סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

והתנן [והרי שנינו במשנה] מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד — אוסר, דברי ר' מאיר. משמע שגם אם הוציא אחר כך, פקע ביטול הרשות! ודבריו אלו סותרים את מה שאמר בענין הצדוקי.

אמר רב יוסף: אימא [אמור, תקן] שאמר ר' מאיר: אינו אוסר. אביי אמר: לא קשיא [אינו קשה], ואפשר ליישב את הסתירה בדברי ר' מאיר כך: כאן בצדוקי שאינו יכול לבטל ביטולו — מדובר שהחזיקו בני מבוי במבוי קודם שהוציא, כאן — שלא החזיקו בני מבוי במבוי.

והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מי שלא עירב, אם עד שלא נתן (ביטל) רשותו, הוציא בין בשוגג בין במזיד — יכול לבטל אחר כך, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: אם הוציא בשוגג — יכול לבטל, במזיד — אינו יכול לבטל, שהמחלל שבת במזיד ובפרהסיה דינו כגוי.

ואולם מי שכבר נתן (ביטל) רשותו והוציא אחר כך, בין בשוגג בין במזיד — אוסר, שפקע ביטול רשותו, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: במזיד — אוסר, בשוגג — אינו אוסר. במה דברים (דבריו של ר' מאיר) אמורים — בשלא החזיקו עדיין בני מבוי במבוי, אבל אם כבר החזיקו בני מבוי במבוי, והוציא בין בשוגג ובין במזיד — אינו אוסר.

א אמר מר [החכם בברייתא]: ר' יהודה אומר בלשון אחרת: מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם. אלמא [מכאן] שהצדוקי כגוי הוא, שאין ביטולו מועיל. והא אנן [והרי אנו] "עד שלא יוציא" תנן [שנינו]! משמע שרק עד אז יוכלו להשתמש במבוי, ומכאן שביטולו מכל מקום ביטול הוא!

ומשיבים: אימא [אמור, תקן] "עד שלא יוציא היום", כלומר עד שלא יגמר היום הששי. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] לא קשיא [אינו קשה], כאן ששנינו במשנה שהצדוקי מבטל — מדובר במומר לחלל שבתות בצנעא. כאן בדברי ר' יהודה — במומר לחלל שבתות בפרהסיא, שהוא כגוי גמור, ולכן אינו יכול לבטל.

ומעירים: כמאן אזלא הא דתניא שיטת מי הולכת ברייתא זו ששנינו]: מומר וגילוי פנים — הרי זה אינו מבטל רשות. ולפני עצם הדיון תוהים על הלשון "גילוי פנים", כלומר מחוצף העושה דברים בגלוי בניגוד לתורה, האם מומר הוי [הוא], ומדוע נאמרו הדברים יחד?

אלא יש לתקן את הלשון כך: מומר בגילוי פנים, שהוא מומר המראה את סטייתו מהתורה בפרהסיא — אינו יכול לבטל רשות, כמאן [כמי הולכת שיטה זו] כשיטת ר' יהודה.

ומסופר: ההוא דנפק בחומרתא דמדושא [אדם אחד שיצא בטבעת אלמוג] שאסור לטלטלה ברשות הרבים בשבת. כיון דחזייה [שראה] את ר' יהודה נשיאה [הנשיא], כסייה [כיסה אותה]. שאף שחילל שבת, מכל מקום לא רצה להראות זאת בפני ר' יהודה נשיאה. אמר ר' יהודה נשיאה: כגון זה (אדם מסוג זה) הנזהר מלחלל שבת בפרהסיא מבטל רשות על פי שיטת ר' יהודה.

ב כיון שדובר במי שיצא מגבול תורת ישראל, אמר רב הונא: איזהו ישראל מומר — זה המחלל שבתות בפרהסיא. אמר ליה [לו] רב נחמן: כמאן שיטת מי] אומר אתה דבר זה? אי [אם] כשיטת ר' מאיר שאמר: חשוד לדבר אחד כלומר, שיודעים שהוא עובר בענין אחד — חשוד לכל התורה כולה, אם כן, אפילו באחד מכל איסורין שבתורה נמי [גם כן], שגם אם עובר הוא על עבירה אחרת, אפילו אינה חמורה כחילול שבת הריהו כמומר.

אי כרבנן [אם כשיטת חכמים], האמרי [הרי אמרו]: חשוד לדבר אחד — לא הוי [אינו] חשוד לכל התורה כולה,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר