סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הָנִיחָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי שְׁנַת חֲמִשִּׁים אֵינָהּ מִן הַמִּנְיָן אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שְׁנַת חֲמִשִּׁים עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן לְמָה לִי בִּשְׁמִיטִּין סַגִּיא הָא וַדַּאי דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה
וְלֹא מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְהָכְתִיב מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ
וְהָוֵינַן בְּהוּ מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים וְהָכְתִיב וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שֵׁשׁ לַנִּמְכָּר וְשֶׁבַע לַנִּרְצָע
הָהוּא בְּתוֹכָחָה כְּתִיב וְקָאָמַר נָבִיא הֲשִׁלַּחְתֶּם וְהָכְתִיב וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יִרְמְיָה הֶחְזִירָן וְיֹאשִׁיָּה בֶּן אָמוֹן מָלַךְ עֲלֵיהֶן וּמְנָא לַן דַּהֲדוּר דִּכְתִיב כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב אֶפְשָׁר יוֹבֵל בָּטֵל וְנָבִיא מִתְנַבֵּא עָלָיו שֶׁיִּבְטַל אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחְזִירָן יִרְמְיָה
וּמְנָלַן דְּיֹאשִׁיָּה מָלַךְ עֲלֵיהֶן דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים עַל הַמִּזְבֵּחַ בֵּית אֵל
וְכִי מָה טִיבוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ בְּבֵית אֵל אֶלָּא כְּשֶׁהֶחְזִירָן יִרְמְיָהוּ יֹאשִׁיָּהוּ מָלַךְ עֲלֵיהֶם רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא גַּם יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי
מַתְנִי' בָּתֵּי הַחֲצֵרִים נוֹתְנִין לָהֶם כֹּחַ יָפֶה שֶׁבְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְכֹחַ יָפֶה שֶׁבַּשָּׂדוֹת וְנִגְאָלִין מִיָּד וְכׇל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כְּבָתִּים וְיוֹצְאִין בַּיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף כְּשָׂדוֹת
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׂדֵה אֲחוּזָּה מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה יוֹצֵא בַּיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף אַף בָּתֵּי הַחֲצֵרִים יוֹצְאִין בַּיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף
אִי מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת בְּפָחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים אַף בָּתֵּי הַחֲצֵרִים אֵינָם נִגְאָלִים פָּחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים תַּלְמוּד לוֹמַר גְּאוּלָּה תִּהְיֶה לוֹ מִיָּד הוֹאִיל וְנָתַתָּ לָהֶם כֹּחַ יָפֶה שֶׁבַּשָּׂדוֹת וְכֹחַ יָפֶה שֶׁבַּבָּתִּים יָכוֹל לֹא יֵצְאוּ בַּיּוֹבֵל תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַיּוֹבֵל יֵצֵא
מַאי קָאָמַר אָמַר רַב הוּנָא לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְמַקְדִּישׁ בַּיִת בְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים וּגְאָלוֹ אַחֵר מִיַּד הֶקְדֵּשׁ וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה
לְמַאי מְדַמֵּית לֵיהּ אִי לְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה מְדַמֵּית לֵיהּ אִיחֲלֵיט לֵיהּ לְלוֹקֵחַ אִי לִשְׂדֵה אֲחוּזָּה מְדַמֵּית לְכֹהֲנִים נָפְקָא לְהָכִי אִצְטְרִיךְ וּבְיֹבֵל יָצָא
מַתְקֵיף לַהּ רַב זְעֵירָא מַאי אִירְיָא גְּאָלוֹ אַחֵר אֲפִילּוּ לֹא גְּאָלוֹ נָמֵי אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִּדְיוֹן
מְנָלַן מִבֶּן לֵוִי מָה בֶּן לֵוִי שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ בְּמִמְכָּרוֹ הוֹרַע כֹּחוֹ בְּהֶקְדֵּשׁוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ בְּמִמְכָּרוֹ אֵין דִּין שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ בְּהֶקְדֵּשׁוֹ
וְהָתָם מְנָלַן דְּתַנְיָא וְיָצָא מִמְכָּר שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עֲבָדָיו מִטַּלְטְלָיו וּשְׁטָרָיו תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ
מָה תַּלְמוּד לוֹמַר מִמְכַּר מִמְכָּריוֹ יוֹצֵא בְּחִנָּם וְאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּחִנָּם אֶלָּא בְּפִדְיוֹן
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ
כְּשֶׁפָּרַט הַכָּתוּב בִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַה' שָׂדֶה הוּא דִּפְרַק לֵיהּ וְנָפְקָא לְכֹהֲנִים אֲבָל הָנָךְ כִּדְקָיְימִי קָיְימִי
וּבַיּוֹבֵל יֵצֵא לְמָה לִי אָמַר רַב פָּפָּא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְמוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה
לְמַאי מְדַמֵּית לֵיהּ אִי לְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה מְדַמֵּית לֵיהּ אִיחֲלֵט לֵיהּ לְלוֹקֵחַ אִי לִשְׂדֵה אֲחוּזָּה מְדַמֵּית לֵיהּ הַשְׁלָמָה בָּעֵי לְהָכִי אִצְטְרִיךְ וּבַיּוֹבֵל יֵצֵא
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב הוּנָא וּתְיוּבְתָּא דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא הַמַּקְדִּישׁ בַּיִת בְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל מִיָּד וְגוֹאֲלוֹ לְעוֹלָם גְּאָלוֹ אַחֵר מִיַּד הֶקְדֵּשׁ הִגִּיעַ יוֹבֵל וְלֹא נִגְאַל חוֹזֵר לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל

רש"י

הניחא לרבנן. דפליגי עליה דר' יהודה [דאמרי] שנת חמשים אינה ממנין השמיטין אצטריך לממני יובלות כדקאמרת: אלא לרבי יהודה דאמר שנת חמשים. הויא שנת יובל ועולה נמי למנין שמיטה הבאה ל''ל לממני יובלות בשמיטין סגיא משבע לשבע שנים יעשו שמיטה לעולם שאין שנה מפסקת בנתיים ואין כאן שום טעות: ודאי. דקתני לעיל מנו שמיטין ויובלות בימי עזרא דלא כר' יהודה: ולא מנו יובלות. בימי סנחריב: והא כתיב. בצדקיה: מקץ שבע שנים תשלחו וגו'. והוינן בה מקץ שבע שנים משמע לאחר שבע שנים שאף שנה שביעית והא כתיב ועבדך שש שנים: שש לנמכר. כדכתי' (שמות כא) שש שנים יעבד: ושבע לנרצע. שהנרצע אינו יוצא עד היובל ואם נרצע ופגע יובל בשנה שמינית לרציעתו יוצא ביובל אלמא בימי צדקיה הוה יובל וצדקיהו בימי חורבן הבית דהוו כמה וכמה דורות אחר גלות סנחריב: בתוכחה כתיב. דקא מוכח להו ירמיה וקאמר להו השלחתם באותן שנים שהייתם חייבים לשלח: דכתיב. בימי צדקיהו כי המוכר אל הממכר לא ישוב דקאמר להו סופכם לגלות ויהא יובל בטל ולא יחזרו שדות לבעליהן: אפשר יובל בטל. משגלו שבט ראובן וגד ונביא מתנבא עליו וכו': מה טיבו של יאשיהו בבית אל. דהא קרא ביאשיהו כתיב כשהיה חוזר לבער עבודת כוכבים שבארץ ישראל ובית אל של מלכי ישראל היתה ויאשיהו מלך יהודה מה טיבו בה: קציר. קצין דנו''ן מתחלפת ברי''ש כדכתיב נבוכד נצר נבוכד ראצר: מתני' בתי החצרים. שאין להם לעיירות חומה: כח יפה. כדמפרש נגאלין מיד ואין צריך להמתין שני שנים ביד הלוקח והיינו כבתים של ערי חומה: ובגרעון כסף. שמנכה לו הלוקח לפי שנים ששהו בידו כשדות דכתיב (ויקרא כה) וחשב את שני ממכרו וגו': גמ' על שדה הארץ יחשב. בבתי החצרים כתיב: ובגרעון כסף. אם בא לגאלם קודם היובל: מאי קאמר. מהיכא תיתי דלא יצאו ביובל הלא הוקשו לשדה אחוזה ולמאי אצטריך וביובל יצא: ופגע יובל בשנה שניה. ללקיחתו של זה שלקחה מן הגזבר: ללוקח הוי. דהכי תניא לעיל גאלה אחר מיד הקדש הגיע היובל ולא נגאלה היה חלוט לו: לכהנים נפקא. דהמקדיש שדה אחוזה וגאלה אחר יוצאה לכהנים ביובל ולהכי נקט שנה שניה דאי פגע בשנה ראשונה לא אצטריך וביובל יצא דכי מדמית ליה לבתי ערי חומה אכתי לא איחלט ליה ונפיק ביובל דהא יש לו כח יפה שבשדות: אפילו לא גאלו. אחר נמי ליפוק מיד הקדש דהא כתיב וביובל יצא דלא אצטריך למכתב משום מכר הדיוט דהא אתקש לשדות: בן לוי יפה כחו בממכרו. שגואל מיד שדה מגרש עריהם ובתי ערי חומה גואלין לעולם ויוצאין ביובל כדאמר לקמן: הורע כחו בהקדישו. שלא יוצא בלא פדיון כדמפרש לקמן: ויצא ממכר. אי הוה כתיב ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר ביובל ולא הוה כתב בית הוה אמינא אפילו שטרי ומטלטלין של לוי אם מכרן יוצאין לו ביובל: ופליגא דרבי אושעיא. הא דאמר רב הונא לעיל מקדיש בית בבתי חצרים וגאלה אחר מיד הקדש יוצאה מידו וחוזרת לבעלים ביובל פליגא אדרבי אושעיא: בכלל ונתן הכסף וקם לו. שהלוקח כלום מיד הקדש יקום המקח בידו לעולם: כשפרט לך הכתוב. בגואל שדה אחוזה של אחרים מיד הקדש דיוצאה מידו ומתחלקת האי הוא דאפקיה רחמנא בהדיא מכלל ונתן הכסף וקם לו: אבל הנך. בתי החצרים כדקיימי קיימי בכלל וקם לו ולא נפקא מידא דלוקח: וביובל יצא. לרבי אושעיא ל''ל: השלמה בעי. להשלים לו שנה אחת משתי שנים שהיא ראויה לשהות ביד לוקח כדתניא לעיל בריש פירקין אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחרת לאחר היובל: תניא כוותיה דרב הונא גרסינן כרב הונא דאמר לעיל מקדיש בית בבתי החצרים וגאלה אחר מיד מקדיש יוצאה לבעלים ביובל: ותיובתא דרבי אושעיא. דאמר כדקיימי קיימי בידא דלוקח: וגואלו לעולם. ואפילו גאלה אחר גואלה מידו ולא הויא כשדה אחוזה דכתיב בה לא יגאל עוד: גאלה אחר מיד הקדש והגיע יובל ולא גאלה. מקדיש מידו חוזרת לו בחנם:

תוספות

אלא מלמד שהחזירן ירמיה ויאשיה מלך עליהם. ותימה שהרי אחרי שהחזירן ירמיה לא עמדו בארץ קודם חורבן כ''א ל''ו שנה כדפרישית לעיל בפ''ב (דף יב:) וא''כ לא הגיעו עד היובל והיאך נוכל למצוא וישמעו וישלחו וי''ל דנוכל למצוא אותם עבדים שהיו להם קודם שגלו והא דפריך לעיל והכתיב וישמעו וישלחו עיקר הפירכא מדכתיב (ירמיה לד) וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית משמע שנכנסו בברית לשלח עבדיהם חפשים ביובל כשיגיע היובל:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר