ניתיב מר בדוכתיה, וניבטיל לדידהו [ישב אדוני במקומו, ויבטל רשותו להם]. וכדי שיוכל אחר כך לטלטל, וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר [ויחזרו הם ויבטלו לו לאדוני] לאחר הבאת המים, דהא [שהרי] אמר רב: שנים הדרים בחצר אחת, ושכחו לערב, הריהם מבטלין רשותם כל אחד לחבירו בזמן שהוא צריך להשתמש בה, וחוזרין ומבטלין אותם שביטלו עבורם אותה רשות עצמה, בזמן שהראשונים צריכים לה.

ענה לו: אנא בהא [אני בדבר זה] כשמואל סבירא לי [סבור אני] שאמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.

הקשה רבינא: ולאו חד טעמא [וכי לא טעם אחד] הוא לשתי ההלכות? שהרי מאי טעמא [מה טעם] אין מבטלין וחוזרין ומבטלין — לאו [האם לא] משום שכיון דבטליה לרשותיה, אסתלק ליה מהכא [שביטל את רשותו, הרי הוא כמי שהסתלק לו מכאן] לגמרי, והוה ליה [ונהיה לו] כבן חצר אחרת, וכדעת שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר. ואם כן מר נמי, לא נבטיל [אדוני גם כן, לא יבטל]. שאם מקבל אתה את שיטת שמואל לענין ביטול חוזר, צריך אתה לקבל שיטתו אף לענין ביטול רשות מחצר לחצר.

ענה לו רבא: לא זהו טעמו של שמואל בענין ביטול חוזר, אלא התם היינו טעמא: כי היכי דלא ליהוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא [שם זהו הטעם: כדי שלא יהיו דברי חכמים כצחוק וליצנות] שעל ידי כך נראה שעושים כרצונם ומבטלין וחוזרים ומבטלים עד שאין לדבר כל משמעות.

א כיון שהוזכרה הלכה זו דנים בה כעת. גופא [לגוף הענין] רב אמר: מבטלין וחוזרין ומבטלין, ושמואל אמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.

ורוצים להציע לימא [האם נאמר] שרב ושמואל בפלוגתא [במחלוקת] דרבנן ור' אליעזר קא מיפלגי [הם חולקים]. שמצאנו שנחלקו ר' אליעזר וחכמים בדין אנשי חצר ששכח אחד מהם לערב, ולמחר ביטל רשותו, שלדברי ר' אליעזר (לעיל עירובין כו, א—ב) ביתו אסור לו להכניס ולהוציא ולאנשי החצר מותר, וחכמים סבורים (להלן עירובין סט,ב) כי אף להם אסור.

שרב אמר כשיטת רבנן שדעתם שאף המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו ולא הסתלק לגמרי, ולכן אפשר לחזור ולבטל לו. ושמואל שאמר כר' אליעזר שהריהו כמסולק מן החצר, ולכן אי אפשר לחזור לבטל לו רשות, שהרי אינו נחשב כדר שם.

ודוחים: אמר לך [יכול היה לומר לך] רב, אנא דאמרי [אני מה שאמרתי] אפילו לר' אליעזר אמרתי, וכך אפשר לפרש: עד כאן לא שמענו שאמר ר' אליעזר התם [שם] שהמבטל רשות חצירו — רשות ביתו ביטל, משום שבבית בלא חצר לא דיירי אינשי [דרים אנשים], ולכן נראה שביטל הכל. אבל לענין איסתלוקי [סילוק], שיחשב כמסלק עצמו לגמרי מהחצר, ולא יוכלו לבטל אותה חזרה בשבילו, מי [האם] אמר? וייתכן שבכך יודה לשיטת רב.

ושמואל אמר: אנא דאמרי [אני שאמרתי דברי], אפילו כרבנן [כשיטת חכמים], עד כאן לא שמענו קאמרי רבנן התם [שאמרו חכמים שם] אלא שקבעו מאי דבטיל — בטיל, ודלא בטיל — לא בטיל [מה שבוטל — בוטל, ומה שלא בוטל — לא בוטל] אבל מאי דבטיל — מיהא איסתלק [אבל מה שביטל — בכל אופן הסתלק] לגמרי מאותו דבר. והכל מודים שהמבטל רשותו כאילו אינו מצוי עוד באותו מקום.

אמר רב אחא בר חנא אמר רב ששת: כתנאי [כתנאים, שנחלקו בדבר] ששנינו: מי שנתן רשותו לשאר דיירי החצר, לאחר ששכח לערב מבעוד יום וביטלה להם, וחזר והוציא אחר כך, בין בשוגג ששכח שביטל ובין במזיד — אוסר שוב על כל בני החצר, שעל ידי כך הפקיע את הביטול, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: אם הוציא במזיד — אוסר, אם בשוגג — אינו אוסר.

מאי לאו, בהא קמיפלגי [האם לא בדבר זה נחלקו], דמר [שחכם זה, ר' מאיר] סבר שכשמבטל, הריהו מסולק לגמרי מרשותו, ולכן מבטלין וחוזרין ומבטלין, וכיון שהוציא הרי זה כמבטל את ביטולו. ואילו מר [חכם זה, ר' יהודה] סבר שכשמבטל, הריהו מסולק לגמרי מרשותו, ולכן אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.

אמר רב אחא בר תחליפא משמיה [משמו] של רבא: לא בענין זה נחלקו, דכולי עלמא [שכן לדעת הכל] לאחר שביטל, הריהו מסולק לגמרי, ולכן אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. והכא [וכאן] בשאלה אם קנסו שוגג אטו [משום] מזיד קמיפלגי [הם נחלקו]. מר [החכם ר' מאיר] סבר: קנסו שוגג אטו [משום] מזיד, ומר [והחכם ר' יהודה] סבר: לא קנסו שוגג אטו [משום]

מזיד. רב אשי אמר שבאמת רב ושמואל בפלוגתא [במחלוקת] של ר' אליעזר ורבנן קא מיפלגי [וחכמים הם חולקים], ולא כפי שדחינו.

ב במשנתנו מסופר שאמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו בחצר, ודנו כיצד אפשר להשתמש בחצר כשהוא מצוי שם. ותחילה שואלים: צדוקי מאן דכר שמיה [מי הזכיר את שמו]? הרי קודם דובר רק בגוי, ומשום מה בא רבן גמליאל לספר מעשה שהיה בצדוקי?

ומשיבים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך יש לשנותה]: צדוקי הרי הוא כגוי, ורבן גמליאל אומר: צדוקי אינו כגוי. ואמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים וביטל לנו רשותו, ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי כדי להחזיק בו, שלא יוכל הצדוקי לחזור בו מביטולו עד שלא יוציא כליו ויחזור בו מביטולו, ויאסר עליכם.

והתניא [והרי שנינו בברייתא] שכך יש להבין את הדבר, שיש בו מחלוקת תנאים: הדר עם גוי, צדוקי וביתוסי, הרי אלו אוסרין עליו. רבן גמליאל אומר: צדוקי וביתוסי אינן אוסרין. ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי אחד בירושלים, ואמר להן רבן גמליאל לבניו: בני, מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין, עד שלא יוציא התועב (המתועב) הזה את כליו ויחזור בו מביטולו, ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם, אלו דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר: בלשון אחרת אמר: מהרו ועשו צורכיכם במבוי מבעוד יום, עד שלא תחשך ויאסר עליכם. ומעתה מעיינים בברייתא זו.

אמר מר [החכם]: הוציאו מה שאתם מוציאין, והכניסו מה שאתם מכניסין, עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם. ושואלים: האם אפשר לדייק בלשון, למימרא [האם לומר מכאן] דכי מפקי אינהו, והדר מפיק איהו לא אסר [שאם מוציאים הם חפצים, ואחר כך יחזור ויוציא הוא ביום השבת, לא יאסור עליהם]?!