היכא דאי בעי לערובי [כרגיל במקום שאם היה אדם רוצה לערב] מאתמול מצי מערב [יכול היה לערב] — בטולי נמי מבטל [לבטל גם כן יכול לבטל], אבל האי [זה] היורש, כיון דאי בעי לערובי [שאם היה רוצה לערב] מאתמול — לא מצי מערב [היה יכול לערב], שהרי הרשות לא היתה שלו, על כן גם היום לא מצי מבטל [אינו יכול לבטל].

או דלמא [שמא]: יורש כרעיה דאבוה [רגלו של אביו] הוא? כלומר, היורש נחשב כחלק מאביו, וכיון שירשו נעשה כממלא מקום אביו לכל דבר, ממילא אף יכול הוא לבטל כמו האב.

אמר ליה [לו] רב נחמן: אני אומר יורש מבטל, והני דבי [ואותם חכמים מבית מדרשו] של שמואל תנו [שנו]: אין מבטל. איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן ממה ששנינו בברייתא: זה הכלל, כל שמותר למקצת שבת — הותר לכל השבת, וכל שנאסר למקצת שבת — נאסר לכל השבת, חוץ ממבטל רשות שיש לו היתר באמצע השבת.

ומפרטים: כל שהותר למקצת שבת, מותר לכל השבת — כגון עירב בין שתי חצירות סמוכות דרך הפתח שביניהן, ונסתם הפתח בשבת. או עירב דרך חלון, ונסתם חלון. מכיון שהותר לטלטל מחצר לחצר מתחילת השבת, הותר לכל השבת.

זה הכלל, שבא להוסיף על פרט זה — לאתויי [להביא] אף מקרה של מבוי שניטלו קורותיו או לחייו ביום השבת, שמותר להשתמש בו, כיון שהיה מותר עם כניסת השבת.

וכן בהמשך הדברים: כל שנאסר למקצת שבת, נאסר לכל השבת כולה — כגון שהיו שני בתים בשני צידי רשות הרבים, והקיפום גוים מחיצה בשבת. שאף שמחיצה זו נחשבת מחיצה לעניני רשויות, אין האחד יכול לבטל את רשותו לאחר כדי שיוכל להשתמש בה, כיון שלא היו יכולים להתירה מאתמול על ידי עירוב.

זה הכלל — לאתויי מאי [להביא מה]? מקרים נוספים כגון זה: לאתויי [להביא] מקרה שמת גוי שהיה דר בחצר בשבת, ואותו גוי לא השכיר לישראל רשותו לצורך עירוב, והיתה החצר אסורה בטלטול. וכיון שנאסר לערב מבעוד יום, אף שהגוי האוסר מת בשבת, שוב אין היתר בשבת זו לאיסורה של החצר.

וקתני [ושנינו]: חוץ ממבטל רשות, שמבטל אף בתוך השבת, אף על פי שלא עירב מאתמול. ונדייק: איהו [הוא עצמו] המבטל — אין [כן] יכול לבטל אף בשבת, ואילו יורש — לא. היפך דברי רב נחמן!

והשיב רב נחמן: אימא [אמור, הבן] חוץ מתורת ביטול רשות, שהכוונה בברייתא אינה לאדם מסויים המבטל רשות, אלא לדין ביטול רשות בכללו, ואף היורש בכלל היכולים לבטל.

איתיביה [הקשה לו] ממקור אחר, ששנינו: אחד מבני חצר שמת, והניח רשותו להשתמש בביתו לאחד מן השוק, כלומר, לאדם אחר שאינו מדרי החצר. אם מת מבעוד יום — אוסר, שאנו אומרים שהאיש מן החוץ קבל חלקו ברשות עוד לפני כניסת השבת והיה חייב לערב עם האחרים, וכיון שלא עירב עם בני החצר שוב הרי זו דירה שאינה מעורבת ואוסרת את כל החצר. אם מת הנותן משחשיכה — אינו אוסר שכיון שהותרה למקצת שבת — הותרה לכולה.

וכן אחד מן השוק שהיתה לו דירה בחצר זו שמת והניח רשותו לאחד מבני החצר הדר שם. ואותו אדם, רגיל לערב עם חבריו. אם מת הנותן מבעוד יום — אינו אוסר, שהרי בשעה שעירב דייר החצר את עירובו הרגיל, עירב גם בשביל דירתו החדשה. ואולם אם מת הנותן משחשיכה, ולא עירב — אוסר, שהרי היתה הדירה אסורה עם תחילת השבת, ואין עוד היתר לחצר בשבת זו.

ושאל רבא: לשיטת רב נחמן אמאי [מדוע] אוסר? ניבטיל [שיבטל] רשותו לשאר בני החצר, שהרי לשיטת רב נחמן יורש יכול לבטל רשותו! והשיב רב נחמן: מאי [מה משמעות] "אוסר" נמי דקתני [גם כן ששנינו] — אוסר עד שיבטל, שאין תקנה על ידי עירוב, אבל על ידי ביטול יש לו אפשרות לתקן.

תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת לדבר, שכן שנינו: ישראל וגר שרויין (דרים) במגורה (במקום העשוי למגורים. ר"ח) אחת, שיש שם חדרים אחדים. ומת גר מבעוד יום, ולא היו לו בנים לגר זה, וכיון שכך אין לו יורשים אחרים, וכל הקודם זוכה בנכסיו