|
טקסט הדף מנוקד
וְרַב עָנָן בָּרָיְיתָא לָא שְׁמִיעָא לֵיהּ וְדִשְׁמוּאֵל מִמַּאי דְּאֵינָהּ מְכוּרָה וּמָעוֹת חוֹזְרִין דִּלְמָא אֵינָהּ מְכוּרָה וּמָעוֹת מַתָּנָה מִידֵּי דְּהָוֵה אַמְּקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ דְּאִיתְּמַר הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ רַב אָמַר מָעוֹת חוֹזְרִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר מָעוֹת מַתָּנָה
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף מַאי חָזֵית דְּקָנְסִינַן לֵיהּ לְלוֹקֵחַ נִקְנְסֵיהּ לְמוֹכֵר אֲמַר לֵיהּ לָאו עַכְבְּרָא גַּנָּב אֶלָּא חוֹרָא גַּנָּב אִי לָאו עַכְבְּרָא חוֹרָא מְנָא לֵיהּ מִסְתַּבְּרָא הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא קָנְסִינַן הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן כּוּ' הַשְׁתָּא הוֹבִירָהּ עוֹלָה לוֹ נָרָהּ מִיבַּעְיָא נָרָהּ אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אָמְרִינַן לֵיהּ הַב לֵיהּ דְּמֵיהּ וְלִיסַּק קָא מַשְׁמַע לַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְכָרָהּ לוֹ כּוּ' תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאִם מְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַנַּח לְפָנַי כְּדֶרֶךְ שֶׁהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ תַּלְמוּד לוֹמַר בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְּבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ פְּעָמִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים מַתְנִי' מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָנֶה וּמָכַר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר מָכַר לוֹ מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָנֶה אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָאַחֲרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעוֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ לֹא יִמְכּוֹר בְּרָחוֹק וְיִגְאַל בְּקָרוֹב בְּרָעָה וְיִגְאַל בְּיָפָה וְלֹא יִלְוֶה וְיִגְאַל וְלֹא יִגְאַל לַחֲצָאִין וּבַהֶקְדֵּשׁ מוּתָּר בְּכוּלָּן זֶה חוֹמֶר בַּהֶדְיוֹט מִבַּהֶקְדֵּשׁ גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָנֶה וּמְכָרָהּ רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם מִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר [לָאִישׁ] אֲשֶׁר מָכַר לוֹ מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָנֶה מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא עִם הַשֵּׁנִי תַּלְמוּד לוֹמַר לָאִישׁ [לָאִישׁ] אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מְכָרָהּ לוֹ בְּמָנֶה וְהִשְׁבִּיחָהּ וְעָמְדָה עַל מָאתַיִם מִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא בְּמָנֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיב אֶת הָעוֹדֵף הָעוֹדֵף שֶׁבְּיָדוֹ מְכָרָהּ לוֹ בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיפָה וְעָמְדָה עַל מָנֶה מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא בְּמָנֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיב אֶת הָעוֹדֵף הָעוֹדֵף שֶׁבַּקַּרְקַע מַאי בֵּינַיְיהוּ דְּאִיַּיקַּר וְזָל וְאִיַּיקַּר וּמִמַּאי דִּלְקוּלָּא דִּלְמָא לְחוּמְרָא לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּגָמַר גְּאוּלָּה גְּאוּלָּה מֵעֶבֶד עִבְרִי וְהָתָם מְנָלַן דְּתַנְיָא נִמְכַּר בְּמָנֶה וְהִשְׁבִּיחַ וְעָמַד עַל מָאתַיִם מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא מִמָּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ נִמְכַּר בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיף וְעָמַד עַל מָנֶה מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא מִמָּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר כְּפִי שָׁנָיו וְאֵין לִי אֶלָּא עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְגוֹי שֶׁנִּגְאָל וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה נִמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂכִיר שָׂכִיר לִגְזֵירָה שָׁוָה אָמַר אַבָּיֵי רש"יורב ענן. דהוה מספקא ליה בהי הדרי ובהי לא הדרי הך ברייתא דצריך גט שיחרור לא הוה שמיעא ליה ומהא דאמר שמואל אינה מכורה לא הוה מצי למשמע מידי דממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דלמא מעות שנתן לוקח למוכר מתנה הן ביד מוכר ואיכא בין רב לשמואל הך דפרישית לעיל: ומעות חוזרין דאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם פקדון ולשמואל גמר ונתן לשם מתנה: דקנסת ללוקח. גבי מוכר עבדו בחוצה לארץ דאמרי' לא הדרי זביני ויוצא עבד לחירות ומפסיד לוקח: ליקנסיה למוכר. שיהו מעות חוזרין ויוציאו מוכר לחירות: לאו עכברא גנב. עכבר הגונב ומניח בחוץ אם לא היה לו חור להניח בו לא היה גונב הלכך חורא גנבא וקא גניב ליה ה''נ אם לא היה מוצא לוקח לא היה מוכרו: חורא מנא ליה. החור מאין לו הגניבה: דאיתא לאיסורא. דהיינו לוקח שהעבד אצלו: [הב ליה דמיה. פי' דמי הניר קמ''ל]: שלא יאמר. מוכר הבא לפדותה לסוף שתי שנים הנח לפני מליאה פירות כדרך שהנחתי לפניך כשמכרתי לך: במספר שני תבואות. משמע כל תבואות שבשתי שנים מדהוה ליה למיכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוי משמע שתי תבואות: מתני' אינו מחשב. המוכר כשבא לגאלה אלא עם הראשון ומחשב כמה שנים היו משמכרה לו עד שנת היובל ומחשב כמה מגיע מן המנה לכל שנה ולפי אותו חשבון ינכה לו לוקח לכל שנה ושנה שאכלה והמותר יחזיר לו: [לאיש] אשר מכר לו. והשיב את העודף לאיש וגו' בגואל שדה ממכרו כתיב: לאיש אשר בתוכה. ובגמ' פריך מנלן דדרשינן לקולא לידרוש לחומרא: לא ימכור שדה רחוקה. שיש לו כדי לגאול זו שהיא קרובה לו בגמרא מפרש מנלן: ולא ילוה. מעות כדי לגאלה: מותר בכולן. המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת או ללות כדי לגאלה וגואל לחצאין אם אינו מספיק לגאול את כולה יגאל חציה ולכשיוכל יגאלנה כולה: גמ' והשביחה. מאליה: העודף שבידו. הנשאר בידו מן הדמים שקיבל לאחר שינכה לו הלוקח חשבון המגיע לכל שנה שאכלה: הכסיפה. נתקלקלה ופחתו דמיה: שבקרקע. עודף שהקרקע שוה יותר על מה שמגיע לחשבון שמנכה לו הלוקח לשנים שאכלה דהאי עודף איכא למדרש להכי ולהכי: מאי בינייהו. בין רבי לר' דוסתאי מ''מ בין למר בין למר לקולא אזלינן: כגון דאייקר וזל ואייקר. שמכרה לו במאתים ומכרה ראשון לשני במנה ונתייקרה ביד השני ועמדה על מאתים לרבי דאמר לאיש אשר בתוכה לא יהיב אלא מנה כמה דיהיב בה שני לר' דוסתאי יהיב מאתים דאי אמרת עודף שבידו הא מאתן שקיל מקמא ואי אמרת עודף שבקרקע הא מאתן שויא: גאולה גאולה. כתיב הכא (ויקרא כה) ומצא כדי גאולתו וכתיב בעבד עברי (שם) גאולה תהיה לו: אלא ממנה. כשבא לפדות עצמו מחשב כמה שנים משעה שנמכר (עד שנת היובל) ומחשב כמה מגיע מאותו מנה לכל שנה ושנה ואם עברו שתים או שלש שנים ינכה לו אדוניו לפי חשבון המגיע לכל שנה כדכתיב כימי שכיר יהיה עמו: כפי שניו. משמע כפי שנים שעמד בהן כלומר לפי מה שהוא שוה באותה שעה: אין לי וכו'. דהאי קרא בנמכר לעובד כוכבים כתיב כדכתיב (שם) וכי תשיג יד גר ותושב וכו': שכיר שכיר. כתיב הכא (שם) כימי שכיר יהיה עמו וכתיב בנמכר לישראל (דברים טו) כי משנה שכר שכיר עבדך וגו': תוספותאבודין מאי [איכא] בין רב לשמואל איכא בינייהו אי שמיט לוקח וקצץ אילנות שהיו בה לרב דאמר מכורה [היא] שדה הדרא בעינא ואילנות דקץ קץ לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה הדרי אילנות ואע''ג דלוקח לא שקיל זוזי אי נמי כגון שמכר עמה מטלטלין והחזיק הלוקח בקרקעות ולא משך המטלטלין דקיימא לן נכסים שאין להן אחריות נקנים עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואין צריך משיכה לרב דאמר מכורה [ויוצאה] שדה הדרא ומטלטלי מיקנו לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה לא מיקנו מטלטלי דחזקה דקרקע לא הוי חזקה עכ''ל רש''י ולפי האי שפרש''י דאמר במכור חוזר לבעליו מיד מ''מ מיקנו מטלטלין בהדייהו מקשין העולם מההיא דפ''ק דב''מ (דף יא.) מעשה בר''ג וזקנים שהיו באים בספינה אמר מעשר שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו (ואיכא בתוספתא) [ותני בסיפא] דנתקבלו שכר זה מזה וליתבי ההוא אתרא במתנה ע''מ להחזיר (או) וליקני לו בחליפין דסודר אי נמי לישייליה ההוא אתרא ויקנה ליה בקנין סודר וי''ל דכל דבר החוזר לבעלים כגון מתנה ע''מ להחזיר א''נ שאלה או שכירות בכולם לא מיקנו בחליפין משום דהוה כמו טובת הנאה דאמרינן (שם:) דאינה ממונא לקנות בחליפין ומש''ה הוצרך שיתקבלו מעות זה מזה: דלמא אינה מכורה ומעות מתנה מידי דהוה אמקדש אחותו. ומיהו לפי האמת שהוכחנו דמעות חוזרים אמרי' דלא דמי למקדש אחותו לפי שאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם מתנה אבל במוכר שדהו בשנת היובל אין העולם בקיאין בכך ולא גמר לשום מתנה: לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב. ה''ה איפכא דלא אלא אורחא דמילתא נקט: איכא בינייהו דאייקר וזל ואייקר. ה''ה דהוה מצי למימר דאייקר וזל בלוקח אחד בלבד דאילו לרבי דלא דריש העודף בין לאיש אשר מכר בין לאיש אשר בתוכה צריך לגואלה כפי המכר דהיינו ביוקר ולרבי דוסתאי ברבי יהודה אזלינן בתר העלוי שבקרקע ונגאלת כפי העלוי אלא לפי דאיירי במתניתין בשני מוכרין ניחא ליה למינקט נמי איכא בינייהו בשני מוכרין: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|