבוע: ואין ר''ה כו' או לאור עיבורו. לאור עיבורו של ניסן ביום שאירע בו ל''א של ניסן כגון אם ניסן בא' בשבת הוי אור עיבורו שלישי בשבת להכי קרי ליה אור עיבורו שהוא לילה שבו מתעבר החדש שכשעושים ר''ח יום ל''א הוי חדש שעבר מעובר: שניהם חסירין. כסליו וסיון וכיון דהוו להו ד' חסירין בסתווא וד' חסירים בקייטא הוי ר''ה ביום הנף דהא האידנא עבדינן לעולם חדשי ימות החמה כסדרן ויש לנו סימן קבוע א''ת ב''ש ג''ר לשלישי של פסח הוי ר''ה דהיינו לאור עיבורו וכי עבד חד חסר טפי מקדמת ליה לר''ה חד יומא דהיינו ליום הנף אלא לרב הונא דאמר מעוברין נמי עבדינן הא כיון דעבדינן בימות החמה ד' מליאין מאחרת לר''ה חד יומא דה''ל לאור אור עיבורו של ניסן ליום רביעי של פסח: הא שבעה עבדינן. אפילו לעולא דהא דלא עבדינן שמנה מליאין משום דקדים אתי סיהרא תרי יומי אבל שבעה דלא קדים אלא חד יומא עבדינן והא זימנין [דלא] עבדינן בסתווא ועבדינא לחדשי החורף כסדרן ומעברינא ליה בקייטא ועבדינן ד' מלאים וה''ל נמי לאור אור עיבורו: אלא. הא דקתני לעולם לאור עיבורו ולא יותר אחרים הוא דלית להו מליאין וחסירין דלדידהו כל החדשים [כולהו] כסדרן: אלא ארבעה ימים. אם אירע ר''ה ביום ראשון יבא לשנה הבאה ליום חמישי דהיינו כולהו כסדרן: ביום הנף לא משכחת לה. דהא בכסדרן מקלע לאור עיבורו: דל ירחא. דקייטא ועביד ליה חסר לבהדי ירחא דעיבור דעבדת ליה מלא דכי היכי דעבדינן שבט ואדר הראשון מליאין ביחד עבדינן נמי ניסן ואייר חסירין יחד דהא אמרינן אם היתה שנה מעוברת חמשה וכיון דעיבור שנה שלשים אי לא עבדינן תרי חסירין בהדי הדדי הוו להו שיתא בין ראש השנה לר''ה דהא כי מוספת חד חדש מלא על ירחי שתא מאחרת ליה לר''ה תרי יומי הילכך הוו להו בקייטא ארבע חסירין ומיקלע ביום הנף: אחרים מנינא אתא לאשמועינן. בתמיה כיון דכסדרן אית להו פשיטא דאין בין זה לזה אלא ארבעה והכי איבעי להו למימר אין מעברין את החדש לצורך וממילא ידענא דאין בין זה לזה אלא ארבעה: [הא קמשמע לן]. אי הוה אמרי אין מעברין את החדש לצורך הוה אמינא ה''מ בחדש שנראה בזמנו אבל היכא דלא אתו סהדי ביום שלשים ע''כ תעברהו משום דמצוה לקדש על פי עדים: קמ''ל כו'. דהכי משמע דהאי סימנא נקוט בידך ארבעה ימים בין זה לזה ואפילו לא נראית הלבנה: והאיכא יומא דשעי. כלומר נהי נמי דבתר מולדות הלבנה אזלי אחרים מיהו זימנין דאיכא חמשה ימים בשנה פשוטה בין פסח לפסח דהא איכא יומא דשעי דלשלש שנים טפי חד יומא טופיינא דבין מולד זה למולד שנה הבאה איכא ארבעה ימים ושמונה שעות ותתע''ו חלקים צא לשלש שנים לכל שנה שמונה שעות תמצא יום אחד: ויומא דתלתין שנין. שהרי מן התתע''ו צא תתס''ד מכל תתע''ו תמצא יום לשלשים שנה שהרי תתר''ף חלקים בשעה חשוב חמשה תתס''ד ארבע שעות הרי לשלשים תתס''ד כ''ד שעות שהן יום אחד: ואף שמואל סבר להא דרב הונא. דשמונה מליאין נמי עבדינן: שניהם מליאים. שניהם מן החסירין (שנים) כגון מרחשוון ואייר אם תעשה מליאים נמצא שנה עודפת שני ימים על כסדרן והרי היא שנ''ו: שניהם חסירין. שנים מן המליאין כגון כסליו וסיון אם תעשה חסירין נמצאת שנה חסירה שני ימים מכסדרן והרי היא שנ''ב וכסדרן שנ''ד אלמא עבדינן תמניא מליאין: הריני נזיר כימות החמה. (או) שאמר כמנין ימות החמה מונה נזירות שס''ה: ואף רבי סבר לה כרב הונא. דאמר עבדינן שמונה מליאים: ונראה חדש. לבנה תשרי בזמנו ביום קביעות ראש השנה: והיה רבי תמה. לפי שהיה לאחר הלבנה שלשה ימים שהרי הקדימו הקביעות שלשה ימים:
תוספות
שני חסירים ליום הנף. ט''ז בניסן אחד מלא ואחד חסר לאור עיבורו פי' ליל שאחר עיבורו (דעיבורו) דהיינו ליום ל''א דיום ל''א בניסן הוא באותו יום שאירע בו י''ז בניסן שהוא יום ג' לפסח: סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה כו'. כגון שהיתה שנה מעוברת ועיבורה שלשים וכיון דעשינו עיבור שנה משלשים יום יש לנו לחסר חדש אחד מהשלימים של הקיץ לכך אשכחן ביום הנף: מעשה ועשה רבי ט' חסרים : ונראה חדש בזמנו. מולד תשרי ביום קביעות השנה והיה רבי תמיה היאך עשינו ט' חסרים ונראה חדש בזמנו פי' רבי סבור דקיבוע ומולד דאשתקד היה ביום ז' ועשה ט' חסרים והוקבע שנה ביום א' ועל כן היה תמיה לפי מה שסבור דאשתקד הקיבוע והמולד ביום ז' א''כ השנה לא היה בדין עד יום ד' דלא תראה הלבנה ג' ימים אחר הקיבוע אמר לפניו ר''ש בנו שמא שנה מעוברת היתה ועיבור שנה שלשים ואשתקד עשינו שניהם מלאים דל תלתא בהדי תלתא וקם ליה אדוכתיה פי' שנה מעוברת היתה שנה זו שעשינו הט' חסרים ודאי אשתקד היה הקיבוע ביום ז' וע''י שעשינו שנה זו מעוברת ועיבור שנה שלשים היה בדין שיתאחר השנה הקיבוע משל אשתקד ו' ימים ויקבע ביום ד' וע''י שעשה רבי שלש חסרים הוקבע השנה ביום א' ואשתקד עשינו שניהם מלאים וקדים המולד לקיבוע דאשתקד שני ימים ואירע המולד דאשתקד ליום ג' וכי שדית ה' כ''א תקפ''ט דהוי המולד השתא ביום ראשון ולכך נראה עתה ביום הקיבוע ולכאורה אשתקד קדים המולד
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|