אין בו כשיעור;

וכן שומן וחלב לפניו, ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל; אשתו ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן, שבא על אחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג; שבת ויום חול, ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזו מהן עשה — מביא אשם תלוי.

ועוד בהגדרת החיוב של אשם תלוי: כשם שאם אכל חלב וחזר ואכל חלב בהעלם אחת, שלא ידע על האיסור בינתיים — אינו חייב אלא חטאת אחת, כן על לא הודע שלהן, שאכל חתיכה שסבור היה שהיא שומן, ולא נתעורר לו ספק, וחזר ואכל חתיכה נוספת, ורק לאחר כך נסתפק לגבי שתיהן שמא היו חלב — אינו מביא אלא אשם תלוי אחד.

אם היתה ידיעה בינתים, בין שתי האכילות, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת, אם נודע לו בין האכילות שאכל ודאי חלב, וחזר ואכל בשגגה, כך אם לאחר שאכל חתיכה התעורר לו ספק שמא חלב אכל, וחזר ואכל, ושוב התעורר בלבו ספק שמא חלב אכל — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

כשם שאכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת — חייב חטאת על כל אחת ואחת, כך על לא הודע שלהן אם נסתפק על כמה חתיכות שאכל, שמא אחת מהן היתה חלב, והאחרת דם וכו' — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

א גמרא בענין ששנינו בתחילת המשנה: ספק אכל חלב ספק לא אכל — מביא אשם תלוי, איתמר [נאמרה] מחלוקת אמוראים, רב אסי אמר: בספק על חתיכה אחת שנינו שמביא אשם תלוי, שהיתה לפניו חתיכה שהיא ספק של חלב ספק של שומן. חייא בר רב אמר: דווקא אם אכל חתיכה משתי חתיכות שהיו לפניו, אחת של איסור ואחת של היתר, שנינו שמביא אשם תלוי. אבל אם אכל חתיכה אחת, ספק חלב ספק שומן — פטור.

ומסבירים, במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? במה שנאמר: "ואם נפש אחת תחטא אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע..." (ויקרא ה, יז). רב אסי סבר [סבור]: יש אם למסורת, הולכים אנו אחר מסורת הכתיבה של התורה, והרי "מצות" כתיב [נכתב], בלשון יחיד;

וחייא בר רב אמר [אומר]: יש אם למקרא, הולכים אנו אחר הקריאה, והרי "מצוות" קרינן [קוראים אנו], בלשון רבים.

איתיביה [הקשה לו] רב הונא לרב אסי, ואמרי לה [ויש אומרים] שהקשה חייא בר רב לרב אסי ממה ששנינו בהמשך המשנה: חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהן; מאי לאו מדסיפא [האם לא מתוך שבסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא נמי [בתחילה גם כן], כששנינו: ספק אכל חלב — הכוונה היא לשתי חתיכות?

אמר להו [להם] רב לרב הונא וחייא בנו של רב: לא תיזלא בתר איפכא [אל תלכו אחר ההיפך], אל תקשו מדבר שניתן להופכו לצד האחר, שהרי יכול רב אסי לשנויי לכו [לתרץ לכם]: סיפא [בסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא [בתחילה] מדובר בחתיכה אחת. ומקשים: אי הכי [אם כך] היה מתרץ, מדוע לשנות את ההלכה השניה? והרי יש לומר בקל וחומר: אם בחתיכה אחת מחייב, בשתי חתיכות צריכא למימר [צריך לומר] שחייב? ומשיבים: התנא שונה הלכות בדרך של זו ואין צריך למימר [לומר] זו.

ושואלים, ולחייא בר רב דאמר [שאומר]: מדסיפא [מתוך שבסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא נמי [בתחילה גם כן] מדובר בשתי חתיכות, מיתנא תרתי [לשנות פעמיים] את אותה הלכה למה לי? ומשיבים: התנא פרושי קא מפרש [לפרש הוא שמפרש] את דבריו הראשונים: ספק אכל ספק לא אכל חלב — מביא אשם תלוי, כיצד? כגון שהיה שתי חתיכות של חלב ושומן לפניו, ואכל אחת מהן.

ב כדרך שאמר חייא בר רב, שאין מביאים אשם תלוי אלא בשתי חתיכות, כך אמר רב יהודה אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל — חייב; אבל היתה לפניו חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן ואכלה — פטור.

אמר רבא: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? דאמר קרא [שאמר הכתוב] בענין זה: "ועשה אחת מכל מצו‍ת ה' בשגגה" (ראה ויקרא ה, יז) — אינו חייב עד שישגוג בשתים, שכן אף ש"מצות" כתיב [כתוב] בלשון יחיד — "מצוות" קרינן [קוראים אנו].

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו, ר' אליעזר אומר: חלבו של כוי, שהוא ספק בהמה שחלבה אסור, ספק חיה שחלבה מותר — חייבין עליו אשם תלוי, למרות שמדובר בחתיכה אחת!

אמר לו רבא: ר' אליעזר סבר [סבור]: יש אם למסורת, מסורת הכתיבה היא העיקרית, והרי "מצות" כתיב [כתוב], בלשון יחיד.

איתיביה [עוד הקשה לו] אביי ממה ששנינו: מי שמת בעלה בלא זרע, ונתייבמה לאחיו, וילדה בן, והוא ספק בן תשעה חדשים לראשון (לבעלה) או בן שבעה לאחרון (ליבם) — יוציא אותה היבם, שמא היתה מעוברת מאחיו המת, והריהי אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים. ואולם הולד כשר,

וחייב היבם (והאשה) באשם תלוי. והרי כאן הספק הוא באשה אחת, ולא באחת משתיים! תירץ רבא: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? שיטת ר' אליעזר היא, והרי הוא סבור שיש אם למסורת.

עוד איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו במשנה במסכת נדה: המשמש עם אשתו, ובדקו עצמם בסדינים המיועדים לכך, נמצא דם על שלו — טמאין שניהם, היא משום נדה, והוא משום הבא על הנדה, וחייבין בקרבן חטאת, שבא בשוגג על הנדה.

נמצא על שלה אתיום (תיכף) לתשמיש — טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה לאחר זמן — טמאין מספק, שמא נטמאה רק לאחר מכן, ופטורין מן הקרבן; ותני עלה [ושנה עליה] בברייתא: אף שפטורים מן החטאת, חייב משום אשם תלוי, למרות שמדובר באשה אחת! השיב לו רבא: הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת ר' אליעזר היא.

ג כמו שאמר רב יהודה בשם רב, כך אמר ר' חייא אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל — חייב אשם תלוי; אבל אכל חתיכה אחת, ספק של שומן ספק של חלב ואכלה — פטור.

אמר ר' זירא: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? קסבר [סבור הוא]: רק מה שניתן לברר את איסורו מביא עליו אשם תלוי. וכשאכל אחת משתי חתיכות — אפשר לברר איסורו, לפי החתיכה שנותרה, אם היא חלב או שומן. אבל חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו, שהרי כבר אכלה.

ושואלים מאי איכא בין טעמא [מה הבדל יש בין טעמו] של רבא, שלמדים חיוב אשם תלוי בשתי חתיכות דווקא, ממה שנאמר "מצוות" בלשון רבים, לטעמא [לטעמו] של ר' זירא, מפני שבשתי חתיכות אפשר לברר איסורו? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] אם היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, אחת מהן יש בה כזית ואחת מהן יש בה מחצה של כזית, ואכל מאחת מהן כזית,

לרבא — ליכא [אין כאן] "מצוות", שחתיכה שהיא פחות מכזית אינה נחשבת, ופטור, ואילו לר' זירא הרי גם אם נותר רק חצי כזית — אפשר לברר איסורו, וחייב.

איתיביה [הקשה לו] ר' ירמיה לר' זירא, ממה ששנינו, ר' אליעזר אומר: כוי, חייבין על חלבו אשם תלוי, והרי אי אפשר לברר האם הוא אסור! אמר ליה [לו] ר' זירא, ר' אליעזר סבר [סבור]: לא בעינן [אין אנו צריכים] לברר איסורו כדי לחייב אשם תלוי.