סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אַלְמָא לָא אוֹקְמַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעִנְיַן קׇרְבָּן שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת הַשְׁתָּא נָמֵי כְּרַבִּי יְהוּדָה לָא מִתּוֹקְמָא דְּהָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן קׇרְבָּן שֶׁאֵין מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת
אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר תּאוּטֵנִי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁאֲכָלָן בִּשְׁנֵי תַמְחוּיִין וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר תַּמְחוּיִין מְחַלְּקִים
גּוּפָא אָכַל חֵלֶב נְבֵילָה לוֹקֶה שְׁתַּיִם חֵלֶב מוּקְדָּשִׁין לוֹקֶה שְׁתַּיִם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֵלֶב מוּקְדָּשִׁין לוֹקֶה שָׁלֹשׁ
אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁיזְבִי לְרָבָא בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ דִּכְתִיבִי קְרָאֵי חֻקַּת עוֹלָם כׇּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ וְכׇל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ הָא תְּלָתָא לָאוִין אֶלָּא לְרַבָּנַן מַאי טַעְמַיְיהוּ
קָסָבְרִי לָאו דְּחֻקַּת עוֹלָם בְּקָדָשִׁים וְלָאו דְּחֵלֶב שׁוֹר בְּחוּלִּין וּצְרִיכִי
דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּקָדָשִׁים הֲוָה אָמֵינָא קָדָשִׁים הוּא דַּחֲמִירִי דְּאָסוּר חֶלְבּוֹ אֲבָל חוּלִּין אֵימָא לָא מִשּׁוּם הָכִי כְּתַב רַחֲמָנָא כׇּל חֵלֶב שׁוֹר
וְאִי כְּתַב כׇּל חֵלֶב שׁוֹר הֲוָה אָמֵינָא חֵלֶב דְחוּלִּין הוּא דְּאָסוּר מִשּׁוּם דְּלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֲבָל חֵלֶב מוּקְדָּשִׁין דְּהוּתַּר מִכְּלָלוֹ הֲוָה אָמֵינָא מִדְּהוּתַּר בְּשָׂרָן אִישְׁתְּרִי נָמֵי חֶלְבָּן צְרִיכִי
וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר כִּי כְּתִיב חֵלֶב שׁוֹר בָּעִנְיָינָא דְקָדָשִׁים כְּתִיב
אֶלָּא מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי לָא יָלְפִינַן דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָינוֹ
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָינוֹ וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לְמֵידִין לָאו מִלָּאו וְלָאו מִכָּרֵת וְרַבָּנַן סָבְרִי לָאו מִלָּאו יָלְפִינַן לָאו מִכָּרֵת לָא יָלְפִינַן
אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה כׇּל חֵלֶב וְכׇל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ לְמַאי אֲתָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַקִּישׁ דְּתַנְיָא כׇּל חֵלֶב וְכׇל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ מָה חֵלֶב לוֹקֶה שְׁתַּיִם אַף דָּם לוֹקֶה שְׁתַּיִם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְהָרָה אֶחָת
וּמַאי שְׁנָא חֵלֶב דְּלוֹקֶה שְׁתַּיִם בְּלָא הֶיקֵּישָׁא דִּכְתַב בֵּיהּ תְּרֵי קְרָאֵי כׇּל חֵלֶב וְכׇל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ כׇּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב דָּם נָמֵי בְּלָאו הֶיקֵּישָׁא נִילְקֵי שְׁתַּיִם דִּכְתִיב בֵּיהּ תְּרֵי לָאוִין כׇּל חֵלֶב וְכׇל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ וְכׇל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה
אֶלָּא אֵימָא מָה חֵלֶב לוֹקֶה שָׁלֹשׁ אַף דָּם לוֹקֶה שָׁלֹשׁ
וּמַאי שְׁנָא חֵלֶב דְּלוֹקֶה שָׁלֹשׁ דִּכְתִיב בֵּיהּ הָלֵין תְּרֵי לָאוִין וְלָאו דְּזָרוּת הָא תְּלָתָא דָּם נָמֵי
אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאִיתְמְעִיט דָּם מִטּוּמְאָה לִיתְמְעִיט מִזָּרוּת קָא מַשְׁמַע לַן הֶיקֵּישָׁא
וְאֶלָּא לְרַבָּנַן הֶקֵּישָׁא לְמַאי אֲתָא
מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא כׇּל חֵלֶב וְכׇל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ מָה חֵלֶב מְיוּחָד שֶׁחֶלְבּוֹ חָלוּק מִבְּשָׂרוֹ וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה אַף דָּם שֶׁדָּמוֹ חָלוּק מִבְּשָׂרוֹ
אוֹצִיא דַּם שְׁרָצִים הוֹאִיל דְּאֵין דָּמָן חָלוּק מִבְּשָׂרָן מִצְטָרְפִין
וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא לִימֵּד עַל דַּם הַשֶּׁרֶץ וְהַשֶּׁרֶץ שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה
אִי לָאו הֶיקֵּישָׁא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי לְטוּמְאָה אֲבָל לַאֲכִילָה אֵימָא לָא אַשְׁמְעִינַן הֶיקֵּישָׁא לַאֲכִילָה
אָמַר רָבִינָא הִילְכָּךְ דַּם נָחָשׁ וּבְשָׂרוֹ מִצְטָרְפִין מַאי קָא מַשְׁמַע לַן הַיְינוּ הֶיקֵּישָׁא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁרֶץ דְּאִיתְרַבִּי לְטוּמְאָה אִיתְרַבִּי לַאֲכִילָה נָחָשׁ דְּלָא אִיתְרַבִּי לְטוּמְאָה לָא אִיתְרַבִּי לַאֲכִילָה קָא מַשְׁמַע לַן הֶיקֵּישָׁא כׇּל מִילֵּי דְּאֵין דָּמוֹ חָלוּק מִבְּשָׂרוֹ מַשְׁמַע
אָמַר רָבָא שָׁלֹשׁ כָּרֵיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּדָּם לְמַאי אַחַת לְדַם חוּלִּין וְאַחַת לְדַם קָדָשִׁים וְאַחַת לְדַם הַתַּמְצִית
הָנִיחָא לְרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא דַּם הַתַּמְצִית בְּאַזְהָרָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכָרֵת
אֶלָּא לְרַבָּנַן הַהִיא לְמַאי אֲתָא וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה כָּרֵת נָפְקָא לֵיהּ מִן כׇּל דָּם
דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דָּם מָה תַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל דָּם
אֵין לִי אֶלָּא דַּם קָדָשִׁים שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵא בּוֹ דַּם חוּלִּין וְדַם הַתַּמְצִית מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל דָּם
אֶלָּא אֵימָא אֶחָד לְדַם חוּלִּין וְאֶחָד לְדַם קָדָשִׁים וְאֶחָד לְדַם כִּיסּוּי
וְאָמַר רָבָא חֲמִשָּׁה לָאוִין הָאֲמוּרִין בְּדָם לָמָּה אַחַת לְדַם חוּלִּין וְאַחַת לְדַם קָדָשִׁים וְאַחַת לְדַם כִּיסּוּי וְאַחַת לְדַם אֵיבָרִין וְאַחַת לְדַם הַתַּמְצִית
אָמַר רַבִּי אִילָא אָכַל מַעֲשֵׂר דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר לוֹקֶה שָׁלֹשׁ וְהָא אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת שָׁאנֵי הָכָא דִּמְיַיתְּרִי קְרָאֵי
מִכְּדִי כְּתַב רַחֲמָנָא וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ בִּפְנִים אִין בַּחוּץ לָא לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ לְחַלֵּק
אִי מֵהָהוּא הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בַּעֲשֵׂה אֲבָל בְּלָאו אֵימָא לָא אַמְּטוּ לְהָכִי

רש"י

קסברי. רבנן לאו דחקת עולם בקדשים דהא בעניינא דקדשים כתיב ולאו דכל חלב בחולין ולא בקדשים: ה''ג אבל דחולין דאסור חלבו אימא לא. והכי פירושא אבל חולין דקילי אימא לא אסיר חלבו. דאסור חלבו אימא לא כלומר אימא לא אסור חלבו ולשון הפוך היא לשון גרסא ירושלמית: חלב מוקדשין הותר מכללו. דהא אליה איקרי חלב בכבש ואישתראי בשור ועז: ור' יהודה סבר כי כתיב נמי כו'. כדאמרן לעיל: מכלל דרבנן לא ילפי. בתמיה: לאו מלאו ולאו מכרת למידין. דבר מעניינו בין לאו מלאו כגון בעלמא גבי אבר מן חי בפ' (כל הבשר) (חולין קב.) בין לאו מכרת כגון הכא מה כרת בקדשים אף לאו בקדשים: ורבנן סברי לאו מלאו הוא דילפינן. כי התם אבל לאו מכרת לא ילפינן הלכך בחולין כתיב ואף בזו הספרים משובשים וכולה גרסא ליתא: ה''ג ת''ר כל חלב וכל דם לא תאכלו ר' יהודה אומר מה חלב לוקה שתים אף דם לוקה שתים וחכ''א אין בו אלא אזהרה אחת: מאי שנא חלב. כלומר מ''ט כתביה לדם בהדי חלב ליכתביה באנפי נפשיה ואנא ידענא דלוקה ב' דמ''ש חלב דלוקה שתים בלא הקישא כלומר דם נמי כתיבי ב' קראי אי הוה כתיב באנפי נפשיה כגון כל דם לא תאכלו לכתוב בחקת עולם ל''ל דכתיב בהדי חלב: דם אימעיט ממעילה. בסוף כל הבשר בשחיטת חולין (דף קיז:) ואימא כי היכי דאימעיט מזרות קרבן מעילה אימעיט נמי ממלקות דזרות קמ''ל: ה''ג ס''ד אמינא הואיל ואימעיט ממעילה אימעיט נמי מזרות קמ''ל: אלא לרבנן. כיון דתרצינן דלר' יהודה לא בעי הקישא אלא משום זרות ורבנן פליגי עליה ואמרי אין בו אלא אזהרה אחת מכלל דסבירא להו מזרות נמי אימעיט ולדידהו הקישא ל''ל: מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו. שלא נאמר איסור חלב אלא בשור וכשב ועז שחלבן אסור ובשרן מותר: ואינן מצטרפין זה עם זה. לאיסור שבה שהרי אין כאן אלא איסור החלב לבדו ואין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר: אף דם. אע''פ שאיסורו נוהג בטמאין וראוי להצטרף הדם והבשר להתחייב בכזית משניהן משום טמא לא יצטרפו שנלמד דם מחלב מה החלב על כרחיה לחלקו מפרידו מלהצטרף שהרי חלוקין זה לאיסור וזה להיתר דאין איסור והיתר מצטרפים אף דם הטמאים הואיל ודמן חלוק מבשרן שיש על הדם איסור כרת משום דם מה שאין כן בבשר אינו מצטרף אפילו לענין (איסור) לטמא: יצאו שרצים. מדין ההיקש הזה הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שאינו מוזהר על דמן משום דם אלא משום שרץ כדאמרי' בפר' דם שחיטה (לקמן כא:) יצאו שרצים שאין בהן טומאה קלה כו' הילכך מצטרפין זה עם זה שהרי שם אחד להן הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין דאין מוזהר על דמן משום דם כדאמרינן בפרק דם שחיטה (שם) שאין אזהרת דם אלא בבהמה חיה ועוף כו': דם שרץ מוזה נפקא. דאי ללמוד לשרץ גופיה הא כתיב אלה הטמאים לכם: לטומאה. לכעדשה: לאכילה. בכזית: הילכך. דאמרת כל שאין דמו חלוק מבשרו מצטרפין: נחש נמי. אע''ג דלאו בר טומאה הוא מצטרף דמו לבשרו לכזית לאכילה דאין מוזהרין על דמו אלא משום בשרו: דאיתרבו לטומאה. כדאמרן וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין לטומאה: ג' כריתות. תרין באחרי מות וחד בצו את אהרן: ואפי' לר' יהודה. לא נפקא ליה דם התמצית מחד מהנך כריתות: דם. הוה ליה למיכתב: מה ת''ל כל דם. באחרי מות איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני וגו' אין לי שיהא בכרת אלא דם קדשים שהנפש יוצאה בו שמתכפר בו שראוי לכפרה על המזבח דהא כפרה כתיבא הכא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר והני הוא דראויין לכפרה: דם חולין ודם התמצית. לקדשים דאינם ראוין לכפרה כדאמרינן בסוף תמיד נשחט בפסחים (דף סה.): אלא. לעולם רבנן דלא נפקא לחולין מריבויא דקרא דכל ואע''ג דלית להו כרת בדם התמצית מיבעי להו חד כרת לדם כיסוי לדם חיה ועוף שכיסהו ונתגלה סד''א בטלה אגב ארעא ואי הדר אכלה עפרא בעלמא הוא ולא ליחייב קמ''ל: ה' לאוין. הנך דלא אתו לדרשה חד (ויקרא ג) דחקת עולם וחד בצו את אהרן (שם ז) כל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם וחד באחרי מות (שם יז) דם כל בשר לא תאכלו וחד בראה אנכי (דברים יב) לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים הרי ה' ודכתיב לעיל מיניה לא תאכל הנפש עם הבשר באבר מן החי משתעי ודכתיב בתריה לא תאכלנו מוקמינן בפרק כל הבשר בשחיטת חולין (דף קטו:) אזהרה לבשר בחלב ועוד כתיב בראה אנכי רק את דמו לא תאכלו ומוקמינן ליה בפרק שני דבכורות (דף טו.) לחלב פסולי המוקדשים ודכתיב באחרי מות כל נפש מכם לא תאכל דם מוקים ליה תורת כהנים להזהיר גדולים על הקטנים: א''ר אילא אכל מעשר שני של דגן ותירוש ויצהר לוקה ג'. משום לא תוכל לאכול בשעריך וגו': בעשה. לאו הבא מכלל עשה עשה: נכתוב לא תוכל לאכלם. דהא איירי לעיל עולותיכם וזבחיכם מעשרותיכם וגו': לחם וקלי וכרמל. לפני העומר: קלי. שנתייבש בתנור: כרמל. שנתמולל ביד ולא הובהב באור: קלי וכרמל איתנהו בעינייהו. דלא טחנן: קלי נתרבה במנחת העומר. דכתיב (ויקרא כג) גביה קלוי באש ואף על גב דבההוא קרא כתיב כרמל לא הוכשר אלא על ידי האור כדאמרינן במנחות (דף סו:) אבוב של קליות היה שם מנוקב ככברה שיהא האור שולט בכולן ולשון כרמל רך ומל רך שנמלל:

תוספות

מודה רבי יהודה לענין קרבן. אע''פ דלעיל אמר כ''מ שיש ב' לאוין וכרת אחת חילוק חטאות ביניהן היינו דוקא בב' דברים כגון סך ומפטם אבל בדבר אחד לא אמר חילוק: דם נמי לילקי ג'. תימה ל''ל למימר בלאו דזרות בלא''ה משכחת ביה דחד כתיב ביה בהדיא כל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם ומן היקישא יש עוד שנים מה חלב לוקה ב' אף דם כו' וא''כ בלא זרות איכא תלתא: ה''מ לענין טומאה. דחמיר דשיעורו בכעדשה אבל לענין אכילה דבכזית . אימא לא תימה דנימא הקישא ונשתוק מוזה לכם הטמא ולגמר טומאה מאכילה: אלא אימא חד לחולין. ולר' יהודה נמי חד לקדשים ודם התמצית וחד לדם חולין וחד לדם כסוי וברייתא דקתני דם חולין ודם התמצית מנין לאו דוקא דליהוי תרווייהו מחד קרא דכל: לדם כיסוי. איצטריך קרא דלא נימא לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים דמשמע הא אין נשפך אין חייבין עליו קמ''ל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר