var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=106484;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מעלת הפורום - ע\"פ ר' נחמן מברסלב","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=348")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107155","אדם שכר רכב באילת ","מנחת טנא","13/05/24 00:58","49159","54"),new MostViewed("107157","הגהות הגר&quot;א בבא מציעא עא, עב, עג","אוריאל שלמוני","13/05/24 17:21","605","36"),new MostViewed("107177","הערה ברש״י","שמואל דוד","16/05/24 05:35","595","27")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("106484","0","כל כך הרבה","13/12/23 09:40","א טבת","תשפ&quot;ד","09:40","עלי","אמוראים הביעו דעתם בזה אחר זה בסוגיית <br />מוּעָד הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ ( אחד לכל אחד מימי החנוכה )<br />אָמַר רַבָּה <br />רַב אָשֵׁי אָמַר <br />רַב זְבִיד אָמַר <br />אָמַר רַב שִׁימִי <br />אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ <br />אָמַר רַב פָּפָּא <br />רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר <br />רָבִינָא אָמַר <br /><br />ואני תמה, וכי עד רבינא ידע כל אחד מהם לומר רק תירוץ אחד ולא התישבה הקושיה ומדוע היו כל כך הרבה אמוראים צריכים 'לנסות את מזלם' לענות בלי שהצליחו ? <br />ועוד, נראה כאילו באמת כל התירוצים חלשים ודחוקים ועונים על מצבים רחוקי ונדירי המציאות מאד ואינם פשוטים, וגם השאלות על התירוצים מוזרות למדי ( למשל : וכי שור מועד לגוים מועד לישראל ? אמנם ניתן היה לומר שבגדי ישראל שונים מאד מבגדי גוים ולכן ההבדל, אך אם כן מדוע אין הגמרא ממשיכה ומציעה שיש גם מועד למומרים וכותים...אך כנראה שלגבי שור כזה לא אכפת לנו...) <br />אשמח לקרא הסבר מרחיב דעת בעניין זה...","209","","156","True","True","False","","103","172.69.128.132","0","0","בבא קמא|מא ע&quot;א",""),new Message("106497","106484","תשובה","13/12/23 23:01","א טבת","תשפ&quot;ד","23:01","ברכה עד בלי די","נכתבו כמה תירוצים על כך ונביא שניים מהם בספר צמח הצבי לרב צבי יחיאל סגל על פרשת משפטים בעמ' רעב כתב על הפסוק וכי יגח שור את איש או אשה ומת סקול יסקל השור וגו׳ ואם שור נגח הוא וגו׳ והועד כבעליו (כא, כח־כט).במסכת ב״ק (מא, א) הקשו &quot;וכי מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי משכחת לה&quot; פירוש כיון שהתם חייב סקילה, וא״כ האין יהיה מועד. ותירצו שם בגמ׳ שמונה תירוצים, וכמה מהם רמוז במקראי קודש אלו.<br />התירוץ הראשון בגמ׳ שאמדוהו לשלושה בני אדם דהיינו שרץ אחרי שלשה בנ״א להורגם ואמדו שאם לא היו בורחים מפניו היה הורגם וברביעי הרג ממש ועליו משלם הכופר ונעשה מועד.<br />וזה רמוז בתיבות &quot;מתמול שלשום&quot; וטעמם מונח רביעי. וירמוז שמתוך הנחה אנו באים &quot;לנגיחה רביעית&quot; שאמדוהו לשלושה כדלעיל, שלש״ם נוטריקון ש׳רדף ל׳פני ש׳נעשה מ׳ועד והוא כמו שביארו שרק רדף להרוג ואמדוהו.<br />וכן התירוץ השני בגמ׳ שם &quot;שסיכן לשלשה בני אדם&quot;, והפירוש כדלעיל שסיכן שלשה בנ״א, ולא מתו וברביעי שנגחו ומת, מתו כולם ונעשה מועד ומשלם כופר. ולכן לא נסקל בתחילה שעדיין לא מתו, וזה רמוז ג״כ בתיבות &quot;מתמול שלשום&quot; שטעמם מונח רביעי, שהשלושה היו מונחים מסוכנים עד הרביעי ובנגיחה רביעית מתו כולם, שלש״ם נוטריקון ש׳מתו ל׳אחר ש׳נעשה מ׳ועד.<br />ועוד תרצו שם בגמרא &quot;שהרג לשלושה עכו״ם&quot; והרביעי ישראל, ועוד תירצו &quot;שהרג לשלושה טריפה&quot; והרביעי הרג לאדם &quot;שלם&quot; שנסקל ברביעית ומשלם כופר, והרמז בזה &quot;וכי יגח שור את איש&quot; שטעם ה״איש&quot; תביר, דהיינו שהאיש המדובר היה תביר — שבור דהיינו טריפה, או הכוונה לעובד כוכבים שאינו אדם שלם כמבואר בגמ׳ שאתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרוים אדם.<br />ועוד תרצו שם &quot;דקטל וערק לאגמא&quot; והפירוש בזה שג׳ פעמים נגח וברח לאגם ולא יכלו להורגו עד שברביעי וכר, והרמז יבוא &quot;ואם שור נגח הוא&quot;, &quot;נגח הוא&quot; הטעם בקדמא ואזלא והכוונה ברורה שקדם השור בג׳ פעמים ואזל — וברח, ואח״כ בא טעמי מונח רביעי, שבנגיחה רביעית היה כבר מונח בידי בית דין ונסקל.<br />ובגמ׳ שם תירצו עוד, כגון שהוזמו זוממי זוממין, יעו״ש. והענין שעדי הנגיחה שהעידו על הנגיחות הוזמו בתחילה ולכן לא נסקל אבל אח&quot;כ הוזמו המזימין ונתברר שהשור נגח ונעשה מועד, והרמז על כך בא בתיבות &quot;והועד בבעליו&quot; שטעמם מהפ״ך פשט״א דהיינו שהפכו דברי העדים שאמרו האמת — פשטא — דברים הפשוטים והאמיתיים, ולכן לא נסקל בתחילה, רק עד לבסוף שנתברר האמת.<br />ועוד תירצו שם בגמ׳ &quot;במכירין את בעל השוד ואין מכירין את השור&quot; והפירוש שבנגיחות ראשונות לא הכירו השור שנגח, ולכן לא נסקל, ורק בנגיחה רביעית הוכר, והדין שנסקל ומשלם כופר, והרמז יבוא בפסוק &quot;ואם שור נגח הוא&quot; על תיבת ואם הטעם פזר דהיינו שהשור נתפזר ואין מכירין אותו ונתערב עם כל השוורים של בעליו, ואם נוטריקון ו׳השור א׳ין מ׳כירין, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא.<br />ובספר הרבה דרכים לרב אהרן קאהן עמ' קעב כתב על הגמ' כאן בדף מא. במשנה מבואר שור מועד שנגח אדם ומת השור בסקילה והבעה״ב משלם כופר וכו׳, והגמ׳ הקשה קושיא חזקה דמאחר דבתם קטלינן הבהמה, מועד היכי משכחת לה, וענה הגמ׳ ע״ז &quot;שמונה&quot; תירוצים ומהלכים להסביר המציאות והאופן חיכי משכחת השור יעמ״ד ח״י בהפעם הגימ״ל שרצח. ובאמת משום להגדיל תורה ולהאדיר הגמ׳ מתרץ כל התירוצים, דבאחד מהשמונה הי׳ די, רק ניתן לנו רשות להתבונן בכל אחד סברתו וטעמו כדרכינו בשאר חידושים.<br />א)	ואתחיל בראשונה - רבה, דהכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לג׳ בני אדם, דהיינו דרץ אחריהן ולא הרגו וברחו ואמדוהו דאם לא ברחו היה הורגן.<br />כ) ובא רב אשי והשיב ע״ז &quot;אומדנא לאו כלום&quot;. וצריך להוסיף דכשרב אשי אמר אומדנא לאו כלום לא מוכרח מזה דסבר בכל הש״ס דליכא דבר כ״אומדנא&quot;, רק הכא סבר דאי אפשר דבר כזה שייעשה מועד משום אומדנא, דמועד היינו שהרג בפועל ג׳ בנ״א, ולא שהרג בלומדו״ת ובאומדנו״ת, ולכן כאן אומדנא לאו כלום, אבל בכל הש״ס סבירא לי׳ אומדנא (כגון בכתובה). והוא מפרשו דסיכן ג׳ בני אדם, דסבר דבזה לחוד די, וא״צ להריגה ממש, משא״כ רבה סבר דאומדנא דבר הוא אפי׳ בהכא, וממילא לא הוצרך לפרשו כדרך רב אשי דמיירי בסיכן ג׳ בני אדם.<br />דרך השלישי אזיל לשיטתו דמועד למינו הוה מועד גם לשאינו מינו<br />ג)	ורב זביד מפרשו דהרג לשלשה בהמות, (והוא לא מפרש למה שינה מדרך רב אשי). ונוכל לפרש דסבר דאפי׳ סיכן לא די כל עוד שאין בו השם ד״הריגה&quot;, משו״ה מפרשו שהרג ג׳ בהמות. והפירכא כתוב בצידו, דהלא מועד לבהמות אינו מועד לאדם, דאדם אית ליה מזלא ובהמה לית לה מזלא (ב:). ובאמת צריכין להתבונן לסברת רב זביד, וכשמעיינין רואין דרב זביד הלך כאן קצת כדרכו (לעיל לז.) דכתב שם דמועד למינו סתם הוי מועד לשאינו מינו, (ועי׳ שם בתוס׳ דכתב כדרכינו בזה), והשיטות הראשונות ואחרונות דפליגי ע״כ סברי כרב פפא דלעיל ד״אינו מועד&quot; תנן, (עיי״ש הסוגיא).<br />ד)	ולכן בא רב שימי ומפרשו דהרג ג׳ אנשים עובדי כוכבים. וגם ע״ז הק׳ הגמ׳ דמועד לעכו״ם אינו מועד לישראל, אבל רב שימי סבר קצת כרב זביד אבל לא לגמרי, דסבר דמועד למינו הוי מועד לשאינר מינו, ומשו״ה מועד לעכו״ם הוי מועד לישראל הגם דישראל אית ליה מזלא וגוי לית לי׳ מזלא (פנ״י), אבל לא מבהמה לאדם בזה פליג על רב זביד כמו שנתבאר לעיל.<br />ה)	ורשב״ל משום קושיא דלעיל מפרשו דאיירי שהרג הבהמה ג׳ אנשים טריפות, דמשום דהיה טריפה אין השוד מחויב מיתה אבל נעשה מועד. והק׳ הגמ׳ ע״ז מיד בתוך כדי דיבור &quot;ומועד לטריפה הוי מועד לשלם&quot;. וצריך להתבונן ג״כ כאן סברת ריש לקיש דודאי היה לו סברא וטעם<br />רשב״ל סבר טריפה חיה, והשאר הדרכים סברו טריפה אינה חיה<br />ונוכל לפרש דהוא סבר כהשיטה טריפה חיה (במסכת חולין פלוגתא הוא), וממילא הוא סבר דאם השור הרג ג׳ אנשים ישראלים, איה״נ דהיו טריפות אבל עכ״פ נעשה מועד דרואין דהורגל לבעוט ולהרוג, דסבר דטריפה חיה, שפיר חל עליו השם &quot;מינו&quot; ומקרי מין אנושי לענין זה דמהשתא אישתני שמו למועד, אבל איה״נ דפטור מסקילה אפי׳ למ״ד טריפה חיה, כמו הדין הוא באדם שהרג אדם טריפה דפטור הוא אפי׳ למ״ד טריפה חיה כדמבואר בסנהדרין (עח.) ובתוס׳ שם (ד״ה הורג את הטריפה). אבל שאר אמוראים דפליגי עליו סברי דטריפה אינה חיה וממילא אינו בכלל במין אנושי, ומקרי ממינו לשאינו מינו וסברי כרב פפא דלעיל דמועד למינו אינו מועד לשאינו מינו. והסיבה דהוא לא הלך כדרכים הראשונים מתבאר בפשטות, דהוא סבר דצריך להיות הר״ג אד״ם ישראל״י וכמובן.<br />ו)	והשתא באו ג׳ אמוראים אחרונים ושלשתן הלכו בסגנון אחד, דאיירי כאן במציאות רגיל דהרג ג׳ אנשים ישראלים ולא טריפות, רק איכא דבר חיצוני דמשום כך לא הרגו הבהמה. ואתחיל בדברי רב פפא, דהוא מבארו דאיירי דקטל הבהמה וערק לאגמא, וכן היה שלש פעמים. ובאמת תירוץ זה יפה נדרשת ומצוחצחת היא ביופי׳, ותימה הוא על כל התירוצים הקודמים למה לא הלכו באופן הרגיל דהרג ג׳ אנשים ישראלים ולא טריפות רק איירי דברח. ונוכל לומר דסברי כולם דאין סברא כלל לומר דבכל פעם שדיברה התורה שבכתב ושבע״פ מכופר, איירי באוקימתא כזה דדבר שלא שכיח הוא כלל, דברגיל כשבהמה הרג אדם מתהפך כל העיר ומיד תופסין אותו במשיכה לבי״ד וכר.<br />ז)	ורב אחא מפרשו כגון שהזימו זוממי זוממין, ועי׳ ברש״י. והגמ׳ הק׳ ע״ז דבשלמא למ״ד לייעודי תורא, אבל למ״ד לייעודי גברא לימא ליה לא הוה ידענא וכו'. והגמ׳ ענה ע׳׳ז דכל אימת דקטל גביה הוה קאי.<br />דרך השמיני בגמרא, לא אמר כדרך הקודם משום דסבר לייעודי גברא<br />ח)	ורבינא משום הקושיא הנ״ל פליג ע׳׳ז, וענה דאיירי במכירין את השור ולא בעל השור, והוא לא רצה לפרשו כדרך רב אחא, וכן שאר התירוצים לא סברי כר׳ אחא דכולם סברי דלייעודי גברא, ולומר האוקימתא הנ״ל זהו דוחק גדול כמובן מאליו, משא׳׳כ רב אחא סבר לייעודי תורא, ובזה התירוץ מתנהג בלי פקפוק.<br /> הגמ׳ הק׳ על רבינא דהבעה״ב יכול לטעון מי ידענא מי הוא השור ומאי הוה לי למעבד, וענה הגמ׳ דאומרים לו היה לך לנטורי כולי בקרך. ובאמת כשמעיינין בכל התירוצים עד כאן, רואין בהדיא דאין תירוץ נאה כזאת ואחרון חביב יותר מכולם, ותימה הוא על הקודמים למה לא הלכו בפשיטות. ונוכל לחדש בעזהשי״ת דהם סבלי דליכא דלמימר דבר כזה &quot;היה לך לנטורי כולי בקרך&quot;, דתורה לא בשמים הוא ולא ניתנה למלאכי השרת, ״ וזהו דבר קשה מאוד לנטורי כולי בקרא בחזקת דכולם מועדים הם, ויכול הבעה״ב לטעון המוציא מחבירו עליו הראיה, ואי אפשר לכם לחייבני משום ספק בא׳ לנטורי כולה בתקיפות ובחוזק כ״כ.","51148","","156","True","True","False","","24","172.70.251.218","0","106484","בבא קמא|מא ע&quot;א","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82860);